האמפיתיאטרון העירוני ההיסטורי באילת

ידע ימים יפים יותר

המקום ידע ימים יפים יותר, והיווה את אחד ממוקדי התרבות והחברה המרכזיים של העיר אילת בעשוריה הראשונים. זה היה המקום של מדורת השבט האילתית. כולם הגיעו לשם לכל אירוע והופעה. נערכו בו חגיגות אילת, פסטיבלי ים-סוף, קונצרטים, חגיגות יום העצמאות, טקסי הביכורים וכן מסיבות סיום של תלמידי בתי ספר ואין ספור של מופעי זמר ובידור בהשתתפות אמנים מהארץ וגם מחוצה לה.

בין האמנים שהופיעו על בימתו של האמפיתיאטרון אמנים ולהקות מהשורה הראשונה ובהם: יהודית רביץ, אנריקו מסיאס, שלמה ארצי, הגשש החיוור, אריק איינשטיין ושלום חנוך בהופעה משותפת, אילנית, רבקה מיכאלי, יוסי בנאי, להקת חיל-הים, שייקה אופיר, צביקה פיק, יגאל בשן, מני פאר, להקת פיקוד דרום, "החלונות הגבוהים", גלי עטרי, משינה, כוורת, בנזין והרשימה עוד ארוכה ורבה. בין האמנים מחו"ל שהופיעו באמפיתיאטרון האילתי הזמר סטינג, המלחין לאלו שיפרין טוני הקטן, גינגס חאן ואלפידה.

לצד אמנים יידועי שם הופיעו על במת האמפיתיאטרון להקות זמר, מוזיקה ומחול מקומיות ובהן להקת "בית הנוער אילת", להקת המחול אילת ותזמורת הנוער של אילת. כאן עשו צעדיהם הראשונים כמה אמנים מקומיים שפרצו מאוחר יותר מחוץ לעיר. באמפיתיאטרון נערכו גם עצרות ממלכתיות וכינוסים מפלגתיים. באירועים השונים שנערכו בו השתתפו לא פעם אישי ציבור רמי מעלה ובהם גולדה מאיר, יצחק שמיר ועוד.

הופעת התזמורת הפילהרמונית הישראלית

שמואל תגר, נאמן שימור אילת וחבר ועדת שימור עירונית כותב-מספר באתר המועצה לשימור אתרי מורשת כי האמפיתיאטרון הוקם בשנת 1949 בידי חיל ההנדסה ובתחילה הכיל כ-200 מושבים והפך במהרה למרכז החברתי-תרבותי באילת, אליו היו נוהרים חיילי האזור ואזרחי המקום. כאן היו צופים בסרטים, בקונצרטים. באוקטובר 1950 אף זכו לחזות כאן בהצגת התיאטרון הראשונה "בערבות הנגב", שהועלתה על-ידי תיאטרון הבימה. תגר מוותיקי ויקיר העיר, מספר כי גם כאשר נבנו שיכוניה החדשים של אילת במרחק רב מהחוף, המשיך מקום זה להוות את המוקד החברתי בו התקיימו חגיגות יום העצמאות, טקסי הביכורים, מופעי הנוער וכינוסים למיניהם.

בסוף שנות החמישים לקראת חגיגות העשור הוגדל האמפי ל-1,000 מקומות ישיבה, ובשנות השבעים נוספו על-ידי העירייה עוד כ-1000 מקומות וגם חדרי ההלבשה שנבנו בעורף הבמה. ב-1959 הופיעה בו התזמורת הפילהרמונית הישראלית. שמוליק תגר שהשתתף בקונצרט זה, מספר: "הייתה זו הופעתה לראשונה באילת של התזמורת הפילהרמונית, התזמורת ניגנה על במת האמפיתיאטרון עם הסולן הכנר אייזיק שטרן. קהל הצופים בקונצרט היה מורכב בערך מ-50% תושבי העיר ומ-50% חיילי האזור. הייתה זו חוויה יוצאת מגדר הרגיל", נזכר תגר.

האמפיתיאטרון שופץ על-ידי העירייה שלוש פעמים: בתחילת שנות השישים, בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, אז הוסיפה לו עירית אילת חדרי הלבשה ומתקני מערכות קול וחשמל.

"מדורת השבט"

רבים מתושבי אילת מוצפים ברגשות נוסטלגיים ובערגה בהיזכרם באמפיתיאטרון בו זכו להשתתף באירועים ובמופעים הרבים שנערכו שם לאורך השנים. ביקשתי באמצעות קבוצת הפייסבוק האילתית מתושבי אילת בעבר ובהווה לספר על האמפיתיאטרון ועל זיכרונותיהם ממנו.

נירה יוגב, תושבת אילת לשעבר, מספרת: "זכור לי שאת אירועי סיום שנה"ל של כיתות יב' נהוג היה לערוך באמפיתיאטרון עירוני . זכור לי שבאחד האירועים מורה שהנחה את האירוע, התחשמל מהמיקרופון. הכל נגמר בטוב.

הזמר והמוזיקאי דוד נתן, בן העיר אילת ממנהליה המוסיקליים של "להקת בית הנוער", להקה אילתית מקומית ידועה שהרבתה להופיע על בימת האמפיתיאטרון, מספר כי אחת מחברות הלהקה במשך מספר שנים, הייתה נערה אילתית צעירה בשם אסתר חיות, לימים חברת להקת פיקוד מרכז ולימים נשיאת בית משפט העליון.

תושבת אילת נזכרת בהופעתה של יהודית רביץ" באה מאהבה" שנערכה באמפיתיאטרון באילת: "זו הייתה הופעה מהממת של יהודית רביץ. העור שלי מצטמרר מזיכרונות טובים, טובים - מילה קטנה, עפתי בהופעה הזאת לגבהים!! עוד אירוע שאני לא אשכח שנערך באמפיתיאטרון היה הופעת סיום כיתה ו' (ריקוד עם המזוודות לצלילי "לאילת, לאילת - שער העולם דרומה")".

זמירה שטרן-קלר מספרת: "בתחילת שנות השישים הועלו שתי הצגות שאני זוכרת אחת-חלום ליל קיץ בהשתתפות תלמידים. אחותי השתתפה. והשני-שלמה המלך ומלכת שבא - עם מיצג סירות מוארות על הים.

איציק אשכנזי מספר: "טקס הסיום של כיתה ו' של כל בתי הספר בעיר נערך שם והנושא היה חומה ומיגדל. אני השתתפתי בתרגילי התעמלות קרקע. היו זמנים (בשנת 1974)".

שיקום ושימור המקום

האמפיתיאטרון נעזב סופית כנראה אי-שם בתחילת שנות ה-90 (יש גרסאות שונות בעניין, א.א) וכאמור מאז ועד היום במשך למעלה מ-30 שנים הוא עומד נטוש, עזוב ומוזנח.

מידי פעם העלו בעיקר תושבים ותיקים של העיר, שהאמפיתיאטרון הוא חלק מזיכרונות ונוף ילדותם, דרישה לשמרו ולשקמו ולהחזירו לימיו היפים. ינקה זיו תושב אילת מספר לי: "כל עיר בעולם שמכבדת את עצמה דואגת לשמר את האתרים ההיסטוריים שבתחומה. בכל הערים בעולם אזורי ה"אולד סיטי" הם הכי מתוירים. חבל מאוד שהאמפיתיאטרון לא משוקם".

יצוין כי באילת ברוב ימות השנה אין גשמים, דבר המגביר את יכולת ניצול האמפיתיאטרון. אפשר להפוך את האמפיתיאטרון העירוני הפתוח ל "קיסריה" של אילת, שם יערכו מופעים וקונצרטים למיניהם. חשוב שהאמפיתיאטרון יישאר בידי עירית אילת, בידי הציבור וישמש גם את התושבים בעיר, בתי ספר וכיוצא באלה כבימים עברו.

תגובת עיריית אילת

פניתי בזמנו לדוברת עירית אילת, בעניין העזובה באמפיתיאטרון העירוני ההיסטורי. הדוברת מסרה אז כי "קיימת כוונה לשמר ולהשמיש את האמפיתיאטרון בדיוק למטרה שלו -אמפיתיאטרון לאירועים, וכי החברה הכלכלית אילת הופקדה על פרויקט שיקומו והפעלתו מחדש של האמפיתיאטרון ההיסטורי בעיר והיא אמורה להוציא את עבודות הקמתו ליזמות פרטית".

בשנת 2015, כך לפחות דיווחה העיתונות דאז, אישרה עיריית אילת תוכנית לפתיחה מחדש של האמפיתיאטרון ובו כ-2,500 מקומות ישיבה. נכון להיום ינואר 2024 בחלוף כ-8 שנים מההחלטה עומד האמפיתיאטרון שומם ונטוש.

שמוליק תגר מראשי השימור באילת, כותב לי בימים אלה (ינואר 2024): "לפני שנה וחצי הכריזה העירייה על האמפיתיאטרון כאתר לשימור - רשום ברשומות, אח"כ הוכן תיק תיעוד ושימור כחוק, ובימים אלה מסתיימת הכנת התוכנית לשימור, בנייה ושיפוץ המקום. האם המקום יחזור להיות אמפיתיאטרון עירוני ?אני שואל ותשובתו חיובית: כן הוא משיב. ועל זה נאמר ימים יגידו.