מרק חם לחיילים

התפארת והעטרת, הלל-מנחם ויגל-יעקב יניב הי"ד נטמנו בהר הרצל, סמוכים זה לזה, במותם כבחייהם, פאר העם היהודי הגאה בארצו, הגאה במולדתו, עלומים שנגדעו בטרם עת על-ידי מבקשי נפשו של היהודי בכל מקום, תפארת העם. ההוצאה להורג שביצע המחבל במרכז כביש ראשי לאור יום בעטרת ובתפארת, בהלל וביגל הייתה מכוונת לכלל היהודים לא רק בכביש רולטת חווארה, אלא בכל מקום בארץ ובעולם, כל מקום בו חיים יהודים.

המחבל מחווארה, כמו קודמיו לאורך כל הדורות, לא הפריד בין יהודים נאורים ליהודים חשוכים, בין יהודים חילוניים ליהודים דתיים, בין יהודים אדוקים ליהודים כופרים, בין יהודים ליברלים ליהודים שמרנים, בין יהודים בעלי דעות ימין לבין יהודים בעלי דעות שמאל, בין יהודים יורדים, לבין יהודים פטריוטים, עבור המחבל מחווארה כמו כל המחבלים לפניו כולנו יהודים.

התפארת והעטרת, יגל והלל הי"ד, בניהם של המחנכים אסתי ושלום דור רביעי לשורדי שואה, תלמידי ישיבות הסדר, אחד לוחם מצטיין, אחד התעתד לשרת שירות משמעותי, אוהבי תורה, אוהבי המולדת, אוהבי עם ישראל אשר התנדבו למען הזולת באהבה רבה, גם במותם נתרמו איבריהם למען בני אדם שלא יכירו לעולם.

תגובת הוריהם על החורבן הנורא, השבר הכפול, מלמדת יותר מכל על המעיין ממנו שאבו יגל והלל את מימי חייהם, מים צלולים, זכים טהורים, מים של אהבה, מים שאין להם סוף של טוב. בעוד דם בניהם זועק מהאדמה מיהרה האם אסתי לאסוף את השברים, לחבר את הרסיסים, להוציא הודעה קולית מחבקת, מחזקת, מנחמת, מכווינה את בני הנוער בהר ברכה, לא לאלימות, לא להפגנות, כן לאהבת המדינה, אהבת עם ישראל, אהבת לימוד התורה ולהכין סירי מרק מהבילים לחיילים הרבים שימלאו את האזור בעקבות המוות הנורא.

ההתפרעויות האלימות והנוראיות בחווארה, הפגיעה על-ידי יהודים בחפים מפשע וברכוש, הם אירוע חמור ונורא. גם אם הלב שותת והדם רותח, מעשים אלימים אינם דרכו של עם הנצח, אינה דרכה של משפחת יניב, "אל נקמות ה'" אמר הסבא במקום בו נרצחו נכדיו, וקרא לא לפעול באופן אישי, לסמוך על הממלכה, על כוחות הביטחון.

הלל ויגל, התפארת והעטרת, אלה ישראל אשר בם אתפאר, אלה מאהביה הגדולים של ארץ ישראל ללא תנאים, אלה מלח הארץ, החלוצים, מפלסי הדרך, אלה האורים ותומים הפנסאים לדור הזקוף, דור היהודים עובדי ה', אוהבי עמם.

ימים מורכבים ומאתגרים מטלטלים את החברה הישראלית, ימים המאיימים לקרוע את העם, להרחיב את השסע, ימים של דאגה וחשש. בימים בהם יש המסרבים לראות בחלקים מהעם אחים, המטיפים למלחמת אחים, הדואגים לעתידה של המדינה, המודאגים משינויים במערכת המשפט, המאיימים לרדת מהארץ, האוהבים את ארץ ישראל על תנאי, המציעים לשלוח יד איש באחיו, ימים של חוסר ודאות, של רפורמה ומחאה הצועדות אחד כנגד השני לקראת התנגשות שסופה מי ישורנו.

נציב לנגד עיננו את הלל ויגל, התפארת והעטרת, האחים המביטים על הארץ הטובה ואנשיה האוהבים ממקום מנוחתם בהר הרצל, נחשוב שוב לפני שניתן דרור להגיגנו על מרי אזרחי ורפורמה שיקוב הדין את ההר. יגל והלל מזכירים לנו, אנשים אחים אנחנו.