האם שר החוץ דיפלומט

"הבהרה", "דברים שהוצאו מהקשרם", אלה מונחים אשר בשפת היום יום משמשים מעין תחלופה לניסוחים קלים יותר להבנה. שר חוץ אמר "הבהרה", משמע התכוון לומר בפשטות: "סליחה, טעיתי. אי-הבנה". איני יודע כמה שרי חוץ הוציאו מפיותיהם את המילה "טעיתי". הרי שרי חוץ, וכמה בכירים אחרים במערכת השלטון, אינם טועים כידוע. נושאי משרה בכירה זו, שר חוץ למשל, לעולם אינו טועה, חלילה. לכל היותר הוא "מבהיר". שר החוץ אלי כהן חרג מלשון הדיפלומטיה כאשר הטיל ספק, באמירה פומבית, אם סגנית נשיא ארה"ב קאמלה האריס, אכן מודעת לתוכנו של סעיף מסעיפי הרפורמה המשפטית. השר כהן התנצל על דבריו.

סגנית הנשיא והנשיא כבר הבהירו כי הם מסתייגים מתוכניתו של השר לוין. אבל למה שר החוץ כהן מעליב את סגנית הנשיא? מה פשר ההתנשאות הזאת על בעלת הברית המעולה, הטוענת לעצמאות המשפט? יש להניח כי במקרה דמיוני אחר, השר כהן היה נעלב לו סגנית הנשיא האריס הייתה למשל אומרת כלפיו בפומבי: "אני מקווה ששר החוץ כהן מכיר את התיקון השני לחוקה של ארה"ב". לו כך התבטאה סגנית הנשיא, הרי דבריה היו מתפרשים כמי שמבקשת להציב את בן שיחה הישראלי בעמדת נחיתות.

אבל הפעם דווקא בן השיח הישראלי הוא שהציב את סגנית הנשיא בעמדת נחיתות, כאשר אמר כלפיה: "ספק אם קראה סעיף אחד מסעיפי הרפורמה המשפטית". אגב, סגנית הנשיא כלל אינה מחויבת לשנן את תוכניתו של השר לוין. היא יכלה לפנות לאחד מיועציה: "ג'ון, אני מבקשת ממך להתעמק בתוכניתו המשפטית של השר הישראלי, ותציין עבורי במיוחד מדוע תוכנית זו מסעירה את ידידנו בישראל". למעשה, מתעכבים אנו כאן על אופיו של השיח הישראלי. לעתים, הוא טעון התנשאות כלפי האחר.

לפעמים, מתאפיין השיח בשיח רווי חיספוס עד כדי העדר נימוס. יש להניח כי לאחר עשרות שנים של מגעים של ישראלים עם נציגים אמריקנים, הורגלו בני השיח לשפה הישראלית, לעתים מחוספסת. ייתכן כי התקרית הנוכחית, הדו שיח בין השר כהן לבין סגנית הנשיא האריס, תתרום להבנת האופי הכה שונה של סגנון המגעים בין שתי בעלות הברית. נדמה לי כי בעבר לימדו במשרד החוץ דיפלומטים ישראלים, לפני צאתם לשליחות, כיצד להשתמש בסכין ומזלג כהלכה בסעודה. ראוי להנהיג מערך נוסף של לימודים: כיצד מדברים.