השדים כבר ברחו מהבקבוק

רעידת האדמה האיומה בטורקיה וסוריה, שקטלה כ-50,000 בני אדם, אירעה כידוע עקב התנגשות טקטונית בעצימות אדירה, מקבילה לעוצמתה של פצצת האטום שהחריבה את הירושימה. התנגשות כזו אינה יכולה להסתיים ללא זעזוע קטלני והרסני, עם שורה אינסופית של קברים, ועיי חורבות של מבנים שהפכו לגושי בטון ולאבק פורח.

מדינת ישראל אינה זקוקה לאותו רעש אדמה, רחמנא ליצלן. יש לה גירסה משלה להתנגשות טקטונית - שני גושים פוליטיים גדולים, ימין ושמאל, שדוהרים זה אל זה בעיניים עצומות. נכון שלא כל תומכי הרפורמה הם בשמאל; יש הרבה כאלה בימין. ונכון שלא כל שוללי הרפורמה הם בשמאל; יש רבים כאלה גם בימין. אבל בגדול מאפיין הציבור את התומכים והמתנגדים לימין ושמאל: ימין בעד, השמאל נגד.

המחלוקת התהומית סביב הרפורמה מהווה לשני הצדדים סוג של טריגר, לפתיחת פצעים קמאיים של תיעוב ושנאה תהומיים. בתמימותנו דימינו בנפשנו שהגלידו, ושהשדים נטמנו עמוק עמוק בבקבוק. אבל הם פרצו ומפיצים עכשיו לכל עבר צחנת מלחמת אחים, יד איש באחיו.
המחלוקות הקמאיות הללו נשלפות מעומק הבטן הישר אל הרשתות החברתיות. הנה מה שהעלה מתהום הנשיה אחד מפעילי הימין כלפי 'האויב משמאל':

"אותם אנשי קין שירו בכינון ישיר על אחיהם במי הים בפרשת אלטלנה, יטיפו לנו על הדמוקרטיה? אלו שהסגירו את אחיהם ב'סזון' לידי האויב הבריטי, ידרשו מאיתנו פשרות? אלה שחילקו את שטחי וקרקעות הארץ רק לאנשי שלומם, ילמדו אותנו דמוקרטיה? אלו שנתנו עבודה רק למחזיקי הפנקס האדום, יזהירו אותנו מפני אובדן הדמוקרטיה? אלו שממנים לשופטים בעליון וגם ברוב הערכאות הנמוכות יותר רק אנשים בדמותם, יצייצו על ניקיון כפיים בבחירת השופטים? אלו שביצעו כאן בפועל אכיפה בררנית, יטיפו לנו על שלטון חוק? אלו שסידרו לילדיהם ג'ובים בצה"ל, ואת הסטאז' אצל השופטים הכי בכירים, ואת המשרות הכי נחשקות במשרדי הממשלה, וחולבים היישר מהפרה ללא חשבון, ינופפו מולנו בזכויות המיעוט? אלו שהשתלטו על כל מוקדי התקשורת, וכבר עשרות שנים עושים כאן הנדסת תודעה ומפיצים שקרים לציבור, ילמדו אותנו מהי דמוקרטיה"?

וכך זה נמשך: "אלו ששלחו זרועות של פקידות גבוהה לכל זרועות השלטון, כדי להמשיך לתקוע את ניסיונות הימין לשלוט ברגע שהם מפסידים בבחירות, דרשו מאיתנו עאלק דמוקרטיה. אלו שהשתלטו על המרחב הציבורי לצורך הפגנת הפרוגרסיביות וסילוק הדת מהציבור. מדברים על כוח הרוב. אלו ששינו כאן את כל מערך החינוך, והפכו אותו לגרוע ביותר עם שינוי לימודי ההיסטוריה, הורדת התכנים הדתיים וההיסטוריה היהודית, מדברים איתנו על שוויון, יושרה וערכים. די, נפלתם על הדור הלא נכון! אותנו לא תהנדסו. אותנו לא תרמו, ואנחנו לא נשתוק".

לא בילו בשק"ם

השמאל, מצידו, אינו טומן ידיו בצלחת. גם לשמאל יש אינוונטר של רוחות שאותן הוא מעלה מן האוב. וכך כתב אחד משמאל ליריביו מימין (והכל על-רקע מחלוקת הרפורמה): "כשאתם התיישבתם בערים, הקיבוצים והמושבים סימנו את גבולות המדינה: משגב עם וראש הנקרה, סאסא וברעם, בגבול לבנון; דן, דפנה, כפר סולד, שמיר, מעיין ברוך, שאר ישוב וכפר יובל בגבול הסורי; משאבי שדה ושדה בוקר, יטבתה ועין גדי, עין יהב ועין חצבה בדרום. הם אלה שסיפקו אז ביצה ועגבנייה לכל ילדיכם.

"90% מהרמטכ"לים, הסיירות והטייסים, היו שמאלנים, קיבוצניקים ומושבניקים. הילדים שלהם היו ראש החץ, ראשוני המסתערים לבלימת האויב, אנשי היחידות המיוחדות, הסוּפר קרביים. גם מאוחר יותר הלך הבן של בני גנץ לצניחה; הבן של הרמטכ"ל חיים בר לב, אל"ם עמר בר-לב, היה למפקד סיירת מטכ"ל; הבן של האלוף דוד עברי מפקד חיל-האוויר לשעבר, נהרג על ביטחון המדינה. הם לא בילו בשק"ם בקריה".

המחלוקת בין המחנות כל כך עמוקה, עד כדי גיוס צה"ל למערבולת, כולל הנופלים במערכה. אבל הימין ימשיך בחקיקה שדוחף שר המשפטים הרוויזיוניסטי יריב לוין, שעדיין מבקש לנקום על אלטלנה והסזון, והשמאל יגלה שגנבו לו את המדינה, ויתנגד בהפגנות סוערות ובאיומי שפיכות דמים, עד כדי חשש למלחמת חורבן הדדי. מעניין מה היה דוד בן-גוריון חושב על המחלוקת הזו. בכנסת אמר בן-גוריון בשנת 1950: "המדינה שהחוק שליט בה, מתן החוק [כלומר, חקיקה] הוא בידי העם... [רק] פירושו של החוק, בדיקת תחולתו למקרה זה או אחר, אלה הם בידי השופט... אין השופט עושה חוקים, אין הוא פוסל אותם".

אולי שווה לשקול את הפיכת התפיסה הבן גוריונית הזו למצע להידברות בין הצדדים. בהציגו תפיסה זו המשיך ב"ג באותו מעמד, והסביר כי רק החוק הוא השליט במדינה, לא השופט: "במדינה שהחוק שליט בה, יש הפרדה גמורה בין סמכות המחוקק, המסורה לנציגות הנבחרת של העם, לבין סמכות השיפוט, הנתונה בידי שופטים בלתי תלויים... בארץ שבה אין העם חופשי לעשות חוקיו על-ידי נציגיו הנבחרים מתוך חופש בחירה, אין בה שלטון חוק... סימנה המובהק של הדמוקרטיה הוא לא שלטון למען העם, אלא שלטון על-ידי העם".

הצד השני של אותו מטבע בן-גוריונית, התבטא בדבריו באותו נאום: "במשטר דמוקרטי אין הרוב מכריע בענייני אמונה, מחשבה, אמנות ומדע". מורשת ב"ג עשויה, אולי, להוות פלטפורמה משותפת שתכנס את שני המחנות, על-מנת שיואילו בטובם לכלוא שוב את שני קטבי המשטמה, חזרה לתוך הבקבוק.