נדמה כי תפקיד ראש ממשלת ישראל הוא מהמורכבים ביותר בעולם, לא כמליצה אלא כעובדה, ולמרות זאת יש רגעים בהם, אף על-פי שאינך בקי כמו ראש הממשלה בתמונה הגדולה, אתה מצפה להתייחסות אחרת בעת חירום, התנהגות אשר אינה מספרת סיפורי נדמה לי למי שאך לפני רגע שעט עם ילדיו ואשתו לעבר הממ"ד חרד מהתפוצצות הרקטה ומתוצאותיה.
אחרי עשרות טילים לעבר דרום הארץ, אחרי החלטת החמאס לירות רקטות מעזה כדי להרוג יהודים, אחרי הריצה לממ"דים, למקלטים, אחרי הפגיעות בלב הערים, אחרי נפגעי החרדה, אחרי האיומים, ההצהרות הלוחמניות, אחרי התכנסות הקבינט, אחרי פרסום תמונות "לוחמניות", אחרי הפצצת הדיונות, אחרי שהחליט החמאס כי מיצה את האירוע וממשלת ישראל נשמה לרווחה, חוזרים לשיגרע, לשגרה, מאוד רעה של רפיסות. איפוק זה כוח והכלה.
המציאות הנוראה והבלתי נסבלת בה ארגוני טרור מכתיבים את מציאות חייהם של אזרחי ישראל, את קצב נשימתם, את אורחות חייהם, ברצותם יורים ברצותם מכריזים על הפסקת אש, ברצותם מכניסים מאות אלפי אזרחים למרחבים מוגנים, חייבת לעבור מהעולם. רק במדינת ישראל, מותו של מחבל שהחליט לשים קץ לחיו בהפסקת אכילה, הופך לאירוע לאומי, אירוע שמזעזע את אמות הסיפים, שמכניס חצי מדינה למרחבים מוגנים, שמשנה סדרי בראשית.
טילי ארגון טרור גורמים לממשלת ישראל לשכלל את תירוציה, להערים את הסבריה, להראות את גמגומיה, את חוסר נחישותה, את התרפסותה, את תגובותיה המביכות, המוכרות וחסרות התוצאה, רגעים של מבוכה גדולה. לו רק הייתה מתייצבת ההנהגה המדינית והצבאית ומבהירה, באחריות, בעוז ובעוצמה, כי בא תבוא תגובה בזמן שמדינת ישראל תקבע, בלי להפציץ דיונות ובטונדות.
איננו ששים אליי קרב, איננו חפצי תמונות של הרג וחורבן על אזרחים בעזה, אנו מקדשים את החיים, כל חיים, ברם, אי-אפשר להבין את מהירות ההתקפלות והבהלת לסגירת האירוע, אי-אפשר שלא להסמיק מבושה וזעם על ההפצצות חסרות התוחלת, חסרות המשמעות, הפצצות תגובה הנושאות עימם מסר של כניעה, מסר של חוסר אונים, המוצגות לציבור כהישגים ביטחוניים משמעותיים.
לו רק הייתה מתייצבת ההנהגה המדינית והצבאית ומבהירה באחריות, בעוז ובעוצמה, כי בא תבוא תגובה בזמן שמדינת ישראל תקבע, בלי להפציץ דיונות ובטונדות.
האם לא הגיעה העת להפסיק את ההפרדה המלאכותית בין החמאס לבין זרועותיו? האם לא הגיעה העת לחזור לסיכולים ממוקדים? האם לא הגיעה העת לפרק את מאחזי הטרור, החזית הקדמית של אירן? האם לא הגיעה העת להחזיר את ההרתעה ביוזמה התקפית, לא תגובתית? האם לא הגיעה העת לקבל את הברור מאיליו, ביטחון?
ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל על זרועות הביטחון השונים מצויים במלכוד הביטחון הישראלי תחת הכותרת: "התלכדות הזירות", כאשר בפניהם מונחת התמונה הגדולה של הזירות השונות המאיימות על ישראל, עזה, לבנון, סוריה, תימן, יהודה ושומרון, חלק מערביי ישראל, ומעל כולם אירן.
לו רק הייתה מתייצבת ההנהגה המדינית והצבאית ומבהירה באחריות, בעוז ובעוצמה, כי בא תבוא תגובה בזמן שמדינת ישראל תקבע, בלי להפציץ דיונות ובטונדות. למרות הבחירה כנגד מי מהזירות לפעול ובאלו עוצמות, התגובה המינורית, אל מול התהום הפעורה של ההצהרות וההבטחות של ממשלת ישראל, יוצרת תסכול בקרב האזרחים הנמצאים בחזית, החיים בחרדה ובחוסר אונים.
התגובה המביכה היא חלק משמעותי מהשחיקה החמורה בהרתעה, בעזה הבינו כי האיומים, ההצהרות, תמונות התדמית של הפוליטיקאים הרכונים על מפה, ההודעות של דובר צה"ל, ככל שהם דרמטיים כך התגובה תהייה רופסת וחלשה.
תושבי הדרום ועוטף ישראל ימשיכו לשלם את המחיר הכואב ומעבר לכך ימשיכו לחיות עם העובדה שדם תושבי המרכז חשוב יותר, עם התחושה שהם אינם נספרים, אינם נראים, אזרחי החצר האחורית הנשכחת של מדינת ישראל. טראומות ייצברו בקרב הילדים והמבוגרים, החרדה חזרה לשגרת החיים הרעה.
מעת לעת אני משתעשע במחשבה שייתכן שממשלת ישראל וראשי מערכת הביטחון, שוקדים על תוכניות יסודיות, סודיות, חשאיות, על הטעיה, על הרדמה, על ב"תחבולות תעשה לך מלחמה", ואז אני מתעורר אל מול ההנהגה המדינית והצבאית הנבוכה והתועה באפלה, הנהגה המדברת גבוהה ופועלת בנרפות, המבטיחה אך לא מבטיחה לקיים.
בכל פעם, לאחר כל מטר רקטות, הוצמדה לתגובה הרפה הסיבה לאי התגובה, החל מרמדאן, דרך ביקור בארץ של אישיות חשובה, ועד לחץ אמריקני, לחץ מהאג, לחץ אירופי, ואי אפשר שלא להזכיר את "תרומת" המציאות הישראלית, הטובעת בתוך המחלוקת הקשה בסוגיית הרפורמה המשפטית, התרופפות הלכידות בצבא, נרמול הסרבנות.
ראוי שראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל יתייצבו מול האומה יישירו מבט בעיני הילדים המבוהלים, האבות והאימהות חסרי האונים, ויבהירו לאן מועדות פניה של מדינת ישראל אל מול יוזמות החמאס ושאר פלגי הטרור, בלי הצהרות חסרות כיסוי, בלי הבטחות הזורעות תקוות שווא, בלי נאומים פומפוזיים, רק את האמת.
חובתה של מדינה לאזרחיה, כל אזרחיה, מרעננה ודימונה, מבית השיטה וזיקים, מרמת גן ושדרות, לדאוג לביטחונם, לביטחון יקיריהם. אדוני ראש הממשלה עכשיו האחריות היא שלך ושל צמרת הביטחון.
