ההפטרה המצורפת לפרשת בלק היא מספר מיכה פרק ה' פסוקים ו-י"ד ופרק ו' פסוקים א'-ח'. הנביא מיכה ניבא בתקופה, בה ניבאו גם הנביאים ישעיהו בן אמוץ ועמוס הנוקד מתקוע בימי המלכים יותם, אחז וחזקיהו מלכי יהודה. זו תקופה בה בולטת עוצמת הפער המכאיבה והמדאיגה בין הרווחה הכלכלית הגואה ובין הרדידות המוסרית במיוחד בימי המלך חזקיהו.
הנביא מיכה מודאג מהתופעות הרווחות בתקופתו בעם ישראל, המדגישות ומבליטות את המישוריות החיצונית של הטקסיות בעבודה הדתית וזאת תוך רמיסה מוחלטת של הערכים החברתיים.
מיכה מצר על כך, שהתפיסה הדתית הרווחת בעם ישראל רואה את גולת הכותרת של העשייה הדתית אך ורק בטקסיות הדתית הפולחנית ולא באימוץ שלל התביעות של העשייה המוסרית והחברתית. מיכה בהתריסו נגד התופעות הרווחות בעם מעלה את השאלות הרטוריות -
"בַּמָּה אֲקַדֵּם יְהֹוָה,
ּאִכַּף לֶאֱלוֹהֵי מָרוֹם,
הַאֲקַדְּמֶנּוּ בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה.
הֲיִרְצֶה יְהֹוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים בִּרְבְבוֹת נַחֲלֵי שֶׁמָן
הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִּטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי.
אחרי שהעלה מיכה את השאלות הרטוריות הוא נותן את תשובתו - הַגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טוֹב וּמַה-יְהֹוָה דּוֹרֵש מִמְּךּ, כִּי אִם-עֲשׁוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלוֹהֶיךָ". (פר ו', פס' ו'-ח').
מיכה רואה את גולת הכותרת של העשייה הדתית בחתירה היומיומית למימושם של ערכי השוויון החברתי. לדעתו, אין משמעות לעבודה דתית, אם היא אינה משולבת בחתירה ללא לאות להשתתת משפט צודק ומימוש דפוסי חיים של חסד וצניעות.
מצער לקרוא את פסוק ב' בפרק ו', ממנו ניתן לקבל תמונה עגומה וכאובה, בה אנחנו רואים, שהגישה של מיכה לעבודה הדתית אינה מקובלת על חלקים גדולים בחברה, ומיכה נאלץ להגיע לרמה של ריב עם הדעות הרווחות בעם - "כִּי רִיב לַיהֹוָה אֶת עַמוֹ וְעִם יִשְׁרָאֵל יִתְוַכָּח". הדגשת המילה מִתְוַּכֵּחַ היא עדות עצובה לנחישות ולנחרצות של רבים מאוד בעם ישראל בתקופת המלכים יותם, אחז וחזקיהו, מלכים שייחסו חשיבות רבה רק לטקסיות הפולחנית תוך כדי רמיסת הערכים של דפוסי חברה שוויונית.
מצער, שבשבעת הפרקים של הספר אנחנו מוצאים את מיכה חוזר ושונה על דברי הזעם והכאב לנוכח קיומם של דפוסי עבודה דתית הרווחת בעם, שאינה משלבת בעשייתה הדתית את החתירה לחברה, המושתת על עקרונות של צדק ומשפט ומסתפקים אך ורק בדפוסי העשייה הפולחנית.
מצערת ומכאיבה העדות העולה ממקרא שבעת הפרקים בספר מיכה, לפיה מובהר לנו, שהעם אינו קשוב למשאלה של מיכה, לראות את המישוריות החברתית מישוריות ראשונית ולא לראות בקדמת הבמה את המישוריות הפולחנית.
לסיום, אני מאמץ ללבי את פסוק ח' בפרק ו' בו אני רואה את עבודתי הדתית, המתבססת על שלושה תכנים הגנוזים בחמש מלים - משפט, אהבת חסד והצנע לכת.
