שגרה של דם ואדישות של מוות

אל מול הספירה היומית של קורבנות אדם למולך חוסר המשילות ואפס ההרתעה, אי-אפשר להחריש, אי-אפשר להתרגל, אי-אפשר לשתוק. אי-אפשר עוד להחריש אל מול זעקות חוסר האונים של האם המייבבת על אובדן בתה, אי-אפשר עוד להחריש מול ילד קטן המחפש את אביו שלא ישוב עוד, אי-אפשר להחריש מול יתמות ושכול אשר היו למבע לסוחר, מטבע של קלון לממשלת ישראל ולחברה הישראלית.

בכל יום נרצחות ונרצחים בני אדם במדינת ישראל, הסיבות מגוונות, מרצח על-רקע חרפת המשפחה דרך רצח של ארגוני פשיעה ועד רצח על כלום עטוף בשום דבר. זילות החיים הייתה אמורה לזעזע את אמות הסיפים, להרעיד את האזרחים, לעמוד מול מי שאמורים להעניק את הבסיס האזרחי, ביטחון אישי, לחיות.

אלא שנדמה כי הטרגדיה השנייה בחשיבותה אחרי אובדן החיים היא השגרה המטרידה, המדאיגה, המפחידה, השגרה המאפשר "להתרגל" למוות הלא טבעי, למוות הנורא, למוות הנספר כידיעה שביעית, רגע לפני תחזית מזג האוויר. הטרור האזרחי הנורא המציג שישים הרוגים אחרי ארבעה חודשים בלבד, זוכה להקטנה, להשתקה, לכמעט התעלמות, מתים בלי פרצופים, בלי סיפורי חיים, בלי אהובים ואוהבים, בלי חיים מלאים שנקטלו בירייה אחת, בדקירה קטלנית אחת.

בניגוד לפומפוזיים, לפופוליסטים, לדמגוגים, לתועמלנים, המזכירים מפוזיציה בכל רגע נתון ותחת כל עץ רענן כי הממשלה הנבחרת היא האחראית לכישלון המהדהד, היא שהבטיחה משילות וכבר יש הקובעים ביתדות כי מדובר "בממשלה הכושלת ביותר בתולדות המדינה", אותה ממשלה שלא זכתה לשעה של חסד, ממשלה מחושקת במחאות של המסרבים להכיר בתוצאות הבחירות הדמוקרטיות.

אפס דיבורים מאה במעשים

ממשלת ישראל הנוכחית אחראית כמו כל הממשלות הקודמות להפקרות החמורה, לרחובות האימה והזעם, לפשע הנורא בחברה הערבית, לרציחות, לחוסר המשילות. לתחושת חוסר הביטחון האישי. בממשלה הקודמת נעשה ניסיון ראשון רציני, יסודי, מעמיק לטיפול בפשיעה בחברה הערבית, הוכנה תוכנית מקיפה, המסר שיצא היה, התחלנו לטפל באמת ולא כמס שפתיים לציבור הערבי, התחושה הייתה כי הפעם זה אמיתי. עובדתית, גם בתקופת הממשלה הקודמת אשר פעלה בתחום הפשיעה בחברה הערבית, המשיכה החברה הערבית להתבוסס בדמה, אך אין בדבר זה כדי לאפשר את המשך המציאות הנוראה הזו.

ראוי היה שממשלת ישראל תבחן את המשך התהליך שהחל בו סגן השר בתוארו דאז יואב סגלוביץ, תהליך שניצניו החלו לתת אותותיהם, כמו ירידה למחתרת ובריחה לחו"ל של משפחות פשע, ירידה במספר הנרצחים באופן משמעותי ובעיקר תחושה כי מה שהיה לא יהיה. אין צורך להמציא בכל פעם מחדש את הגלגל, הגלגל נמצא במחסן הגרוטאות של כל מה שעשתה הממשלה הקודמת והממשלה הנוכחית זרקה בחוסר תבונה.

הגלגל כירושה מהממשלה הקודמת, מחייב אפס דיבורים ומאה במעשים, מחייב להמשיך בעוז ובנחישות לפעול באופן אקטיבי ויזום במלחמה בטרור האזרחי. אסור לספור את הנרצחים כדבר שבשגרה, לבל יהא עלינו הרגל, אסור להשלים עם היגון, אסור להרכין ראש בפני הפשע, אסור להחריש מול היתומים, השכולים, הנרצחים חסרי הפנים, הנשכחים, אסופת המספרים. אסור.

ממשלת ישראל, ארבעה חודשים בלבד, עכשיו הזמן להתחיל את התהליך שיוביל למשילות, לביטחון אישי, לביעור הפשע, למיגור העבריינות. עכשיו הזמן להחזיר את הביטחון האישי, אם צריכים את מספר הטלפון של יואב סגלוביץ, בבקשה, פנו בפרטי, שמחתי לעזור.