מוזאון השידור הציבורי בת"א - "עלטה תקשורתית"

בימים אלה מוקם במתחם הקריה בתל אביב (שרונה), היכן ששכנו אולפני קול ישראל - רשות השידור, מוזאון השידור הציבורי הבא לסקור באומר, בתמונות ובצליל את תולדות השידור הציבורי בארץ.

אומרים לי כי המוזאון או המרכז המוזיאלי לא יהיה רק של קול ישראל אלא של כל השידור הציבורי, כלומר גם ערוץ 1, גל"צ והטלוויזיה הלימודית/חינוכית.

קיימת "עלטה תקשורתית" סביב המוזאון ולא ברור איזה גוף עומד מאחורי היוזמה (הברוכה כשלעצמה) ומי מפקח על תכני המוזאון, מה ואלו מבנים ואולפנים בדיוק הוא יכלול ומתי יפתח בכלל. גורם המקורב לנושא מציין כי אין שקיפות מספקת לגבי המוזאון והעבודות המתבצעות בו ובמיוחד אין שקיפות וקיים ערפול סביב תכניו העתידיים.

מי בדיוק מנהל את הפרויקט

העליתי את הנושא לדיון כרשומה (פוסט) בקבוצת הפייסבוק "ארכיון העיתונות והמדיה" העוסק בנושאי תקשורת ובה חברים בין השאר אנשי תקשורת יוצאי רשות השידור. אחד מחברי הקבוצה ד"ר יובל קרניאל, משפטן וחוקר תקשורת, הגיב ושואל של מי הפרויקט הזה? הממשלה? העיר? תאגיד השידור? עמותה פרטית? בני עורי איש טלוויזיה ורדיו, מראיין, מגיש, במאי ומתעד, מגיב לדבריו של ד"ר קרניאל וכותב: "כנראה שמי שמנהלת או מרכזת בשלב זה את הפרויקט היא לע"מ - לשכת העיתונות הממשלתית.

ביקרתי לא מכבר במתחם קול ישראל בקריה בתל אביב ואני מצרף לכתבה אחד מהצילומים שצילמתי במקום. אם הבנתי נכון המוזאון יוקם במבנה השמאלי שבצילום. זהו בניין טמפלרי במקורו שעבר במהלך השנים שינוים שיפוצים והוספות. כאן שכן אולפן 4. לגבי הבניין הימני שבצילום לא ברור מה יהיה גורלו והאם ייפתח לציבור כחלק מהמוזאון (אמרנו שקיפות).

מתחת לבניין זה שוכנת נחבאת לא ידועה ולא מוכרת לציבור הרחב באר טמפלרית שהייתה מכון מים הראשון מסוגו בארץ שהקימו הטמפלרים בשלהי המאה ה-19 למטרת השקיית השדות והחוות בשרונה. הבאר קרוב לוודאי תשומר עם כיסוי זכוכית שקופה מעליה ואילו המבנה שמעליו (המבנה הימני בצילום, א.א) ככל הנראה צפוי ליהרס ובמקומו יוקם מן הסתם עוד מגדל גורד שחקים כאילו אין לנו די באלה בסביבה.

פשע היסטורי במתחם רשות השידור בת"א

הקמת המוזאון לא תחפה על "הפשע ההיסטורי" שנעשה במתחם קול ישראל - רשות השידור (הקריה) בתל אביב. מאז הקמת המדינה שוכנים פה במתחם שרונה ("הקריה") אולפני הרדיו של קול ישראל. הרדיו של קול ישראל ליווה אותנו ואת דרכה של המדינה בעתות שלום ומלחמה, וזו לא קלישאה: הוא פס הקול של המדינה. לקול ישראל, ובכלל זה לשלוחה שלו בתל אביב תרומה רבה מאוד לעיצוב ערכיה, תרבותה ושפתה של המדינה. מאולפני קול ישראל בתל אביב נשאו דברים לאומה ראשי ממשלות בעתות מלחמה ושלום. כאן הופקו והוקלטו תוכניות בידור, מערכונים ותסכיתים שגדלנו עליהם.

מתחם קול ישראל בתל אביב היה עד לא מכבר נכס ציבורי והוא בעל ערך היסטורי ומורשתי חשוב. במקום לשמר את המתחם וליעדו לטובת הציבור ורווחתו הועבר המתחם כולו בהחלטת ממשלה לכרישי נדל"ן בעלי ממון. אלה הרסו את רוב מבני ואולפני קול ישראל במתחם ובהם מספר מבנים טמפלריים בעלי ערך היסטורי ובונים במקום גורדי שחקים מפלצות בטון וזכוכית בני 40 קומות חסרי חן ויופי (שני מבנים טמפלריים אחד מהם שימש את סניף תל אביב של הטלוויזיה הישראלית נבלעו והוטמעו בצורה מגוחכת בגורדי שחקים בני 40 קומות "כאילו" שימור, א.א).

להגביר את הפיקוח והשקיפות סביב המוזאון

במדינת ישראל לא פעם הכסף והחזירות הנדל"נית גוברים על ערכי שמירת היסטוריה ומורשת ובמחי יד, או אם תירצו במחי כף דחפור, מחקו כאן 60 שנות שידור לטובת אינטרסים כלכליים של כרישי נדל"ן ובעלי הון.

אולי כדי לצאת ידי חובת שימור פיזי של מתחם קול ישראל בקריה בת"א אישרה הממשלה בשלהי 2019 הקמת "מוזאון התקשורת הציבורית" במתחם. עלות הקמתו מוערכת בכ-12 מיליון שקל.

על-פי מה שנמסר המוזאון יכלול אולפנים של פעם, אוספי תקליטים ישנים, הקלטות נדירות, נאומים, מיקרופונים ומכשירי הקלטה של פעם ועוד.

אנשי תקשורת מגיבים

בתגובה לרשומה לפוסט ששיתפתי בקבוצת הפייסבוק "ארכיון העיתונות והמדיה" בעניין הערפול, חוסר הבהירות וחוסר השקיפות סביב הקמת מוזאון התקשורת הגיבו מספר אנשי תקשורת ואני מביא תגובותיהם כלשונן:

שדרן הרדיו והטלוויזיה, חוקר תרבות, העורך והמנחה, יואב גינאי כותב: "את הרעיון למוזאון יזמתי אני עם ההחלטה על סגירת הרשות ובשיתוף יפעת להב אספנו את כל הפריטים הנדרשים מהרדיו ומהטלוויזיה (אלפי פריטים מקוטלגים ושמורים). את הפרויקט דחף אופיר אקוניס, איש קול ישראל בנעוריו שגייס את רון חולדאי ואת משרד המורשת והעביר "החלטת מחליטים" בממשלה. הטיפול הזמני הוטל על לשכת העיתונות הממשלתית. בוועדה יש נציגים של עירית ת"א, משרד המדע, משרד התרבות, המשרד למורשת והמועצה לשימור אתרים. לע"מ מממנת את אנשי התחזוקה על האולפנים".

איש הרדיו קובי מנורה כותב: "להבנתי, מתחם האולפנים (בצד ימין של התמונה) ובו גם הבאר ההיסטורי וגם אולפן 3 שנשמר, ייפתח לציבור כחלק מהמוזאון. גם הבניין הטמפלרי (בצד שמאל) ובו אולפן 4 שמתחת לאדמה וכל המשרדים של קול ישראל לשעבר, יישמר".

הבמאי, העורך והמתעד בני עורי מגיב לדברי קובי מנורה וכותב: "אני חושב שהבאר תישאר, והרעיון כפי ששמעתי בזמנו, לעשות רצפת זכוכית שמתחתיה ניתן יהיה לראות את הבאר והמשאבה שחודשה ומעליהם ייבנה רב קומות, והרצפה תהיה בלובי של הבניין. אני מאמין שדלת הכניסה לבאר תישמר כך שניתן יהיה להיכנס לשם ולהדגים מידי פעם כיצד פועלת המשאבה. אלה רעיונות ששמעתי בעבר, ואני לא יודע אם הם עדיין בתוקף".

איש התקשורת, יעקב אחימאיר חתן פרס ישראל בתקשורת כותב על יוזמת הקמת המוזאון: "יוזמה המזמינה חילוקי דעות חריפים".

לסיכום: מדובר בפרויקט ציבורי ובכסף ציבורי ובסכומים של מיליוני שקלים וראוי לפרט מה יכלול המוזאון, אילו מבנים ואולפנים ותכנים יכלול ולהגביר את השקיפות והבהירות והפיקוח סביבו.