בסימן חלוציות

ששת נושאי המשואה הנוספים

לכבוד יום העצמאות התשפ"ג נבחרו בארץ משיאי 12 המשואות לתפארת מדינת ישראל. לכבוד יום הולדתה ה-75 של המדינה המודרנית, היה זה בסימן חלוציות. הנה שיעור ראשון בחשיבותו, שחובה לציינו פעם אחר פעם: מדינת ישראל אינה בת 75, כי אם בת 3,075. לא גזלנו ולא גנבנו ארץ לא לנו. הוגלנו לפני כאלפיים שנים מארצנו, לאחר חורבן בית שני, ומאז התפללנו לחזור ארצה. המדינה לא ניתנה לנו כמתנת-רחם העולם עלינו בשל השואה. אילו רק היינו השליט במדינתנו, ולא היו הבריטים מונעים עלית יהודים ארצה בזמן מלחמת העולם השנייה ולאחריה, הרי שהסיפור היה שונה במהותו.

לכן, כשאנו מדברים עם גויים, שאינם משלנו, עלינו להקפיד במיוחד על השימוש בעובדות. נחזור ונגיד, יום הולדתה ה-75 של המדינה המודרנית או יום הולדתה ה-3,075 של מדינת ישראל. דווקא ועל אפם ועל חמתם של כל שונאינו.

השנה, לכבוד יום הולדתי, שהוא גם יום הולדתה של המדינה בה׳ באייר, התברכתי פי שלושה: ראשית, מדינה כולה, ואיתה הפזורות, חגגה. יש לנו מדינה, יש לנו צבא חזק, ויש לנו עתיד - אם רק נדע להתעלות על מחלוקות הרגע. שנית, חודש אייר הוא חודש מיוחד, שעיקרו בתבות שמו: "אני ה׳ רופאך". שלישית, הורי שהביאו אותי לעולם הם בין ניצולי השואה האחרונים שעודם בחיים. אחרוני אותו דור, שלאחריו כבר לא יהיו עדים חיים לאותה התופת, לאותם הזמנים.

זכיתי במתנה מיוחדת במינה: עמלתי ובחרתי 12 נושאי משואות חלוצים משלי.

ששת נושאי המשואות החלוצים הראשונים עסקו בדתנו, זכר השואה, פעילות "שלח את עמי" לשחרור היהודים מברית המועצות, משימת העל של ראשי הקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס: הבטחת המשכיות של הזיקה לארץ בדורות הבאים, קרוב בני ישראלים השוהים בחו"ל לישראל ומכנה משותף של הקהילה, דבק שהחזיק אותה יחדיו מהלך עשורים - התקשורת הישראלית המקומית.

הנה מחציתה השנייה של "נושאי המשואות" הפרטיים שלי. הנכם מוזמנים להצטרף אלי, אך טרם נצא לדרך, ברצוני להעלות על נס שני חלוצים, שאמנם לפי הכללים אינם זכאים להכלל בין נושאי המשואות משלנו, אך בהחלט מגיע להם מקום כבוד מיוחד.

חלוץ אמיתי בדיפלומטיה ציבורית הוא דיפלומט רשמי של אזרבייג׳אן. השגריר אלין סולימנוב הגיע ללוס אנג׳לס להקים קונסוליה בחוף המערבי, קרי - יש מאין. אזרבייג׳אן היא מדינה מוסלמית עשירה במיוחד בשל מצבורי הנפט שלה. היא מדינה עם שבעה אזורי אקלים, והיא נמצאת בפרשת דרכים מאוד קריטית, ובמיוחד בשבילנו. יש אומרים שמטוסינו יתדלקו באזרבייג׳אן בדרכם לתקוף את אירן, ושאזרבייג׳אן משמשת קו קדמי לכוחותנו, שכן היא גובלת גם באירן.

כל הפעילות של אלין הייתה חדשה, והסיבה היחידה לציינה לשבח היא שבאותם ימים הייתה השנאה כלפי ישראל מורגשת במיוחד. הכל היה מותר ובפומבי. איש לא העז להתייצב לצדנו, למעט אותו קונסול חדש, לימים שגריר מדינתו לארה"ב, שלא פחד, לא הסס ולא התבייש ודווקא בחגיגות יום הרפובליקה של מדינתו - שנחגג מאז נפילת ברית המועצות - הסתכל בכל המוזמנים והצהיר קהל עם ועדה: "אלו חברי וידידי, ממדינת ישראל".

הקהל שמנה רבים מהסגל הדיפלומטי בחוף המערבי (המונה למעלה ממאה נציגויות שונות) נדהם. משום מה נזכרתי בכל חסידי אומות העולם שסיכנו את חייהם להציל יהודים. עשרות שנים אחר כך, מתייצב דיפלומט מוסלמי ובאופן הכי פומבי, בשעתו היקרה והשמחה ביותר, מעלה אותנו על נס, אותנו ואת הקשר בין המדינות.

החלוץ השני הוא לא אחר מהנשיא דונלד ג׳יי טראמפ, הנשיא האמריקני הטוב ביותר לישראל שהיה אי-פעם. בניגוד לקודמיו, הנשיא טראמפ הכיר בירושלים כבירת ישראל והעביר את שגרירות ארצו לשם. הוא עשה דברים רבים נוספים, אך דווקא בשני אלו הוא היה הנחשון, ומאז העולם כבר לא יכול לשוב למצב שהיה קודם לכן.

הנשיא טראמפ לא עשה את כל שעשה למעננו בגלל הכרת התודה מאתנו (אוי להכרת תודה כזו), גם לא בגלל שמדינת ישראל היא המדינה ה-51 של ארה"ב. ודאי שלא יצא לו לנשיא תהילה או בצע כסף או עתיד מובטח (למעט מקום כבוד בעולם הבא), ולפי קריטריונים אלו, כל בר דעת בימנו מיד יצא נחרצות נגד אותן שטויות.

כמה טוב שחלוצים עוסקים במלאכתם מתוך אמונה שלמה, למרות כל הקשיים והמאמצים נגדם. ההיסטוריה תרשום אותם בדפיה, גם אם בחייהם הם לא יזכו בהוקרה או בהכרה. הנשיא טראמפ היה אותו טרומפלדור שביד אחת חרש ובשניה החזיק רובה. כך בדיוק גם צה"ל שלנו - המשלב יכולות אדירות עם עשיה חיובית, שכן אנחנו לא מכונת השמדה או לוחמה כמו כת המוות נגנדו (אירן, חמאס, חיזבאללה, ...). הנשיא טראמפ לא רק השיב יוקרה ואת הכתר לירושלים הבירה, כי אם גם יצר-יש-מאין את הסכמי אברהם, והעולם מאז השתנה לבלתי הכר.

עתה, לששת נושאי המשואות:

7) עבור יצירתיות ועבודה קהילתית, הגשמת חלום אישי ושילוב הקהילה הן ביצירה והן כצרכני המוצר, אורי טייר (דינור). אורי הקימה את The Jewish Hebrew Stage (הבמה העברית יהודית), ומדי כמה שנים קבוצה של ישראלים מקומיים מענגים אותנו בהצגה, תאטרון ישראלי מקומי. התאטרון משלב תרבות, יצירתיות, עברית, קשר עם הארץ וקהילה בפעולה.

אורי חיה ונושמת את התאטרון, מפיקה ומביימת, אוספת פרוטה לפרוטה, מנהלת את יחסי הציבור, נוקשת על דלתות ולא מתייאשת. דבקותה באותו חלום והפיכתו לדבר של ממש הממשיך להתקיים כבר שנים רבות הוא דוגמה למופת של עשיה חלוצית, ואני תקווה שהקהילה כולה לא תקח זאת כמובן מאליו ותתרם לתמוך במפעל זה.

8) טיפוח הקשר עם ישראל, אך מכיוון אחר, מזכה את ד"ר יזהר חרוזי באות כבוד. בקרבנו הרבה רופאים ישראלים (לשעבר), ורבים מהם הפכו לעשירים מאד, וכך אין ספק שהם תורמים ועושים רבות, כל אחד בתחומו ולמען הארץ. הייחודיות בד"ר חרוזי אינה באהבתו את האופרה, סרטים ומוזיקה. ד"ר חרוזי ניחן ביכולת למשוך אליו נשים, ואלו מתקבצות ובאות באופן קבוע לערבי תרבות מזה שנים ועשורים.

בין המקצוע והנאות החיים, ד"ר חרוזי הקים עמותה בבית החולים סידר-סיני "הצל לב" שעיקרה הבאת רופאי לב ישראלים לשנתיים של התמחות בבית החולים היהודי בין הידועים והטובים ביותר בארה"ב. הרופאים ובני משפחותיהם מתחייבים לחזור ארצה בסוף אותה תקופה (למרות שכמעט כולם חדורי אהבת ישראל שהם היו עומדים בפיתויים בפניהם כאן), וכך משך כמה עשורים ד"ר חרוזי עצמו, הוא ולא אחר, אחראי על קבוצה לא מבוטלת של רופאים שזכו להחשף לתנאים, למחקר ולעבודה בארה"ב בשטח מומחיותם ועכשיו הם תורמים חזרה למטופליהם בארץ. הם אומנם לא נקראים כך, אך כולם הם ילדיו של ד"ר חרוזי, לתפארת מדינת ישראל ולתועלת אזרחיה כולם!

9) אם עשרות רופאים מישראל הם ילדיו של ד"ר חרוזי, הרי שבחורים חרדים בארץ הם כולם ילדיו של דוד הגר, גם הוא מלוס אנג׳לס. לזכות הגר, פילנטרופ שעוזר למשפחות רבות, נזקף ייסוד הנח"ל החרדי. מהלך למעלה משני עשורים הוא תומך בנח"ל החרדי, על בסיס ההבנה "שגיוס החרדים זו פצצת זמן. [בעתיד] רק שליש מכל שנתון יתגייס לצבא, השאר יהיו חרדים, ערבים ובלתי כשירים לשרות צבאי". הגר חוזר ואומר: "המדינה זקוקה לחרדים בצבא".

חוזה עתידות? כבר בשנת 2010, הגר טען שלא יעבור זמן רב ו"תהיה מדינה חילונית ומדינה נפרדת של חרדים בבני ברק ובירושלים. הציבור החילוני יגיד לעזאזל, אנחנו לא רוצים להחזיק אותם יותר. כבר היום יש נתק מוחלט ושנאה עצומה בין החברה החילונית לחרדית". עשור אחר כך, השנאה כה חריפה, שנדרש מנהיג אמיתי שיגיע לבני ברק מהלך המגיפה הגדולה - שם זו לא מדינה אחרת. בבני ברק הנגיף התפשט ביתר שאת, שכן משפחות בנות עשר ושתים עשרה נפשות גרות בצפיפות מרובה. הצבא הוכיח שכל ישראל ערבים זה לזה.

כשאנו קוראים בחדשות על מהומות בשכונת מאה שערים או בבני ברק בשל גיוס חרדים, או את הנסיון של הממשלה (בין אם ממשלת בנימין נתניהו ובין אם יאיר לפיד) לקדם לימודי ליבה בקרב החרדים ותוכניות תעסוקה הן לגברים והן לנשים כך שהם יטמעו בכלל ישראל בחברה המודרנית, העשיה החלה לפני עשורים, דווקא בצה"ל. דוד הגר יזם, מלווה ותומך בעשיה ברוכה זו.

10) לפני שנים רבות, עת שנאו אותנו באותה מידה כמו עכשיו, אך זה לא היה כה בפרהסיה, כה מותר וכה מוצדק כמו בימינו, היהודים לא אהבו לגרום לבעיות. יש לנו תסביך מיוחד: אנחנו חושבים שאם נעצום עינים ונפנה את הלחי השנייה, השנאה לא תפעפע, ואולי אפילו ישנאו אותנו קצת פחות. תסביך יהודי בו חולים היהודים האמריקנים. בארץ כבר התפקחו והבינו שרק צבא חזק ויכולות אדירות מאפשרות את עצם קיומנו, כאן היהודים מתרפסים ומתנהגים כמו גדולי שונאינו.

היום קיים ארגון "שורת הדין" שמרכזו בירושלים והעומדת בראשו - ניצנה דרשן-לייטנר ודאי זכאית להוקרה מיוחדת במינה. יש גם ארגון דומה בניו-יורק ולארגונים כמו Stand With Us יש היום "מחלקה משפטית" של עשרות או מאות עורכי דין התורמים את זמנם פרו-בונו להלחם בכל האמצעים שבידנו.

אך החלוץ האמיתי ב"השבת מלחמה שערה" הוא דווקא ארגון ציוני אמריקה - ZOA - והעומד בראשו מורט קליין. עשורים לפני שכה רבים הצטרפו למאמץ המלחמתי, היה זה דווקא הארגון שבראשו הוא עומד שהבין שדיבורים אינם מספיקים, ושיש לתבוע לדין כל אוניברסיטה העוברת על החוק הפדרלי כשהיא מפלה לרעה את הסטודנטים היהודים שלה.

לא היה זה דבר ברור מאליו, ואף אחד אחר לא היה מוכן להעז לפעול במישור המשפטי, להשתמש בחוק בכדי להשיב מלחמה שערה, למעט ZOA. קרי זו הייתה חלוציות אמיתית, שאת תוצאותיה אנחנו רואים היום: איש לא זוכר ולא יודע על השורשים, כל אחד מנסה להתעטף בתהילה, ויש עשיה של ממש בשטח.

11) האיסלאם הרדיקלי רוצה לשלוט באופן מוחלט, וכל מי שאינו מאמין בגרסה המדויקת של אלו שיהיו בשלטון, אחד דינו: להתאסלם או למות. הם אומנם מתמקדים במדינת ישראל וביהודים, שכן אנחנו אבן נגף בדרכם, אך הנוצרים כולם בכוונת גם כן.

מי שהשכיל להבין שאנחנו היהודים ומדינת ישראל חייבים לשתף פעולם עם הנוצרים, אם ברצוננו לשרוד, הוא שמעון ארם. שמעון הקים ארגון בשם ה"נקסוס" (בין ישראל לבין הנוצרים) שעיקרו טיפוח המקו בין יהודים לבין נוצרים בעולם המבוסס על היהדות (שכן ישו שלהם היה רב יהודי שהפכוהו לבן האלוהים).

לאחר אלפיים שנות רדיפות, אינקויזיציה ופוגרומים, לאחר שהכנסיה הקתולית שיתפה פעולה עם הנאצים, להושיט יד לנוצרים, לנסות לפתח שיח ושיתוף פעולה, אינם דבר של מה בכך. הם היו משוכנעים שאנחנו בגדנו וצלבנו את בן האלוהים שלהם, ועד היום יש בהם המאשימים אותנו בכך. אנחנו משוכנעים שאסור להאמין להם שכן כל מטרתם לרכזנו חזרה בארצנו (מה רע בכך) בכדי להחיש את ביאת המשיח (גם זה לטובה!). קרי, אנחנו מפחדים שכל רצונם הוא לנצר אותנו.

עבודת הגישור היא פרויקט ענק שחשיבותו לא תסולא בפז. שמעון עשה זאת בדיוק, החלוץ בטריטוריה שהיום מכוסה בעצים לרוב.

12) עיר המלאכים ידועה כקרית מלאכי, עיר ואם בישראל, עם כ-650 אלף יהודים וכ-350 אלף ישראלים. בורלי הילס, אחת מלמעלה מ-80 ערים המרכיבות את לוס אנג׳לס רבתי, היא עיר קטנה אך עשירה וידועה, ובה כ-34 אלף אנשים, מהם שליש פרסים.

בוורלי הילס היא עיר יהודית, לא בגלל מספר בתי הכנסת בה כי אם בגלל שלמעלה ממחצית התושבים הם יהודים. כך יוצא שכל נבחרי הציבור הם יהודים. אך בעיר ששליש ממנה הם פרסים (רובם ככולם יהודים), איך ייתכן שלא היה נבחר ציבור אחד פרסי?

החלוץ היה ג׳ימי דלשד, שהיה צריך להתמודד עם שנאת זרים (בכל זאת לא אוהבים כאן את הפרסים) כמו גם עם העובדה שהפרסים לא מצביעים. מדוע הם לא מצביעים? כי בפרס הם לא הצביעו. השאח היה השליט. הפרסים גם לא הבינו שהרשמה להצביע אין פרושה שהם הצביעו.

השגו של ג׳ימי היה כביר. לא רק שהוא נבחר כפרסי הראשון למועצת העיר, אלא גם כנבחר הציבור הפרסי הראשון בארה"ב, והוא שינה את התודעה הן בקרב הפרסים והן בקרב הקהילה כולה. בקדנציה השנייה אותה שנאת זרים נעלמה, ורבים בעיר הצביעו עבורו. אחרי שתי קדנציות (שמונה שנים), הוא הפך להיות שגריר העיר.

למרות שג׳ימי נעלם מה מהתודעה הציבורית, הוא עשה ממש את הבלתי אפשרי, עבודה חלוצית לשמה. ומדוע זה חשוב? בגלל שהוא פרסי-יהודי? כלל וכלל לא. שינוי אפשר להשיג אך ורק על-ידי בחירות מקומיות, ואל לנו לזלזל בבחירות או בפעילות מקומית (קרי באנשים הקטנים). בארץ אחוזי הצבעה מרשימים ביותר. בארה"ב, כולם מתלוננים אך שוכחים או לא רוצים להצביע.

נראה שהגענו למנין תריסר חלוצים משלנו, שהשאירו חותם משלהם, והרשימו אותי עד כדי כך ששנים אחרי מעשיהם הם נכללו ברשימה זו.

התחלתי בחלוץ הראשון, אחד משלנו - אברהם אבינו. הרשו לי לסיים בשליחים אחרים, חלוצים גם הם: חב"ד. בכל מקום בעולם בו אנו זקוקים להרגשה של בית, של ערב שבת, למקום מפלט או מפגש או לעזרה כלשהי, אנחנו פונים לחב"ד. פינה חמה בלב, במטבח, בביתם, בבית הכנסת יש להם עבורנו, וכשאנו מסיימים מעגל זה של חלוצים של אמת, נוסיף גם את חב"ד וכל אנשיו ברחבי העולם, המפיצים אור של יהדות ואהבת הזולת, של עשיה, מצוות ומעשים טובים, אור אלוקים לעולם כולו.

מזל טוב מדינת ישראל - נזכור: מדינת ישראל המודרנית חוגגת 75 לעצמאותה אך המדינה בת שלושת אלפים ושבעים וחמש שנה! מזל טוב למדינתו, מכורתנו, המקלט והבית שלנו.