חסינות ליו"ר ועדת ביקורת בתביעות לשון הרע

אחד ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע הנה הגנת עובד ציבור, לפיה עובד ציבור ועובד רשות ציבורית יהיו זכאים לחסינות מפני תביעת נזיקין, אם המעשה בגינו הם נתבעים נעשה תוך כדי מילוי תפקידם השלטוני כעובד ציבור; זולת, אם המעשה נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו.

אולם מה דינו של חבר מועצה (שאינו מקבל שכר), המכהן כיו"ר ועדה לענייני ביקורת (להלן - ועדת ביקורת)?

נסיבות המקרה

בהחלטה שהתקבלה ב-15.10.2023 נדונה במסגרת תביעה שהגיש ראש עיריית בני ברק נגד יו"ר ועדת ביקורת שפרסם במדיה החברתית (פייסבוק, טוויטר, טיקטוק וכן באינטרנט ובוואטספ) מסמך שכותרתו "הצעה לסדר". במסמך הזה העלה חבר המועצה טענות למרמה ושוחד כלפי עסקנים, המבקשים לשים את ידם על התקציב בסך של 856,000 שקל שאושר במועצת עיר, לצורך מבצע לחלוקת 'קמחא דפסחא' לציבור המוחלש בעיר. במסמך ציין חבר המועצה כי הוא יבקש ממועצת העיר להורות על הקמת ועדת בדיקה טרם התערבות של גורמי האכיפה, וכן לקבל הסברים מראש העיר.

בכתב ההגנה טען יו"ר ועדת ביקורת, בין היתר, כי הפרסום אינו עוסק בתובעים אלא בעסקנים הפועלים בניגוד לדין לעשות בכספים הללו כבשלהם; מה גם שהדבר נעשה לאור מידע ממקור אמין שהתקבל ולכן עומדת לו הגנת אמת דיברתי ותום הלב שבחוק איסור לשון הרע. עוד נטען כי מדובר בתביעת השתקה ממניעים פוליטיים, בהיותו נציג האופוזיציה היחיד במועצת העיר.

עוד העלה הנתבע כי כיוון שהוא חבר מועצת העיר ויו"ר הוועדה לענייני ביקורת בעירייה, וכיוון שהפרסום נשוא התביעה נעשה במסגרת מילוי תפקידו הציבורי ועשייתו הציבורית, שלא מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש להתרחשותו, עומדת לו חסינות עובד ציבור.

החלטה

עובד ציבור ועובד רשות ציבורית זכאים, בהתאם להוראות סעיף 7א' וסעיף 7ג' לפקודת הנזיקין, לחסינות מפני תביעת נזיקין, אם המעשה בגינו הם נתבעים נעשה תוך כדי מילוי תפקידם השלטוני כעובד ציבור. מדובר בחסינות דיונית, החוסמת את האפשרות לתבוע לדין באופן אישי עובד הציבור, וזאת כדי להבטיח שהוא משוחר מכל לחץ והוא לא שוקל שיקולים זרים עקב חשש מתביעה אישית נגדו. ברם, כיוון שהבקשה להכרה בחסינות לא זו בלבד שהיא לא הוגשה על-ידי הרשות הציבורית, אלא היא זו שמתנגדת לכך, הנטל להראות שתנאי החסינות מתקיימים חלה על הנתבע.

תחילה דן ביהמ"ש בשאלה האם חבר המועצה הוא עובד ציבור. כאן פסע ביהמ"ש בקרקע חרושה וקבע ע"פ הלכה הקיימת, חבר מועצה הוא עובד ציבור (לדוגמה ראה בש"א (ראשל"צ) 1125/07 הפנר נ' קמחי). אשר על כן, עיקר הדיון נסב סביבה השאלה האם הפרסום נעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני של הנתבע כעובד ציבור?

כאן קבע ביהמ"ש, בהישען על הגישה המרחיבה שהתפתחה בפסיקה לפיה די שהמעשה נעשה תוך כדי ובמסגרת מילוי תפקיד זה. קרי: האם פעולה של חבר המועצה נעשתה במסגרת תפקידו, תוך מילוי תפקידו הציבורי. גישה זו מתעלמת מהשאלות האם המעשה (הפרסום בענייננו) היה נחוץ לצורך מילוי תפקידו השלטוני ואף לא האם עובד הציבור עשה עבודתו נאמנה או שמא נפלו פגמים בפעולתו (אף אם מדובר בפגמים יסודיים).

לאור גישה מרחיבה זו קבע ביהמ"ש כי כיוון שהנתבע הנו יו"ר ועדת ביקורת שהצהיר שהוא פעל מתוך כוונה למלא את חובתו כחבר מועצת העיר וועדת ביקורת. וכיוון שהפרסום מתייחס לטענות ושאלות שהועלו בקשר להתנהלות אירוע ציבורי (מבצע 'קמחא דפסחא') ודרישה לקבלת הבהרה מראש העיר ובדיקת מועצת העירייה, וכיוון שהדבר נעשה לצורך שמירת כללי מינהל תקין ולמיגור וחשיפת תופעת ה"דילים" של עסקני המפלגות במועצת העיר, הרי שמדובר בפעולה של עובד הציבור תוך כדי תפקידו השלטוני, ומכאן שחלה חסינות.

ביהמ"ש גם קבע שאין בפרסום ברשתות החברתיות ובאינטרנט קודם שהובא לדיון בישיבת מועצת העירייה, כדי לגרוע כיוון שמדובר בפרסום במסגרת תפקידו של הנתבע כעובד ציבור - "בעידן בו אנו חיים הקשר של עובד הציבור עם הציבור, לרבות השימוש שעושים חברי מועצת העירייה ברשתות החברתיות ובאינטרנט על-מנת לשמור על קשר עם הציבור ולהעביר לו מסרים שונים בתחומי העשייה הציבורית, הוא חלק בלתי נפרד מתפקידו ומעבודתו של איש הציבור והנתבע בכלל זה והאמצעי בו מתנהל השיח הציבורי ותשומת הלב הציבורית".

כמו-כן דחה גם ביהמ"ש את הטענה שפרסום נעשה מתוך כוונה לגרום נזק או שוויון נפש ביחס לגרימתו (קיומו של יסוד נפשי).

ניתוח ומסקנות

אם כן נראה שביהמ"ש, שביכר להוריד את הנטל להשתת חסינות בתביעות לשון הרע, התמקד בצורה ולא במהות. כך, כיוון שבין היתר המסמך כונה "הצעה לסדר" והעובדה שהמבקש מכהן כיו"ר ועדת ביקורת, נתנה החסינות, למרות שבפועל הוא לא פעל בכובעו כיו"ר ועדת ביקורת ואף לא עשה פעולה אקטיבית לבירור הדבר, אלא רק הודיע שהוא ידרוש תשובות. דהיינו, למרות שהנתבע עומד בראש ועדה שיש לה סמכויות בירור, שהעיקרי שבהם הוא הסמכות להעביר נושאים לביקורת של מבקר העירייה, בחר הלה כאמור לפרסם מידע לא מאומת תחת הכתרת הצעה לסדר.

מעניין יהיה לראות האם החלטה זו, הממחישה את הקלות בקבלת החיסיון, תשפיע על זירת התגוששות המוניציפלית שבה נעשה תדיר שימוש ברשתות חברתיות, והאם פירותיה של גישה מרחיבה זו תמשיך לראות בתואר יו"ר/חבר ועדת ביקורת, גם כאשר הדבר נעשה שלא במסגרת עבודת הוועדה, כמעמד מיוחד שיש להתחשב בו בעת דיון על חסינות עובד ציבור.