ילד הייתי בירושלים. לפני מלאת לי שש שנים הועליתי ארצה על-ידי "עליית הנוער", אותו ארגון מופלא שארגן לו העם היהודי כדי לטפל ביתומיו, ובילדים שניצלו מתופת השואה ושוטטו ברחבי אירופה כגוזלים אבודים, ללא קן וללא כנפי הורים לחסות תחתן. כחודש ימים אחר עלייתי ארצה הביאוני למוסד ילדים דתי ברחוב רש"י 60 בירושלים, במבואותיה המערביים דאז של הבירה. המוסד נבנה מאחורי "בית צעירות מזרחי", המצוי שם נטוש בעלבונו עד ימינו, אלא ששם נפרד לא הוענק למוסד הילדים, ועד היום כל בוגריו הזכרים חשים באי-נוחות באומרם כי "גדלו בבית צעירות"... מילא, "הגדיים הפכו תיישים" והגדיות היו לעזים (?) ושום רע לא אירע.
