ירושלים בתקופת השלטון הבריטי [חלק ג']

מבוא


אוכלוסיית ירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית (1)

המוסלמים היו למיעוט בתקופה העות'מאנית (1918-1516). המוסלמים היו הקבוצה הגדולה ביותר בעיר לאורך המאה ה-16 אבל, כבר משלהי המאה ה-16 מתחילה ירידה במספר המוסלמים. היהודים היו הקבוצה השנייה בגודלה, אבל הקבוצה הנוצרית גדלה ולאחר אמצע המאה ה-16 מספרם עלה על מספר היהודים. הגידול נבע ממעברם של נוצרים מכפרי הסביבה לירושלים בשל רדיפות וקשיים כלכליים.

במאות ה-17 וה-18 לא נערכו מפקדים עות'מאניים בשל חולשת השלטון, והמידע היחיד על אוכלוסיית העיר היה מסִפרי מסעות של תיירים ומהימנותו מוטלת בספק. במשך המאה ה-19 התחדשו המפקדים ועל-פי הנתונים עלה מספר הנוצרים מכ-3,000 בראשית המאה ה-19 לכ-13,000 ערב מלחמת העולם הראשונה. מספר המוסלמים עלה מכ 4,000- ל-12,000- והגידול העיקרי היה במספר היהודים שמנו כ-2,000 בראשית המאה ה-19 ומספרם קפץ ל-45,000 ערב מלחמת העולם הראשונה.

ההיסטוריון מוסטפא עבאסי חקר את תולדות הקהילה המוסלמית בעיר בין 1841 ל-1914. עבאסי הדגיש את העובדה שיש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית. אבל, הוא קבע שהריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית. כבר בשנות ה-40 של המאה ה-19 היה מספר המוסלמים קטן ממספר היהודים. מספר היהודים גדל בשל העליות לארץ של יהודים בעלי נתינות עות'מאנית ואזרחי מדינות זרות. עבאס קבע שהעיר "שינתה את פניה והמוסלמים איבדו את בכורתם בה. אומנם הייתה קבוצה של משפחות מוסלמיות שהחזיקו במשרות השלטוניות והמנהליות הבכירות בעיר כמו ראשות העירייה, אבל צביונה של העיר חדל להיות מוסלמי-עות'מאני והקהילה היהודית ואף הנוצרית בנו בנייני פאר בעיר העתיקה ומחוצה לה והשתלטו על מרחבים גדולים". [ראו למטה טבלה 1 ו-2]

ההיסטוריון מרדכי אליאב חקר את תולדות הקהילה היהודית בעיר בין 1815 ל-1914. הוא חילק את מאה השנים הללו לשלוש תקופות:

- התקופה הראשונה, תקופת ההתחדשות: 1840-1815 - מספר היהודים גדל מפחות מ-2,000- ל-5,500 נפש.

- התקופה השנייה, תקופת הצמיחה והגידול: 1880-1841 - ירושלים היהודית גדלה פי שלושה ומספר היהודים הגיע ל-16,000 נפש. היהודים מנו כ-50% מכלל האוכלוסייה.

- התקופה השלישית, תקופת ההרחבה והביסוס: 1914-1881 - ירושלים היהודית הרחיבה את גבולותיה, ביצרה את מעמדה, כלכלתה וחייה הפנימיים. ב-1914 היהודים מנו 45,000 נפש. בתוך 100 שנים גדל היישוב היהודי בירושלים פי 23. ב-1890 חיו בירושלים 42,500 תושבים. היהודים מנו 27,000 נפש, הנוצרים 7,000 נפש והמוסלמים 8,500 נפש.

אוכלוסיית ירושלים בתקופת המנדט

העיר ירושלים נכנעה בני הצבא הבריטי ב-9 לדצמבר 1917. מיד הוקם בה ממשל צבאי שפעל עד 1 ביולי 1920 כאשר הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל, הגיע לארץ והחלה תקופת השלטון האזרחי הבריטי. בזמן כיבוש העיר עמדה בראשות העיר מועצה עירונית בת עשרה חברים שהייתה מורכבת משבעה מוסלמים, שני נוצרים ויהודי אחד למרות שמאז אמצע המאה ה-19 היה בעיר רוב יהודי. המושל הצבאי מינה מועצה חדשה שהייתה מורכבת משישה חברים, שני מוסלמים, שני נוצרים ושני יהודים. הנימוק לשינוי ההרכב היה שהעיר קדושה לשלוש הדתות. בתוך החברה הערבית התנהל מאבק על המנהיגות בין משפחת חוסייני למשפחת נשאשיבי. ב-1927 נערכו בעיר הבחירות לראשות העיר אבל, למרות הרוב היהודי ראשות העיר נשארה בידי המוסלמים בשל התקנות שתוקנו לקראת הבחירות.

ההרכב הדמוגרפי של אוכלוסיית העיר

רות קרק קבעה שהשינוי החשוב ביותר בירושלים היה הגידול הדמוגרפי. אוכלוסיית העיר גדלה מ-55,000 ב-1917 ל-160,000 ב-1947. גידול של 105,000.

המושל הבריטי שמונה על העיר קבע שערב הכיבוש הבריטי הייתה אוכלוסיית העיר מורכבת מ: יהודים - 28,000, מוסלמים - 11,000 ונוצרים - 11,000 ובסה"כ כ-50,000. אבל, לאחר בדיקה התברר שמספר היהודים היה 31,147 והמספר הכולל של האוכלוסייה היה 53,410 .

לרשות החוקרים עמדו תוצאות המיפקדים המנדטוריים מ-1922 ומ-1931 ונתונים השנתיים שפורסמו על-ידי הסוכנות היהודית בכל שנה החל ב-1922 ועד 1940. יהושע בן אריה הביא במחקרו את טבלת אוכלוסיית ירושלים במאה ה-20 עד 1946 באחוזים [ראו טבלה 3 למטה].

בזמן מלחה"ע הראשונה הייתה ירידה במספר היהודים ל-45,000 ורק ב-1930 היא עברה במספרה את מספרה ב-1914 . אבל, מאז היה גידול בלתי פוסק וב-1946 הגיע מספר היהודים בעיר ל-99,000 . האוכלוסייה היהודית גדלה מ-55% ב-1922 ל-60% ב-1946 .היהודים שמרו על רוב לאורך כל תקופת המנדט. האוכלוסייה המוסלמית והנוצרית גדלה לאורך תקופת המנדט. האוכלוסייה מוסלמית גדלה מ-12,000 ב-1914 ל-34,000 ב-1946 והאוכלוסייה הנוצרית גדלה מ-13,000 ב-1914 ל-31,000 ב-1946 .

על-פי מחקרו של עוזיאל שמלץ אוכלוסיית העיר הייתה מורכבת בתקופת המנדט מיהודים, מוסלמים ונוצרים על-פי הנתונים שבטבלה 4 למטה.