שנת הפלאות הוא ביטוי מושאל למקרים יוצאי דופן. מקור הביטוי בפואמה שהמשורר ג'ון דריידן פרסם ב-1666, בעקבות אירועים חריגים שהתרחשו באנגליה - מלחמה נגד הולנד, שריפת ענק ומגפת דבר בלונדון - שאת כולם הצליחה אנגליה לשרוד.
שנת הפלאות הוא כותר הרומן הראשון שפרסמה ג'רלדין ברוקס. כאשר נטלתי לידיי את הספר עלתה בי השאלה: איזו חשיבות יש לרומן המתאר אסון שפגע בכפר קטן באנגליה במאה ה-17? התברר לי שהרומן מתמקד במקרה יוצא דופן של קהילה כפרית, וכל שהתרחש בה ובסביבתה, בזמן שפקדה אותה מגפה קטלנית. זכרה של הקהילה הפך לשם דבר בפולקלור של אנגליה. מה בדיוק התרחש שם, יתברר בהמשך.
בעמוד הראשון של שנת הפלאות מוצגת מפת אנגליה, ועליה מסומנות שתי נקודות לטובת ההתמצאות בסיפור: לונדון, אֶיׇם (Eyam)
1 אֶיׇם הוא כפר מבודד הנישא על הר גבוה. ב 1665-6 פוקדת את בני הכפר מגפה. בקהילה מגובשת זאת רוב התושבים הם קתולים אדוקים. אך טבעי הוא שהם יפקדו את הכנסייה המקומית בכל יום ראשון. ברור מאליו שלכומר יש תפקיד מרכזי בחיי הקהילה, בעצם הוא מנהל את הצד הרוחני של תושבי הכפר, הן בשמחות והן בעת חולי ומצוקה, כשהמוות מכה בהם. טעימה מחיי השגרה בכפר מופיעה כבר בדפי הספר הראשונים: נשות הכפר, ברובן אנאלפבתיות, עסוקות בגידול ילדיהן. וכדי להגדיל את הכנסת המשפחה הן עובדות בבתי זרים או מסייעות לבעל בעבודתו. הגברים עוסקים בעבודות מזדמנות. חלקם מנסים את מזלם בכריית עופרת מהמכרות המניב שבכפר, למרות שעבודת הכרייה רוויית סכנות. אבל מי שהתמזל מזלו לחשוף עורק פורה במכרות נהנה מהכנסה גבוהה.
הדמות המרכזית בספר היא אם צעירה, אנה פרית', המאבדת את בעלה סאם - כורה המאבד את חייו יום אחד במהלך עבודתו במכרות. למזלו הרע הוא נקבר תחת מפולת של סלעי עופרת תת-קרקעיים. אנה מגדלת שני בנים קטנים ובמקביל עובדת כמשרתת בבית הכומר. לאחר אובדן בעלה - שהיה מקור הפרנסה העיקרי של המשפחה הצעירה - אנה משכירה חדר בביתה לאיש צעיר, עוזר החייט.
צריך לציין שמסורת הכרייה באֶיׇם אינה מבטיחה המשכיות לאף אחד מהכורים. לכל משפחה יש זכות לתבוע חזקה על אחד העורקים הפוריים שבמכרות, גם כאשר הוא בחזקתו של אדם אחר. זאת בתנאי שמי שתופס חזקה חייב לעמוד בקריטריון מחמיר: עליו להוכיח לוועדת הכפר את כושרו בכריית מכסה מדודה של עופרת. שכן, אם לא יצליח בכך הוא ומשפחתו יאבדו את מקור הפרנסה שלהם לטובת שכנים המעוניינים לתפוס חזקה על העורק. אז מוטל גם עליהם להוכיח שהם מסוגלים לעמוד בקריטריונים המחמירים.
יום אחד מופרת השגרה בחייהם של הכפריים. על גופו של עוזר החייט, השוכר חדר בביתה של אנה, מתגלים סממנים ראשונים למחלה קטלנית והוא מקפח את חייו מהיום למחר. מכאן ואילך מתרבים מקרי הידבקות במחלה - והתושבים מבינים שהם מתמודדים עם מגפה קטלנית, כשאין בכוחם להושיע את החולים.
המצוקה מעירה את השדים והרוחות הרעות בכפר. מתפשטת רכילות על מכשפות ומלאך המוות, והלך הרוח רווי אמונות טפלות. החרדה והפחד מזינים עוינות, עוינות וחשש מהידבקות. בעיצומם של המתחים והחרדות, בעודה צועדת ממקום עבודתה אל ביתה, אנה נתקלת באבן ומועדת. הפגיעה אינה רצינית, אבל האירוע מעורר בה תהיות. והיא שואלת את עצמה שאלה מהותית: "למה ניסינו כולנו, הן הכומר על דוכן המטיפים שלו, והן לוטי, רפת-השכל בבקתתה, לייחס את המגיפה לידיים נעלמות?" לדידה של אנה זאת טעות לחשוב שהמגפה שפקדה את הכפר היא פגע שהאל שלח כדי "להעמיד את אמונתנו בניסיון, או מעלליו המרושעים של השטן הפועל בעולם... אולי כל אחת מהן כוזבת באותה מידה? ואולי המגפה אינה מידי האל או השטן, אלא פשוט תופעת טבע, כמו האבן שאנו נתקלים בה ומועדים?" (עמ' 176). בינה לבין עצמה, גם אנה מודה שאיש אינו חסין מפני אמונות טפלות. היא מתעשתת ובמקום לחשוב שמקור הפורענות הוא האל או השטן, מוטב להקדיש זמן כדי לבדוק איך מתפשטת המגפה. מכאן ואילך מתפתחת העלילה בקצב מואץ, ובכל יום מתגלים עוד ועוד קורבנות, בטווח הגילאים בין אפס עד גיל מופלג.
את מכלול ההתרחשויות בשנת הפלאות [והזוועות], ברוקס מתארת בסגנונה הסיפורי הראוי לשבח. היא מספקת תיאורים מכמירי לב ומעיקים. וכאן ההמלצה שלי היא: אל תקראו את הספר בעיצומן של סערות הברקים והרעמים וגשמי החורף ובימים אפלים רוויי מועקות. אבל בשום אופן אל תוותרו על הספר. "האביב בוא יבוא" כפי שאנה קובעת בינה לבין עצמה.
אסיים בקטע אופייני מתוך הספר כדי להמחיש את כשרונה הפואטי של ברוקס:
את האביב של שנת 1666 קידמנו בתערובת של תקווה ופחד ... העונה התקדמה בקצב יציב, שלא כרגיל, כאילו שהשמים ידעו שאיננו מסוגלים להתמודד השנה עם תהפוכות פתאומיות, האופייניות יותר למחוזותינו - יום אחד חמים, המעודד את גבעולי הדשא לצמוח, ולמחרתו, קרה עזה חורכת את כל העלים הרכים וממיתה אותם... אדרבה, השנה צמחו העלים והניצנים תפחו לפרחים באין מפריע.... הארנבות יצאו למחולות החיזור המטורפים שלהן וקיפצו בשדות מוזהבים בברק הנרקיסים הראשונים." (עמ' 177).
<אודות - ג'רלדין ברוקס היא עיתונאית אוסטרלית-אמריקנית וסופרת מחוננת. מארץ' (2005), רומן היסטורי, פרי עטה, המתרחש במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית בשנת 1862, זכה בפרס פוליצר לספרות לשנת 2006.
