שתי תמונות סיפור אחד

במשך חודש ימים הכינו הפוליטיקאים, התקשורת ומעצבי הדעה, באופן שיטתי, מובנה, מוחלט, את דעת הקהל של הציבור במדינת ישראל ודעת מנהיגי העולם כי הנה מגיע החושך העומד לכסות את מדינת ישראל, כי הנה הפרימיטיבים נושאי לפידי השנאה ומגרשי האחרים, יוצאים מהמערות ומכינים בכיכר כל עיר את המוקד.

ערמות זרדים הונחו לצד חביות הזפת הרותחות, שוטים ועקרבים הוצבו הכן לקראת טקס המלקות, ערמות אבנים המתינו בשולי הרחבה המרכזית לקראת טקס הסקילה. צוותים מקצועיים חסרי תבונה ונטולי לימודי ליבה אצו רצו לבדוק את עמידות הגרדומים, בדיקה אחרונה של חבלי התלייה. צוות פינוי גגות, משתמטים, פרזיטים ושודדי הקופה הציבורית, טיפסו על הגגות ברחבי ארץ הקודש מפנים אותם לקראת טקס השלכה חגיגי במיוחד.

חודש ימים נטעו בעם ישראל ובעולם את הידיעה. לא תחושה, לא הנחה, אלא ממש את העובדה כי הממשלה החדשה, ממשלת האפלה, החושך, הגזענות, ממשלת שונאי האדם, הפאשיסטיים, מתעבי הדמוקרטיה, עומדת להכחיד את קהילת הלהט"ב, בדם, באש ובתרות עשן, עד האחרון. ממש למחות את זכר הלהט"ב.

והנה אחרי שרעדנו, אחרי שפחדנו, אחרי שסערנו, אחרי שביקשנו הגנה בינלאומית, אחרי שבשרנו נעשה חידודין חידודין, אחרי שנעתקה נשמתנו, אחרי שהנאורים הליברלים הבטיחו להסתיר בעליות גג ובמרתפים חברי קהילה, אחרי שהכינו אותנו להפגנות ענקיות, לחסימות כבישים, לדגלים שחורים מעל, מתחת, מלפנים ומאחור הגשרים, התברר שהתקשורת והפוליטיקאים המובסים וסייעניהם, הגישו לעם ישראל ולעולם כולו עלילת דם נוראית.

התמונה של יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, בן זוגו וילדיו, אחד משבעה סמלי שלטון, אשר נבחר על-ידי כל חברי הקואליציה החשוכה, חרדים, דתיים לאומיים, דתיים, מסורתיים, הייתה אמורה לעצור את ההשתלחות וההסתה האיומה נגד ציבורים שנבחרו באופן דמוקרטי.

מציאות בלתי אפשרית

בחירתו של אמיר אוחנה לתפקיד הרם, הייתה אמורה לסכור את פיהם של המעלילים מטעם, המלעיזים מפיצי השנאה, הממתגים את הממשלה כממשלת חושך. שום דבר לא עוצר את ההסתה הכמעט ממוסדת על-ידי רשויות שונות בחברה הישראלית, המובסים הדורשים להחריב את הדמוקרטיה מבלי לקבל את בחירת העם. הרוחות האנטי ממשלתיות, אנטי לאומיות, אנטי דמוקרטיות הטמיעו במשך למעלה מחודש את עלילת הדם כאילו "הלכה המדינה", כמו שמתנהגים חלק לא מבוטל מהם.

התמונה החשובה לא פחות מחשיבות תמונתו של אמיר אוחנה על כס יו"ר הכנסת, היא תמונת הח"כים הדתיים לסוגיהם, אשר בחרו, על-אף המציאות הבלתי אפשרית, המורכבת, המנוגדת לערכיהם, להישאר במליאת הכנסת, להצביע בעד ולחוש אי-נוחות אמיתית, להרכין ראשם ולהליט ידיהם.

עלילת הדם שרקחו כל הגורמים הממאנים לקבל את הכרעת הבוחר כנגד הממשלה עוד טרם שהושבעה, הניבו תוצאות מהירות, ההסתה הקשה בתקשורת, מעל בימת הכנסת, בגשרים, נפלו על אוזניים קשובות.

תשאלו את היהודים הדתיים אשר מוקעים על לא עוול בכפם, תשאלו את הצעיר החרדי ממודיעין אשר גברת משווה אותו לכלב, צועקת לעברו, "אל תעשו פה קקי ברחוב", או הילדות החרדיות שטיילו ברמת גן, "אתן כמו טרמיטים אל תבואו לכאן", סילקה אותן גברת מגן השעשועים וקינחה, "בהמות, חוץ מלעשות ילדים אתם לא יודעים לעשות כלום".

עכשיו הזמן לשקט מכל האגפים, לחשבון נפש מכל המפלגות. עכשיו הזמן לבחון את הממשלה החדשה על-פי מעשיה. בל נחזור לימים אפלים בחברה הישראלית אשר ציבורים שונים התנהלו תחת מתקפות נוראיות, תחת הסתה קשה שהובילה למציאות קשה. שתי תמונות, סיפור אחד, עם אחד עם מחלוקות רבות כי בסוף אין לנו ארץ אחרת, כנסת אחרת, ממשלה אחרת, דמוקרטיה אחרת.