ממשלת טלאי על בלאי

במאמר זה אני מבקש לסקור פגמים וטעויות בהרכבת הממשלה החדשה בהרכב הנוכחי מבלי להתייחס לסכנות האורבות לנו מחוץ, לרבות סכנות אירן ובנותיה שבגבולנו.

ערב השנה האזרחית החדשה, הוקמה ממשלה חדשה, לכאורה בידי בנימין נתניהו אך בפועל הוּקְמָה בידי בצלאל סמוטריץ', איתמר בן-גביר, ש"ס ויתר המפלגות החרדיות. ביבי הוא שֶׁהֶעֱלָם לגדולה בהזדקקו להם להשגת השלטון ועודד את הציבור להצביע להם. אכן בן-גביר שגשג בבחירות עד שהגולם קם על יוצרו. הם סחטו מנתניהו בבולמוס הנתינה שתקף אותו הסכמים בל-יאומנו שחייבוהו, כתנאי לשיתופם בממשלה, לפרק ולהעניק להם מעמד במשרדים מרכזיים ובהם בראש ובראשונה משרדי הביטחון, האוצר והחינוך.

אח"כ המשיך בפירוק ובהרכבת מין בְּשֶׁאֵינוֹ מינו על-מנת שיהיו בידו די שאריות שלטון לחלקן לאנשיו שלו, לח"כ מהליכוד. ביבי שידע כי לא יהא בידו דַּי למפלגתו פֵּירַק, כאמור, משרדים, העביר סמכויות ממשרד למשרד והשכיל להחזיר את חוק יסוד הממשלה לנוסחו הקודם, דהיינו שפורשים מסיעה בכנסת יוכרו כסיעה נפרדת רק אם מספר הפורשים יהא שליש מחברי הכנסת בסיעה, ולא רק ארבעה פורשים כפי שהיה החוק בתקופת ממשלת השינוי.

אלמלא העביר שינוי זה עלולים היו ארבעה ויותר ח"כ מהליכוד לפרוש ולהקים סיעה עצמאית, למשל ה"ה ישראל כ"ץ, דוד אמסלם, דוד ביטן, אדלשטיין, דני דנון, אלקין והגב' גילה גמליאל שיצאו בתחושת קיפוח ואפילו "מחצית תאוותם" אינה בידם. עד שהמאמר מודפס אפשר והוצע למי מהם פרס תנחומים. לביבי כדאי להזהר אם כי הוא יכול לסמוך על יראתם, שלא לֹאמָר פחדנותם, של "המקופחים" המשלימים בדומיה מזה שנים עם כל תעתועי משפחת נתניהו.

נראה ששר התעמולה, סליחה, שר התקשורת, יהיה שלמה קרעי, מגדולי הצעקנים בסיעה. קרעי הוא חובב גִּימַטְרִיָּא ידוע ולשיטתו הרי שהממשלה ה-37 היא בגימטריא "הממשלה ז"ל [37]". אין ספק שאם אכן יופרט משרד הביטחון והשליטה ביהודה ושומרון תהיה שלא במלואה בידיו של שר הביטחון השר לא יוכל לתפקד, הרמטכ"ל והמפכ"ל יקבלו פקודות ממספר פוליטיקאים, שלא לדבר על "המשמר הלאומי" שמבקש בן-גביר להקים תחת פיקודו שלו.

הרעיון החולני של הקמת משמר לאומי במתכונת שדורש בן-גביר מחוץ למסגרות הצבא והמשטרה הוא נורא. אצל שכנתנו, ארץ הארזים, קיימות מספר פלנגות הלוחמות זו בזו, ונזכור את הטבח בסברה ושתילה. גם באירופה של המאה הקודמת הוקמו פלנגות כאלו, כמו הס.א. שסר למרותו הישירה של הפיהרר והכריע את כוחות השמאל הקומוניסטי עד שכוחו של הס.א. הפחיד את הפיהרר שהורה על פֵּרוּקוֹ ורצח את מפקדיו הבכירים; כך גם"צלב החץ" ההונגרי והדוגמאות רבות. בימינו למשל הוקמו משמרות המהפכה באירן וצבא שכירי-חרב בפיקודו של וגנר ברוסיה כיום. אנו לא זקוקים לצבא פרטי של בן-גביר. מה שיש לעשות הוא להגדיל ממשית את שכרם של השוטרים הַמְּסַכְּנִים את חייהם להגנתנו ולשלם עבור שעות נוספות, כמקובל בארה"ב ואנגליה, לאותם שוטרים הפועלים בשטח, לעתים מחוץ לעירם וללא שינה. כך תחדל הנשירה מהמשטרה וממג"ב וירבו המתגייסים ללא צורך במשמר חדש.

סיכון חמור אחר הוא העברת הסמכויות לחינוך החברתי או הלא פורמלי לידי איש קיצוני כְּאָבִי מעוז ממפלגת נעם. האם אכן הבין נתניהו מה משמעותו של פיצול כזה של הסמכויות במשרד החינוך? אם כן- הוא פשע כלפי העם, אם לא - הוא הוכיח כי אינו ראוי להקים ממשלה חדשה. כל זה עוד לפני הפקרת האוצר בידי דרעי שאחרי שריצה מאסר בשל שוחד בתפקיד שר הפנים, וכאזרח הורשע בהעלמת הכנסות מאותו אוצר שעתה יעמוד בראשו.

מינוי בזוי אחר הוא מינויה של עידית סילמן הכלנתריסטית לשרה להגנת הסביבה לאחר שהיא זו שזיהמה את הסביבה הפוליטית בזיהום שלא היה כמוהו מאז ימי אותו אלכס גולדפרב ממפלגת צומת של רפול, ששוחד במכונית שרד ובתואר סגן שר לשם תמיכה בממשלת רבין לאישור הסכמי אוסלו. כמובן שיהיו שיטענו שלא הייתה לה התחייבות או הבטחה בכתב או בעל-פה למנותה לְשָׂרָה. הרשוני לפקפק באמינות ההצהרה על כך בכנסת. רמזים כנראה אינם הבטחת מינוי לשרה ועל-כן לכאורה לא היה בעניינה שוחד פוליטי.

מינויו של הרב יצחק גולדקנופף לשר השיכון הוא פשוט מגוחך, מה גם שהשר הכבד והנכבד הצהיר שלא שמע כלל על בעיית הדיור.

הליכוד כמפלגה דמוקרטית?

אחת ההטעיות במערכות הבחירות הייתה הצגתו של הליכוד כמפלגה דמוקרטית, אשר בה מתקיימות בחירות דמוקרטיות פנימיות ["פְּרָיְימֶרִיס"] בשונה מהמפלגות המתחרות. כמובן שהיו אלה הצהרות שקריות. אכן היו פריימריז בליכוד, אלי כהן, ניר ברקת ודוד אמסלם נבחרו בין הראשונים אך את חלוקת התפקידים הן במערכת הבחירות והן ובעיקר בשיבוץ ומינוי חברי הכנסת לשרים עשה נתניהו לבדו [ונראה שבשיתוף בני משפחתו] כמעט ללא קשר לתוצאות הפריימריז, ממש כפי שלפיד מינה ב"יש עתיד" ללא פריימריז; כולל מינויו לשר של השגריר לשעבר דרמר. ברקת קיבל הפעם משרת שר אך אליהו כהן ואמסלם שגם היו בצמרת רשימת הנבחרים נותרו בינתיים בחוץ.

הממשלה הזו, בהרכבה הנוכחי, מסכנת את מדינת ישראל ועם ישראל

הריבוי הטבעי, המבורך כשלעצמו, במגזרים החרדי והערבי מביאים לכך שאוכלוסיות אלו גדלות משנה לשנה ביחס למגזר היהודי החילוני שמשרת בצבא, עובד ומשלם מיסים, ונושא על כתפיו את שני המגזרים הללו. באופן זה מספרם של המצביעים החרדים והערבים גדל מבחירות לבחירות ותוך זמן לא רב הם יהיו הרוב בין אזרחי ישראל ולא יהיו די חיילים ועובדים שיחזיקו את המדינה. החרדים, ובעיקר ש"ס בהנהגת דרעי, הקפידו על קיום מערכות חינוך נפרדות ברמה ירודה ואפילו ללא לימודי ליבה לחרדים. כך נגזר עוני על מגזרים אלו וראשיהם סוחטים עוד ועוד כספים מקופת המדינה, אולי בדלית ברירה. דרעי דורש הקצבת מיליונים לחלוקת פנקסי מזון לדלת העם, שהוא יחלק והוא שיקבע הקריטריונים לחלוקתם ויצבור עוד כוח פוליטי.

כאשר בחצרות מסוימות של חסידים היו מוכנים להכניס לימודי ליבה, בכדי לזכות במימון ממשרד החינוך, מיהר ביבי להרוס ערוץ חיוני זה בהבטיחו להם מתן אותו סיוע ללא לימודי הליבה. כאן ביבי רמס ברגל גסה סיכוי טוב לשיפור השכלתם והכשרתם לעבודה מכניסה של אלפי ילדים. לדעתנו זה היה ממש פשע בהיבט הלאומי, כנגד אותו משפט ידוע: "אל תיתן להם דגים, תן להם חכות כדי שהם ידוגו בעצמם".

היבט נורא אחר של אותה כניעה למגזרים הדתיים הוא הנתק מיהדות ארה"ב הכוללת כרגע כחמישה שישה מיליון איש (כי מספרם הולך ומתמעט בשל נישואי תערובת ונטישת הדת). אנו, עם שאיבד שליש מאנשיו בשואה, עלולים לאבד שליש נוסף (כיום: כמעט מחצית מֵהָעָם הנותר) בשל מתן השלטון ליהדות האורתודוקסית והחרמת הזרמים האחרים ביהדות. שוב: פשע נוסף כלפי הלאום היהודי.

הוסף לכך את ביטול הגיורים של רבני הצה"ר ואת אלו שגייר הרב חיים דרוקמן זצ"ל והנה הקאת מתוכנו אוכלוסייה אדירה רבת זכויות ומעש. אכן מרבית הרבנים הזילו דמעות, חלקן דמעות תנין, עם פטירתו של אותו רב גדול אך בו בזמן נתנו יד בפועל או בשתיקה לדרישה לביטול הגיורים שערך.

אך עדיין אין זה הכל. גם לפני כינונה של ממשלה זו מספר היורדים היהודים מהארץ התחרה להוותנו במספר העולים, לרבות בריחת מוחות ויזמים. העלייה מארצות בריה"מ לשעבר תרמה רבות כנגד מגמה זו, אך הקשחת הגיור תבלום עליה זו. מה גם שֶׁרַבִּים לא ירצו לחיות תחת שלטונה של ממשלה חרדית למחצה. כן, ממשלה זו מהווה סיכון לעם ישראל ולמדינתנו.

עורבא פרח

במשרד הביטחון נרשמה דרישתו של בצלאל סמוטריץ', המועמד גם לקבלת תפקיד מיניסטריאלי במשרד הביטחון, להוסיף ל"כיפת ברזל" זוג פיאות. בו בזמן נדחתה דרישת בן-גביר ואבי מעוז להוסיף לכיפה ציציות שישתלשלו מחוץ למעטפת.