משלל הנושאים של הפרשה אבקש להתמקד בחלק זה של המאמר במה שנראה לי חשוב במיוחד בימים אלו. החוק המקראי בפרשת "שופטים" אומר לנו במפורש בספר דברים פרק י"ז פסוקים ה'-י"ג, שהמלך וכל רשות מדינית חייבים להיות כפופים להוראות המערכת השיפוטית. חובה לבוא "אֶל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הַהֶם". כשעל הבאים אין לומר שאנחנו רק מסתפקים בעצם הביאה אלא חובה "וַעֲשִׁיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְך מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא..." (פרק י"ז, פסוקים ט'-י').
לצערי, בימים אלו אני עדים לכך שיראת הכבוד כלפי המערכת השיפוטית לא באה לידי ביטוי מצד המערכת השלטונית, במיוחד כשמוגשים כתבי אשמה כבדים לכתובתם של בכירים במערכת השלטון. מצערת תופעת הפגיעה, שעולה יותר מדי פעמים בחיינו במדינת ישראל בלגיטימיות של המערכת השיפוטית. מצער, שאנו עדים לתופעה שפקדה את חיינו לא פעם אחת, כשמנגנוני המערכת השלטונית, הרואים עצמם מורמים מעל המערכת של החוק והמשפט, יוצאים במתקפה נגד המערכת המשפטית.
כפיפות כל הרשויות, כולל המלוכה למערכת המשפט, היא תמרור האור לקיומה והתנהלותה התקינה של החברה, שחובה עליה לשמור על עליונות המשפט. חובה להסיק את המסקנה מקריאת הפרשה, שעלינו לשמור על המערכת המונרכית כפופה למערכת המשפט במציאות של החברה המקראית ולשמור על המערכת השלטונית כפופה למערכת המשפט במציאות של החברה הדמוקרטית הנוכחית.
כשנביאי ישראל רואים את המערכת השלטונית פוגעת בסמכות של המערכת המשפטית, הם יוצאים כנגדה בנבואות זעם - כך נראה את עמוס בפרק ב' פסוק ד' מתרעם על מערכת שלטונית, שלא הקפידה להיות כפופה למערכת החוק.
עלינו להקפיד אחר מילוי הצו בפסוק הפותח את הפרשה - "שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֵּן-לְךָ..." ומה שנדרש מהם "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק". על-פי פסוק כ' בפרק ט"ז יש קשר ישיר והדוק בין כינון מערכת משפט, שיאפיין אותה "לֹא תַּטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַּכִּיר פָּנִים וְלֹא תִּקַּח שׁוֹחָד..." ובין יישום המטרה "לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ..".
אודה, שאני חש תחושת מועקה כבדה לנוכח עוצמת הפער המכאיבה בין דפוסי הכתב של חוק המלך בפרשה שלנו בספר "דברים" פרק י"ז מפסוק י"ד עד פסוק כ' ובין המציאות, המתוארת בהרחבה רבה בחצרות כל מלכי ישראל ומלכי יהודה, כפי שבא לידי ביטוי בספר שמואל ובספר מלכים.
ההדגשה בפסוק ט"ו: "רַק לֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים" וההדגשה בפסוק י"ז: "וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים... וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לוֹ" עומדות בסתירה מוחלטת לאורחות החיים של המלכים כמו המלך דוד והמלך שלמה, שזכו להערכה רבה בתיאורים בספר שמואל ובספר מלכים. לי אישית קשה לקבל הערכה כה רבה ואפילו הערצה כה רבה למלכים, שאורחות חייהם מנוגדים לכל הסעיפים בחוקת המלך בספר דברים. קשה למצוא מלך, שמימש את החוק המנוסח בפרק י"ז פסוק י"ט "...לִשְׁמוֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת..."
למרבה הצער, המלכים שזכו להערכה רבה במורשת התרבותית שלנו כמו: "דָֹוִד מֶלֶך יִשְׁרָאֵל, חַי, חַי וְקַיָּם", אינם עומדים במבחן הדרישות של חוק המלך, כפי שהן מנוסחות בהרחבה בפרשה שלנו. למרבה הצער, גם היום אורחות החיים של ראשי ממשלה בישראל רחוקים מרוח הדרישות לחיי צניעות וענווה של ראשי השלטון בפרשת "שופטים".
לתומי, אני מקשה, לשם מה אנו מעלים על נס את דפוסי החוק בספר דברים פרק י"ז כשלמעשה לא היה מימוש של החוק בתקופה המקראית ולצערי, רוחו אינה נושבת במעונות שלטוננו.
