רגשות האהבה לשפה העברית שמביעים רבים מכותבי מאמרי דעה ממש מרגשים. מי יגול עפר מעיניו של מחייה השפה אליעזר בן יהודה, לו רק היה עימנו כדי לחוש באהבה לשפת-עבר שהחייה אותה. אך לפני ימים, דיווחה מהדורת החדשות של ערוץ 12 כי באחרונה העניק נתניהו לא פחות מ-22 ראיונות בשפה האנגלית בלבד. ייתכן שהתראיין באחרונה פעם או פעמיים בעברית. מובן, הנתון ששודר באותה מהדורת חדשות לא נועד להזכיר לנתניהו כי השפה העברית גוועת, חלילה, וכי ראוי לנקוט באמצעי ריענון לשפה. פרסום הנתון של 22 ראיונות באנגלית נועד, בעיני חלק מן התקשורת, לקנטר את ראש הממשלה: כי הנה, לבד מבעיות אחרות שלא נפטרו, מתנכר מנהיג המדינה גם לשפתה, ובנוהגו זה מזלזל בתושבי המדינה שעברית היא שפתם. הבה נניח כי את 22 הראיונות היה מעניק נתניהו בשפה העברית. אפשר לשער, על סמך העבר, כיצד היו מגיבים כלי התקשורת לראיונות בעברית? ברור: הפרשנים ומבקרי הטלוויזיה היו כותשים את תכני הראיונות, ונוברים בתמליליהם כדי להוסיף עוד ועוד מנות של הטחת דברי ביקורת כלפיו. ואשר למראייניו של נתניהו: סביר להניח, על סמך ניסיון העבר, המבקרים השונים היו מונים את השאלות אשר לדעתם היו צריכות להישאל ולא נשאלו. (ומי יאמר כי קובעת דעתו של מבקר זה או אחר?). ייתכן כי באורח נדיר המראיין הישראלי היה נוהג בראש הממשלה באדיבות, ואת שאלותיו היה מציג בסגנון תקיף, אך קורקטי.
במקרה זה, לו הבליט המראיין סגנון מנומס במהלך השיח, כי אז היה מוכתר לגנאי בתואר "שופר" של נתניהו, מי שמתחנף לראש הממשלה ועושה דברו. ובכלל, לעתים נדמה כי בראיון כזה יש והמראיין היה מנצל את המעמד כדי לרמוז לצופיו: ראו, ראו, כמה אומץ לב הפגנתי מול ראש הממשלה, בעת הראיון! הוא כמעט הופל לקרשים! בכל מקרה, ברוב אמצעי התקשורת אצלינו, מאמרי הדעה, בבוקר שלמחרת, היו גדושים במילות גנאי כלפי המרואיין כי לא "מילא אחר הציפיות", בין שאר חסרונותיו. לא שאלתי את נתניהו לתגובתו על כי ראיונותיו מתנהלים, ברובם, באנגלית. אפשר לשער: השיח באנגלית תורם להידוק הקשר עם ארה"ב: עם ציבור, ציבור יהודי, ממשל, תקשורת, וכל יתר מגזרי האוכלוסייה. גם כאשר נתניהו דובר אנגלית בראיונותיו - מסריו מגיעים לאוזניים ישראליות. ראש הממשלה ניחן בכישרון רטורי בשתי השפות. אז אנא, יחלוק עמנו האזרחים את סעיפי מדיניותו גם בעברית. אין זה ראוי לגרוע מחשיבות שפתנו.
