שירה לדורות - קריאה חוצה זמנים

חקר השירה מתוך עדות אישית

בכרך רביעי יש לה פרקים ייחודיים על המשוררים חיים גורי, על ראובן בן יוסף ועל מירון איזקסון. חשוב, שהדור הזה והדורות הבאים ילמדו את כרכי קריאת הדורות, כדי ללמוד את צופן הזהות של השירה העברית. ההארות שלה לגבי ראובן בן יוסף ומירון איזקסון מעניינות, ומרתק לקרוא על עדויות אישיות שלה לגבי הכותבים.

כבת לאדם יוצר, אביה ישראל כהן, היא כותבת על חיים גורי מתוך עדות אישית: "אני שמחה על ההזדמנות לכתוב על חיים גורי, ולברך אותו על הופעת ספר שיריו הנפלא 'מאוּחרים', שהופיע בימים אלה בהוצ' הקיבוץ המאוחד. אני מכירה את חיים גורי מאז עמדתי על דעתי, ועוד קודם שפגשתי אותו, ידעתי בעל-פה, ככל בני דורי, את "הִנֵּה מוּטלות גופותינו" ו"תפילה" שהיו בין השירים שביטאו את חוויות מלחמת השחרור של בני הדור שלקחו בה חלק, ושל הצעירים יותר, כמוני, שהתבגרו אל תוך המלחמה ההיא. הורי ז"ל, אמי צביָה כהן ובמיוחד אבי ישראל כהן, הכירו היטב את הוריו של חיים גורי, גילה וישראל גורי, שעלו לארץ מאודסה בשנת 1919 באניה המפורסמת "רוּסלאן" שפתחה את העלייה השלישית, ושהייתה ה"מיפלאור של הציונות". מי שרוצה לדעת מהו "שורש נשמתו" של חיים גורי, ילך אצל הוריו".

במבט שמבקש 'קריאת כיוון' מן השירה, היא מתארת כך את הזרמים בשירת חיים גורי: "בשירתו בפרט ובכל כתיבתו בכלל, הוא מייסר, מבקר, נלחם, צועק, זועק, מתוך לב פצוע ואוהב. חיים גורי מעז באומץ לחזור ולבדוק את דורו ואת מעשיו בתקופת מלחמת העצמאות. כך, כבר בשירו "אִמּוֹ" שמרכזו עומדת "אֵם סיסרא", הוא פתוח להשתתפות בצער המנוצח. אבל בראש ובראשונה בודק חיים גורי את עצמו", כרך רביעי.

בסדרת מחקריה תמצאו פכים מעניינים על השירה העברית, והמבט של גורי על סיסרא אינו היחיד הזוכה לחשיפה מרגשת. קחו את כרך ח' וקִראו נא את הפרק על שירו של אריה סיון "תל אביב תרע"ז" - והפרק קרוי: "אין בני אדם בחדריהם" - שם, עמוד 387 עד 389. גוברין מצליחה לגולל בפנינו דרך כתיבה של משורר, דרך שיר מרכזי שהשאיר חותם: "אידיליה המתגלה כאי-אידיליה, נוסטלגיה מתוקה, המתהפכת בקריאה חוזרת ומתגלה כהיתממות אירונית מרה". וגוברין יודעת להקביל בין השירה למציאות: "הרקע ההיסטורי הרחוק הוא מקבילה של המציאות האקטואלית הקרובה.

כתיבתה של גוברין כמו משיבה לחיים תקופה שהייתה, שירה שנכספת: "השיר 'תל אביב תרע'ז' הוא לכאורה שיר היסטורי המתרפק על מה שהיה, שיר שיש בו געגועים 'על החולות' של פעם, שאפשר היה ללכת עליהם 'ברגל יחפה'. לכאורה מציאות של טבע מוחלט: 'רק ים ובוקר צח, והררי מלכּומיות'...". משפט המבקרת מבקש להגיע את פנימיות השיר הטהורה: "הליריות של השיר גוברת על האידיאולוגיה שבו". שם, עמוד 388.

הביוגרפיה עונה על השאלה - לְמה התכוון המשורר

מרתק לקרוא כיצד פכּים ביוגרפיים מאירים באור יקרוֹת פרקים מיצירות הסופרים, כיצד סיפור הקשרים בי הסופרים מסייע לנו להבין את התפתחות הספרות העברית. פרק מרתק במיוחד הוא פרק הַקֶשר המיוחד, שנרקם בין חיים נחמן ביאליק הצעיר לסופר המבוגר ממנו, ש' בן ציון (גוטמן). אתה חש את רוח התקופה, את המפנה, שחל כאשר ביאליק הצעיר הולך וכובש לו מקום של כבוד, ובן ציון הבכיר הולך ומכּיר בכך, שהמשורר הצעיר תופס את עמדת ההנהגה. ספרות עברית היא אכן סיפור אנושי ונוגע ללב.

בפגישותיהם הראשונות מתאר בן ציון את ביאליק כ"אדם רצוץ ונואש" ומסייע בעדו. ביאליק זוכה בהמשך ליחס של כבוד מבן ציון, וכאשר הוא ורבקה רעייתו מארחים את ביאליק בביתם, מעיר לו ביאליק: "הסתדרתָ לא רע, גוטמן, הלא אתה חי כמו קיסר" - כרך ה' עמוד 213.

כמי שיודעת להפיק מתוק מעַז, ידעה החוקרת לתת מבּט מעמיק על ספר שיריו של איתמר יעוז קסט 'תאונה ונס בערב'. היא מיטיבה לתת מאפיינים לפואמה, שהצליחה להפוך כאֵב לְשירה. בניתוח המרתק שלה היא מצביעה על שלוש אחדויות: אחדות המקום - בית החולים, אחדות הגיבור - המשורר שנפגע, אחדות הגיבּור הסמוי - יעקב אבינו - ואחדות ההרגשה - התאונה שהמשורר עבר. חוויה קשה זו הופכת להיות ניסיון, האמונה שקרה לו נס. יש דגש מיוחד על האישה שנחלצת להצלתו: לפי הניתוח שלה מראֶה האישה הוא 'התגלוּת' - כרך ו' עמוד 244.

ההזדהות עם דמותו של יעקב אבינו היא לדבריה 'האקורד האחרון החותֵם את הפואמה'. המשורר יוצא מבית החולים 'עם מקלִי הדוקֵר את ידי' - והמבקרת משווה בין שיר זה למפגש של יעקב עם עשׂו: 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה'.

הנגיעה בפרקי ביוגרפיה מאפשרת לנורית גוברין לחשוף את 'היום בו נולד שיר'. וכך קסם לי המבט שלה על שירתו של אבנר טריינין, שהיה כימאי. בעיונה בשיריו היא מאירה את הקשר בין המֶדיות: "הוא רצה להיות מי שמאחֶה את 'הקרע בין שתי התרבויות, המדע והספרות'...", עמוד 251.

קריאת הדורות היא גם מבט על מבקרי השירה

פרופסור נורית גוברין מייחדת חלקים גדולים במפעל המרשים שלה לבחינת מקומם של מבקרי הספרות, מבקרי השירה. פרק מיוחד הקדישה נורית גוברין, בכרך ח', האחרון לפי שעה, לתיאור מחקרו של שמואל אבנרי שהיה במשך שנים מנהל הארכיון של ביאליק. לגוברין יש יחס של כבוד לדרכו של אבנרי בשימור מורשת ביאליק, וראו נא כיצד היא מעלה על נס את מחקרו של אבנרי בבואו לתאר את 'המכנה המשותף לכל פעילותו של ביאליק'. גוברין מצטטת שורה משמעותית מספרו של אבנרי 'כמה ביאליק יש' - "יחס של כבוד למסורת - תוכניתו לכינוס אוצרות הרוח של האומה - בסימן החילון, אך חתרה לבנות גשר אל מסורת הדורות ולא להפנות לה עורף - כך בקריאת הדורות, כרך ח' - עמוד 126.

כתיבתה של נורית גוברין אכן מתחבּרת בדרך-לא-דרך לנשמת המשורר ביאליק, מבקשת להבין את נשמת הדברים בין גילוי לכיסוי. היטב היא יודעת וחשה את המֶתח הזה, וכך כתבה בכרך החמישי: "הספרוּת מקיימת דרך קבע מתח בין השתיקה לבין המילה, בין הדממה לבין הביטוי...זוהי השתיקה, שאין אפשרות אלא לבטאה במילים, במילים הנכונות". ובעט-פלאים היא מחבּרת את הלבבות שלנו לַמשורר, שביקש את העֶרגה לאותן מילים טהורות, לשורות הגבישיות, שכתב ב'ספיח': "המראות הראשונים, בעודָם בבתוליהם כְּיום צאתם מתחת יד היוצֵר".

אותה הוויה זכּה שבחלוף הימים מתהפּכת, משתַנה. גוברין מחבּרת בעדינות הלך רוח פואטי זה לשירתו של אברהם סוצקבר: "הכאב, לאחר שנוגעת בו הספרות, מתפוגג במקצת. וכך יש בכוחה של היצירה הספרותית, המתארת כאֵב וצער, לעודד ולנחם, ולו גם לזמן קצר, כפי שכתב המשורר היידי אברהם סוצקבר - 'אל תשיר שיר אֵבל/ שמא תָביך/ את הצער./ מילים בּוגדות,/ שֵמות נוטים/ להתהפּך" - כרך ה' -עמוד 47.

לפנינו ספרות במעגלֶיה, והלב חש עדנה ועידוד, מן הדרך, שבּה המבקרת רואה כמה גדול הכוח של הספרוּת לחבּר בין הלבבות, וכנביאה מדורי דורות היא מוסיפה תחושה של נוחם: "מילאה הספרות את תפקידה המנחם" - שם, עמוד 49.

שמואל אבינרי העלה בצורה מופלאה - בסִפרו על ביאליק "כמה ביאליק יש" - היבטים שונים ביצירת המשורר הלאומי, ואת ההכרח שלו בכינוס כל היצירה, כדי לתת משנָה רוחנית לעם, לחזקו, לתת לו מילים שיבטאו את כאבו. מפעל הכינוס של ביאליק כמו קם לחיים מחדש. מטרתו הקדושה של המשורר אכן זוכה למימוש במפעלָה של גוברין. אפשר לראות בחיבּור כל מחקריה ומאמריה סוג של כינוס - ספרות עברית במעגליה. מעגל נושק למעגל, המחזוריוּת לא פגה. וכך נוגעת המבקרת גוברין במבט מֵעל, מלטפת יצירות מדור לדור, והחזון של ביאליק שב ומתעורר..."המראות הראשונים בעודם בבתולֵיהם, כיום צאתם מתחת יד היוצר".

קריאת הדורות של גוברין מכנֶסת יוצרים ודורות. מול סדרת מחקריה קוראֵי הלבבות - יאֶה לקרוא לה 'המבקרת הלאומית': נורית גוברין - חוקרת שלא נטשה את הסיפּון לרגע, כְּאז כן עתה, הצופָה לבית ישראל.