כמה הערות

הצבא פועל לא רק בנחישות אלא גם במקצועיות ובהובלה של מפקדיו שהניחו בצד את חלקם בכשל הנורא של ה-7 באוקטובר. לעומת זאת, הממשלה ממשיכה להיות עסוקה בדיבורים - בעיקר עקרים, בפוליטיקה קטנונית, בניסיונות להרחיק את עצמה ואת השרים בה - בהובלת הנאשם בפלילים והאשם במחדל הנורא והגדול ביותר מאז קום המדינה, בנימין נתניהו - כאשר הם עסוקים בניסיונות נואשים להטיל בוץ על כל מי שאינו הם.

כך, ממשלת ישראל ממשיכה להיכשל ולהיעלם בכל מה שנוגע לטיפול בנפגעי הכשלון הנורא שאליו הובילה בעיניים פקוחות. הכשלון נוגע בכל תחום: התמיכה הנדרשת לנפגעי האסון והמלחמה - הן הנפגעים הישירים של ה-7 באוקטובר; הן הנפגעים מחמת הצורך בפינוים מבתיהם בגין המלחמה ומצב החירום; הן בשדה ההסברה והמדיניות הבינלאומית; הן בהבנת המציאות הכלכלית שנולדה בעקבות המלחמה ובמתן פתרונות, לרבות חיסול מיידי של כל הכספים הקואליציוניים, הכספים להתנחלויות ולחרדים והזרמת כספים כנדרש למי שיכול לייצר פתרונות - הרשויות המקומיות, כולל הרשויות הערביות ששר האוצר מתנכל אליהן במיוחד.

ראוי לפיכך להעיר כמה הערות לגבי כל הכשלים הללו, שיבהירו עוד יותר את ההכרח המיידי בסילוקה של הממשלה הזאת שאינה אלא סכנה מיידית ומוחשית למדינת ישראל ולאזרחיה.

1. הטיפול בנפגעי הכישלון

העובדה הראשונה הבלתי נסלחת היא התוצאה המיידית של כשל ה-7 באוקטובר והיא, כמובן, הרס חבל ארץ שהיה פורח, למרות הכשלון של כל ממשלות נתניהו להבטיח את ביטחונו ואת יכולתו להתפתח ללא הפרעה.

הטיפול הממשלתי בניצולי האסון הוא פשע אמיתי של הממשלה, ראשה וכל שריה - והפקידים הלא-יוצלחים שהם מינו כמינויים פוליטיים ובלתי-מקצועיים בעליל. גם חודש לאחר האסון נציגי הממשלה טרם הגיעו לכל אחד מהנפגעים. לא לכולם הונפקו תעודות חדשות שנדרשו כתוצאה מכך שהם נאלצו לעזוב את בתיהם ולהתפנות כאשר רק הבגדים שלבשו בעת האירוע לגופם. לא לכולם ניתנה תשומת הלב הרפואית הנדרשת, התרופות והטיפולים שלהם הם זקוקים כדי להתקיים ועתה, עם העומס הנוסף של הטראומה שחוו ומה שנוסף עם הצורך להפוך לעקורים במולדתם - הצרכים הללו רק גברו והעצימו כאשר הממשלה איננה בנמצא.

ופשע נוסף הוא האין-טיפול של הממשלה בכל הנפגעים שמחוץ לאזורי האסון של ה-7 באוקטובר. אלה האזרחים המגינים בגופם על מדינת ישראל מצפון בעצם היותם תושבי הספר הסמוך לגבול הצפוני ואלה הם האזרחים בערים וביישובים של הקו השני שהפכו ליעד מרכזי לרקטות של החמאס. הברדק הנוראי שכולם רואים בפינוי, הסחבת הנוראה של משרדי הממשלה שגורמת לעיכובים בהעברת תשלומים והעמדת תקציבים והערמת קשיים ביורקרטיים בלתי-נתפסים על האוכלוסיות החלשות ביותר שעבורן זו מכת-מוות; לא פחות!

ועוד פשע חמור הוא שמדינת ישראל מערימה קשיים על ארגונים אזרחיים התנדבותיים שנחלצו לעזרת האוכלוסייה הנפגעת רק משום שמי מהם אולי כתב איזה פוסט המתנגד למהפיכה המשטרית ששיתקה את ישראל מאז כינונה של ממשלת החידלון בראשות הנאשם נתניהו. למזלם של הנפגעים קמו ארגוני המחאה, בראשות "אחים לנשק" והפכו את עצמם ל"אחים למשק" והם היו אלה שנרתמו לסייע לכל מי שנפגע כתוצאה ממחדל ה-7 באוקטובר ובמלחמה המתנהלת מאותו יום מר ונמהר.

אילו הייתה ממשלה בישראל, היא הייתה, לאחר שהכריזה על מצב מלחמה, מוציאה צווים המחייבים את בתי המלון ובתי ההארחה לקבל אליהם מפונים כשההתחשבנות על כך תדחה לימים שאחרי המלחמה. היא הייתה פותחת קו אשראי שוטף לרשויות המקומיות מסמיכה אותן לטפל בכל הצרכים האזרחיים של תושביהן. היא הייתה מעבירה תמיכה לארגון הגג של ארגוני המחאה שהפכו לארגוני ההצלה והסיוע האזרחי הלאומיים. אילו הייתה ממשלה בישראל היא הייתה מסייעת, באמצעות ארגוני המתנדבים, לחקלאות באזורים שחלה עליהם הגבלה. ובעיקר, אילו הייתה ממשלה בישראל היא הייתה מפרקת את כל המשרדים המיותרים תוך העברת כל התקציבים שיועדו להם אל מינהלת חירום מקצועית הכפופה לקבינט המלחמה בלבד ואשר לה סמכות מקיפה וכוללת לטיפול בכל הדורש טיפול בעת המלחמה, לרבות סמכות להפניית תקציבים ליעדים כנדרש.

לצערנו, הארגון המתחזה לממשלה במתכונתו הנוכחי איננו יכול - וכנראה שגם איננו רוצה - לעשות את שנדרש. הוא עסוק בפוליטיות קטנות של מינויים בלתי-מוצלחים ובלתי-ראויים בעליל. מעבר לכך, זו ממשלה העסוקה בעיקר בהפרחת סיסמאות נבובות. ראשיה ממשיכים לטעון את הטענות השקריות שזו מלחמת העצמאות ומלחמה על קיומה של המדינה במקום לומר את האמת. זו מלחמה של מדינה חזקה כנגד ארגון טרור שפגע בנו בצורה מפתיעה וחמורה לאחר שהתעצם בגלל מדיניות מכוונת זה שנים מצידו של ראש הממשלה ששב וסיפר לאומה שהחמאס מורתע ושהוא בעצם נכס ושאפשר "לנהל את הסכסוך" עם הפלשתינים שתמורת דולרים והיתרי עבודה יישבו בשקט לאורך גבולותינו - וכל זה כדי לאפשר את העמקת הכיבוש בגדה והרחבת האוכלוסיות החרדיות הבלתי-יצרניות באמצעות הסטת כספים ללא חשבון לסקטורים הללו על-חשבון דילול והחלשת השירותים החברתיים - מבריאות ועד חינוך; מרווחה ועד תחבורה; מהכשרה מקצועית ועד להשכלה גבוהה פיתוח מדעי; וכל זה, תוך הזנחת הפיתוח ברמת הרשויות המקומיות - בעיקר ברחבי יישובי המגזר הערבי. אשר-על-כן ובגין כל אלה, הממשלה הקיימת חייבת ללכת עכשיו! היום! ללא כל דיחוי ושיהוי!

מה שהיה ראוי וצריך לעשות הוא הפלת הממשלה באמצעות מה שנקרא "אי-אמון קונסטרוקטיבי". אם היינו עם הנהגה פוליטית כפי שהייתה בריטניה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, מפלגת השלטון הייתה זו שמראה לראש הממשלה מטעמה את הדלת וממנה מישהו אחר, מתאים יותר לנסיבות, עם ממשלת חירום הולמת. אלא שמפלגת השלטון הנוכחית לא מזכירה אפילו במעט את המפלגה השמרנית הבריטית של מלחמת העולם השנייה. אפילו לא את השמרנים של בוריס ג'ונסון. למעשה, נראה שאפילו אחד מחבריה בכנסת איננו מוכן להעמיד את צרכי המדינה מעל לצרכיו האישיים וצרכיו האישיים של ראש הממשלה שלגביהם נראה כמו מנהיג כת שקיבץ סביבו אוסף חדלי-אישים. בין אלה נראה שאי-אפשר יהיה למצוא אפילו צדיק אחד, שלא לדבר על חמישה צדיקים שיאפשרו אי-אמון קונסטרוקטיבי.

אז אולי התקווה היא בש"ס? שם הכל תלוי באיש אחד - העבריין המורשע דרעי. האם דרעי מסוגל להתעלות לצורך הלאומי? לפי התנהגותו עד היום - כנראה שלא. אולי כי כך הוא יכול להצטייר ש"מבוגר אחראי" שלמרות שאינו שר מוזמן באופן קבוע לקבינט המלחמה. ואולי כי ברור לו כי במקרה כזה הוא עדיין לא יוכל לכהן כשר וכנראה שוב לא יוכל להחזיק בידו כוח כפי שיש לו ביחס לנתניהו. האם יש בש"ס אפשרות של חמישה "מורדים" שעבורם מדינת ישראל בכל זאת חשובה?

2. הכישלון המתמשך בהסברה ובעיקר - בהסברת החוץ

לפני הכל, כדאי לרשום לפנינו כי משרדי הממשלה, שנעלמו ואינם עושים דבר למען נפגעי המלחמה עסוקים עכשיו בפרסום עצמי. בינתיים, כ-10 מיליון שקל בזבזה הממשלה על מסע תעמולה שכל תכליתו מתמצה בהאדרתם בעוד שלכל הדעות אין לה כל בסיס לאור היעלמותם המוחלטת מנוף הסיוע לאזרחי ישראל. הממשלה כנראה לא מבינה שאזרחי המדינה החיים את המתח והאסון שקרה לנו בעת שלטונו של ה"ימין חזק", ה"מלא-מלא" שהנהיגה הממשלה הזאת ממש לא צריכים פרסומת המהללת את משרדי הממשלה הכושלים. מה שצריך הוא הסברת חוץ יעילה ותקיפה בעולם, שתגיע לא רק לידידינו אלא בעיקר לכל אלה שממשיכים - אולי מחמת אי-ידיעה וחוסר-מחשבה - להציף את הטרגדיה של תושבי עזה ומתעלמים מהמציאות שכנופיית הטרור של חמאס הביאה על עזה וחוללה בישראל. אל אלה יש לכוון את ההסברה - לארגוני הסטודנטים בארה"ב ואירופה שמתעבים את ממשלת הימין של נתניהו; אל חברי המפלגה הדמוקרטית שקוראים לנשיא ביידן ללחוץ על ישראל שתפסיק את האש. אל משפיעני רשת בכל העולם; אל מנהיגי דעת קהל בארצות שעולמן רחוק שנות-אור מהעולם בו אנחנו חיים לצד החמאס - מרומניה ועד תאילנד, מרוסיה ועד יפן, מהודו ועד כוש...

משרדי הממשלה לא יודעים, לא מסוגלים ולמעשה, מעולם לא הוכשרו לייצר מלחמת הסברה שכזאת. אבל הם מסרבים לקרוא לדגל את מי שמסוגל - או משום שמי מהם פרסם פוסט כנגד המהפכה המשטרית או משום שהם מפחדים מהדרך בה העולם יתפוס אותם. אבל אלה האנשים שיכולים. הם יכולים לגרום לעולם להבין שעד כמה שמצבם של תושבי עזה רע הרי שהימנעות מפעולה עוצמתית מצד ישראל כנגד החמאס רק תרע עימם עוד יותר. זה לא שהלב לא נכמר נוכח הסבל של תושבי עזה הבלתי מעורבים אבל המלחמה הנוכחית - ואת זה יש לשוב ולהדגיש - היא גם מלחמתם, למרות הקורבנות מקירבם.

וכן, חשוב והכרחי להפיץ את סרטי הזוועה מתורגמים לעשרות שפות בכל העולם. וצריך לשוב ולהפיץ אותם כסדרות, לא להניח לעולם ולו לרגע לנוח ולהירגע נוכח הזוועות. וצריך להפיץ את כל המידע הרלוונטי שנשאב מחקירת המחבלים שנשבו. וחשוב שתמונות המראות כיצד החמאס מפעיל ילדים ונשים כמגן אנושי כנגד פעולות צה"ל וכיצד צה"ל מתנהג במצבים שכאלה. מדינת ישראל לא יכולה להפסיק ולו לרגע במלחמת ההסברה שכן המאמצים כאן ואולי רק הם יאפשרו לנו לעשות את הנדרש כדי לעקור מן השורש את החמאס כיישות צבאית ושלטונית.

ואפשר וצריך לשלב הסברה נקודתית העוסקת בחמאס ובעזה עם הסברה - לא בכי ונהי - העוסקת בעיסוק האקטיבי בטרור של אירן; בסכנה לעולם - ולא רק לישראל - שהחיזבאללה בלבנון וסוריה והח'וטים התימן מהווים.

אלא שממשלת ישראל, גם כאן, נעלמה ונאלמה כשהיא עסוקה לא רק מבוקר עד לילה אלא מבוקר ועד הבוקר שלמחרת אך ורק בניסיונות השימור הפוליטי של עצמה במקום בדאגה לצרכים של ישראל בעת המלחמה. וגרוע מכך, ראש הממשלה מאפשר לשריו לתקוע טריז בכל מאמץ אפשרי של ישראל לגייס הסכמה בינלאומית כאשר שר חסר-דעת וחסר בינה מאיים בהפעלת נשק גרעיני על עזה וחברו מדבר על הריגת כל אזרחי עזה לצד מחבלי החמאס ועוד היד נטוייה בידי הפירומנים המאיישים תפקידי שרים במקום שראש הממשלה יפטר אותם מיד ובכך יסביר לעולם שישראל איננה - בטח לא כולה - גזענית באופן כל-כך חולני ואינה מטורפת כמו חלק מן השרים המתחזקים את ממשלתו של נתניהו.

3. הכשלון בהבנת המציאות הכלכלית שנולדה

מסתבר שאפילו הממשלה הכושלת ביותר בתולדות ישראל והעם היהודי בכלל יכולה לשבור את שיא ההידרדרות שלה עצמה ולהגיע לתהומות של מחדל שלא היה כמותו גם בשדה הכלכלי. מילים כמו "ברדק" "אובדן שליטה" או "בלגן" מחווירות נוכח מה שקרה תחת חוסר הנהגתה של ממשלת ישראל. אין מקום שאפשר לומר עליו כי הא חף מאסון הכלכלי שנחת עלינו מטעמה של ממשלת החידלון של נתניהו. אפשר להתחיל בהיעלמותה של הממשלה שעד היום לא צפה אל מעל פני המים, אבל אפשר להתחיל גם בקבינט הכלכלי שעליו הכריז בקל תרועה רמה נתניהו. הקבינט הזה היה אמור להתכנס מדי יום ולחלץ מיד את נפגעי המלחמה תוך הבטחת פעילותה של הכלכלה הישראלית. והנה, בישיבתה הראשונה, בראשת נתניהו ולא בצלאל סמוטריץ' שהיה אמור לעמוד בראשו, כל שהקבינט הזה הצליח לעשות הוא לקיים ריב צעקני בין חבריו, אבל אפילו החלטה כלשהי הוא לא הצליח לקבל. זה לא פלא, כי לא היו נושאים כלשהם על סדר היום שהסתכם ב"עידכונים ונושאים שונים" שזה בעברית פשוטה: כלום ושום-דבר.

לא סיוע למפונים, לא סיוע למשפחותיהם של מי שהוזעק למילואים, לא סיוע לרשויות המקומיות, לא חיסול ביורוקרטיות שיקלו על הביטוח הלאומי או מס רכוש לפצות נפגעים ולסייע לאוכלוסייה הנפגעת. וגם לא על סיוע לתעשיה ולמסחר - ולבניין. אפילו לא על מה אפשר לעשות כדי לדחות את העלייה האוטומטית במחיר הדלק.

הממשלה הכושלת הזאת לא הצליחה אפילו לרסן את היצרים של חבריה לזמן המלחמה. כך, המשיחיסט המכהן בתפקיד שר האוצר רצה לנטרל את ראש אגף התקציבים (שמונה על-ידי קודמו בתפקיד, אביגדור ליברמן). לכן הוא מינה "צוות חירום" שבו לצידו של ראש האגף יהיה חבר גם החשב הכללי ויו"ר שלו סמכות ההחלטה העליונה ואשר הוא נאמנו האישי.

אבל יתרה מכך, האוצר והממשלה הכינו תקציב דו-שנתי, ל-2023 ו-2024. המלחמה ונסיבות פריצתה - וכמובן, היותה אירוע מתמשך - שינו את העולם הכלכלי של מדינת ישראל כך שהתקציב שתוכנן עבור 2024, שוב איננו מתאים - אפילו אם ננכה ממנו לחלוטין את הכספים המופקרים שיועדו לחרדים ולמתנחלים. אבל במקום להתחיל מיד לתכנן תקציב ריאלי לשנת 2024 שיענה על הצרכים וינסה לבנות תשתית הולמת ליום שאחרי המלחמה, שר האוצר עדיין מסרב לעשות זאת וחולם על "קופסאות תקציביות" שתאפשרנה לו הוצאת כספים ככל העולה על רוחו.

אפשר להמשיך ולהצביע על מחדלים נוספים, מהפארסה של מינוי פרויקטור שיתכלל את פעולות משרדי הממשלה (כי מנכ"ל משרד ראש הממשלה שהוא בעל התפקיד האמור לעשות זאת כחלק מהגדרת התפקיד שלו איננו כשיר ואינו מסוגל לעשות את תפקידו) שהיה למינוי פוליטי שלא ברור כלל אם מי שמונה מתאים; עבור דרך שיתוקה של הכנסת בכל הנוגע לחקיקת חוקים שיאפשרו מתן סיוע לכל נפגעי המלחמה לסוגיהם וכנגד זאת המשך העברת הכספים הקואליציוניים והשלמונים לחרדים ולמתנחלים; וכלה בהמשך הבליץ על-ידי חברי הממשלה של מינויים פוליטיים נטולי הצדקה של מקורבים חסרי כישורים. בכל מקום בו נוגעים מגלים רקבון - שמסתבר שהוא מוצר לוואי של כל ממשלות נתניהו מאז ומתמיד.

התקווה היא שמישהו יתעורר סוף-סוף ושהממשלה תתחיל לתפקד כיישות שלטונית שהדאגה לעם מעניינת אותה - ולו במקצת. אבל כנראה שבעת כהונתה של הממשלה הזאת זה לא יכול לקרות. לא רק כי הם לא יכולים אלא גם כי הם לא רוצים. כי העם לא מעניין אותם בכלל וכל שהם עסוקים בו הוא ההישרדות של נתניהו.

מה שצריך כאן ועכשיו; מה העם זקוק לו; מה שמתחייב כדי להתחיל ולרפא את האסון שאליו גררה את כולנו הממשלה הזאת ולהוציא את העם והמדינה מעמק הבכא שאליו הכניסה אותו הוא דבר פשוט אחד: שראש הממשלה שהביא עלינו את כל האסונות ואת זוועות ה-7 באוקטובר ילך הביתה ושהממשלה הזאת שהוא הקים אך ורק למען הישרדותו תעבור מן העולם - ומיד!

4. הסירוב לעסוק ביום שאחרי

תכליתה של מלחמה - כל מלחמה - הוא להשיג יעדים מדיניים. זו הינה אקסיומה הידועה מאז ומעולם. ממשלת נתניהו מסרבת לקבוע את היעדים של המלחמה הנוכחית. פירוק החמאס מיכולותיו הצבאיות והשלטוניות הוא יעד שקיבל לגיטימציה רחבה לא רק אצל ארה"ב, אלא גם באירופה וברחבי כל מה שנחשב לעולם המערבי. אלא שזה הינו יעד טקטי, מה שמהווה תנאי הכרחי למימוש היעד המדיני שהעולם מצפה מישראל להגדיר.

גם לגבי היעד הטקטי הזה, של פירוק החמאס מיכולותיו הצבאיות והשלטוניות יש כוכביות ברורות. ארה"ב כבר שבה וחזרה ואמרה כי היא סבורה שעל המערכה הצבאית שתכליתה השגת היעד הזה להסתיים כמה שיותר מהר, עם כמה שפחות נזקים היקפים הומניטריים ותוך הקפדה על חוקי המלחמה המקובלים במשפט הבינלאומי. לצורך זה דורשת ארה"ב מישראל לאפשר, בפיקוח, הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה. ישראל, מבחינתה, חותרת להשבת 241 החטופים שבידי חמאס ולפיכך היא מתנה, למשל, הכנסת דלקים לצרכים הומניטריים בהשבת החטופים או למצער, חלקם ובצעדים הומניטריים בסיסיים מצד החמאס, כמו, למשל, ביקורים של הצלב האדום הבינלאומי והבטחת מזון ראוי לתינוקות ותרופות למי מהחטופים הזקוק להן.

הנה כי-כן, אפילו במה שנוגע ליעדי הלחימה (מה שכינינו "היעדים הטקטיים") חייבת ישראל לפחות לייצר תיעדוף של מטרות המשנה שיובילו ליעד כדי שניתן יהיה להשיגו - עוד דבר שישראל לא עושה.

אבל הדבר החשוב באמת, שהוא גם זה שיוכל להבטיח את תמיכתם של גורמים רלוונטיים נוספים כמו מדינות הציר הסוני המתון, הוא היעד המדיני שלקראתו נלחמת ישראל את מלחמת החורמה בחמאס. ארה"ב כבר שרטטה ברבים קווים לדמותו של היעד המדיני - כינון שתי מדינות, ישראל ופלשתין בגדה ובעזה, כאשר את מקומו של החמאס כיישות שלטונית בעזה תתפוס הרשות הפלשתינית. עבור ישראל של ממשלת נתניהו - ובעיקר הגורמים הגזעניים הנטועים בקרבה - זה ממש בלתי אפשרי. מבחנתם של אלה, כדאי ורצוי לחסל לחלוטין את הרשות הפלשתינית ולספח את הגדה כולה. לשם כך הם מנסים בכל כוחם להבעיר את הגדה ולשסות את שלוחיהם שם - אלה הנקראים "נוער הגבעות" - לפגוע בפלשתינים מקומיים, להגדיל מענקים להתנחלויות - ורצוי התנחלויות מבודדות - ולהעסיק בגדה את הצבא כדי שישמור עליהם. וזה לא סיפור חדש. זה הסיפור האמיתי שהלך והחמיר עם כניסתם של הפירומנים המשיחיים של אנשי ציונות הדתית ושל חוסר העוצמה היהודית. כך - ויש לזכור זאת לעולם ועד - ערב זוועות ה-7 באוקטובר הם הצליחו לגרור את הצבא להציב בגדה 32 (שלושים ושניים!) גדודים בעוד שכנגד החמאס - שלשיטתם היה נכס - הציב הצבא שני גדודים בלבד. אם תרצו, זה כל הסיפור במשפט אחד ושני מספרים!

אז מהן האופציות האמיתיות ליעד המדיני ומי יכול להוביל את ישראל לקראתן?

אבן הראשה לאופציות הללו היא הצורך במו"מ אמיתי - כזה שמוביל לפתרון בר-קיימא - עם ישות פלשתינית שסופו לא רק מדינה פלשתינית בתצורה כלשהי, אלא ויתור סופי ומוחלט על החלום המשיחי לספח את הגדה ויצירת גבולות המוכרים בינלאומית למדינת ישראל. אפשר שבמסגרת הגבולות הללו תקבל ישראל לרשותה חלק מזערי של הגדה, המורכב מגושי ההתנחלות הגדולים (למשל, אריאל). כדאי לישראל - וכנראה שזה יהיה גם הכרחי - שתוך גבולותיה לא יכללו מחנות הפליטים של ירושלים המזרחית ושאר החלקים שעיקר אוכלוסייתם פלשתינים. החלק הפלשתיני של ירושלים שיהיה חייב להיות מחובר לרוב השטח הפלשתיני, יוכל אז להיות בירתה המוכרת של המדינה הפלשתינית. אפשר שהמדינה הזאת תהייה חלק מפדרציה או קונפדרציה עם ממלכת ירדן, אבל כדי שזה יקרה יהיה צורך לדאוג שירדן תקבל תמיכה בין-ערבית ובינלאומית נדיבה.

אשר לעזה, נראה שמבחינת ארה"ב, המערב בכללו, הרשות הפלשתינית ובעצם רוב רובו של העולם, יש הסכמה כי היא צריכה להיות חלק מהמדינה הפלשתינית. מעבר להתנגדות של המשיחיסטים שרק מחכים להקים מחדש גוש-קטיף או משהו הזוי הדומה לו, ישראל - לא רק של נתניהו ושותפיו - איננה ששה לקראת אופציה שכזאת. אחת הטענות שהיא יכולה לטעון היא שלמעשה, מעולם מדינה ששני חלקיה מופרדים על-ידי מדינה נוספת לא הצליחה לשרוד. מעבר לכך, יש טענת נגד נוספת לאופציה הזאת שעיקרה כי כלל לא בטוח שהפלשתינים בעזה ואלה של הגדה אכן רוצים להיות מדינה אחת. זה, כמובן, משהו שאפשר לבדוק.

אנחנו יודעים שמצרים, שעד 1967 הייתה הכוח הכובש של רצועת עזה והגוף השולט בה, לא מוכנה אפילו לגעת בעזה. מה שהיה כנראה אפשרי עם תום מלחמת 1967, כלומר: החזרת עזה למצרים, כפי שטען אז בלהט דויד בן-גוריון - ששוב הוכיח כי הוא המדינאי האולטימטיבי והמנהיג המוצלח ביותר של מדינת ישראל (וכנראה גם של העם היהודי) מאז ומעולם, שוב איננו אפשרי. כנראה שאין בעולם פיתוי כלשהו שאפשר להעמיד בפני המצרים כדי שיסכימו לקבל לידיהם את עזה. אם כך - ואם נניח בצד את האופציה של מדינה פלשתינית אחת בגדה וברצועה, אפשר להניח בפני העולם שתי אפשרויות: האחת, מדינה או ישות עזתית המנוהלת כמנדט בין-ערבי ו/או בינלאומי. זה, כנראה, יידחה על הסף. אבל יש גם אפשרות נוספת שלה יתרונות גם מבחינת המאבק הבין-גושי. לאפשר לסין לבנות את עזה מחדש כ"סינגפור של המזרח-התיכון". סין תוכל להראות לעולם שהיא חלק מחלקו המתקדם, עזה תוכל לפרוח כך שלאוכלוסייה העזתית לא יהיה תמריץ להתעסק בטרור - ובהשגחה סינית, גם לא סיכוי של ממש - ולסין תהייה אפשרות של קירבה לאירופה.

נראה דימיוני? הזוי? אולי. אבל אולי שווה לבדוק את זה. כי אחרת, אנחנו נשארים עם הפתרון שהתקבע בעולם - מדינה פלשתינית בגדה וברצועה, מה שלא רק קשה עד בלתי אפשרי לרוב הישראלים לבלוע, אלא שזה בהחלט משהו שרמת הסכנות שהוא מציע עלולה להיות גבוהה.

אבל הדבר החשוב באמת הוא שישראל, ודאי שתחת אי-הנהגתה של הממשלה הנוכחית ושל ראש הממשלה הזה, איננה מתעסקת בכלל ביעד המדיני של המלחמה ובכך היא לא רק מרחיקה פתרון, אלא את כל מי שעדיין תומך בנו; בעיקר ארה"ב. ולכן - הממשלה הזאת חייבת ללכת עכשיו - ובעיקר ראש הממשלה הזה שכל יום שהוא נשאר בתפקידו ממשיך לסכן את מדינת ישראל ואת עתידה.