לומר באומץ - לא לעסקה

חששות כבדים מלווים אותי מזה זמן באשר לגורל החטופים המוחזקים בידי המפלצות הניאו נאציות של החמאס. נזכור שלא בבני אדם עסקינן ומי שלא מאמין ילמד שוב את מאורעות שמחת תורה ובהם זוועות שרק השטן יכול להמציא. התעללות סדיסטית, תאוות רצח ושפיכות דמים, אונס ברוטלי והשחתת אנשים בעודם בחיים תוך פגיעות על אנושיות בגוף כמו גם בנפש. רע ומר היה היום הזה.

היום קראנו שהרוצחים מודיעים שאינם יכולים לספק שמות של ארבעים חטופים חיים, מה שנדרש מהם על-ידי המתווכים במטרה לקדם עסקה לשחרור חטופים. לגודל האסון, זה איננו מפתיע אותי כלל ועיקר שכן הדחיות החוזרות ונשנות מלמדות אותי, מזה זמן רב, שאין סיכוי גדול להחזיר חטופים רבים בחיים. המספרים הרשמיים מדברים על מאה שלושים ושלושה יהודים חטופים מהם כמה עשרות שנרצחו בשבי, האמת ככל הנראה קשה בהרבה.

בעוד שאין בנמצא אדם שפוי המאשים את ההנהגה הצבאית והמדינית בחוסר רצון לשחרר את החטופים, בהחלט יש טרוניה כנגד ההנהגה על התנהלותה במלחמה הזו, גם בקשר למשא-ומתן לשחרור החטופים.

שימו נא לב לתהליך אותו עברנו. החל מנכונות להפוגה קצרה בתמורה לשחרור כמה עשרות חטופים, דרך פיחות מתמשך בעמדות אותן אנו מציגים במשא-ומתן הזה. כיום, על-פי פרסומים רבים ממקורות שונים ישראל מוכנה ל"מחיר" דלקמן:

הפסקת אש לכחודשיים, הסגת כוחות משמעותית מחלקים נרחבים ברצועה, הסכמה לשיבת כמאתיים אלף עזתים לצפון הרצועה ובלי בידוק על-פי מקצת הפרסומים, הגדלה מטורפת של סיוע הומניטרי, הפסקת טיסות ביון ותצפית, שחרור כאלף מחבלים ביניהם כמאה רוצחים כבדים השפוטים למאסר/י עולם ועוד התחייבויות שונות ומשפילות ובין אלה גם סוג של וטו על השלמת המלאכה על ידינו באמצעות חיסול כוח החמאס ברפיח. דע עקא שצעדים לא מעטים ברוח זו כבר ננקטו!

האם כל זה מסייע לקידום עסקה ?

מה שמונח לפנינו הוא עקשנות בלתי מתפשרת של הרוצחים ולחץ בינלאומי הולך וגובר לרבות ביקורת גלויה ונוקבת אפילו מצד ארצות הברית שם נשמעים כבר קולות הקוראים לאמברגו נשק ולהכרה במדינה "פלשתינית". עיון קצר ומכאיב במצב הדברים אליו נקלענו מלמד על עסק ביש מתהווה כאשר מבחינות רבות הרוצחים הניאו נאצים מהחמאס רושמים הישגים תודעתיים, מהתלים בנו שוב ושוב, פורטים על עצבים חשופים ורגישים ואינם מוכנים ולו למסור שמות של חטופים חיים.

ההתנהלות הזו מצדנו היא נפסדת וגורמת במישרין לשחיקת הרתעה ואובדן מומנטום, זה לעומת החמאס המתבצר בביצוריו ובעמדותיו תוך שהזמן (מבחינתו בצדק) פועל לטובתו ובגדול.

דע עקא שבאופן אישי מלבד הפסימיות באשר לגורל החטופים, אינני בטוח שראשי הרוצחים עדיין נמצאים בעזה (כאן המקום גם להזכיר שנודע שבאופן מפתיע בכיר חמאס שהיה בעזה צץ והופיע בדוחה...) חברים אותם שיתפתי במחשבתי זו פסלו אותה מכל וכל אלא שנכון לעכשיו המציאות משחקת לטובת התזה הזו שלי. נאמר לנו שסינואר וחטופים נמצאים בח'אן יונס, נאמר לנו כבר לפני שבועות ארוכים מאוד שאו-טו-טו אנו מוציאים את ה"עכבר" סינואר ממחילותיו, נאמר לנו שבח'אן יונס מוסתרים הרבה חטופים. נכון לרגע זה כל מה שנאמר אינו נכון. נאמר לנו שרק לחץ צבאי הולך וגובר יוביל למציאת החטופים ולשחרורם ואילו במציאות הלחץ הצבאי הולך ופוחת, כבר מלפני כחודשיים שלושה, וחטופים אין. עובדה, בימים האחרונים דווחו לנו על יציאת רוב הכוחות מעזה.

אגב, כאן המקום לציין שמשה פייגלין קבע נחרצות כבר מהימים הראשונים ללחימה שניצחון לא יהיה כאן, בוודאי לא השמדה וניצחון מוחלט כמובטח. באומרו כך, הסתמך על מה שעיניו רואות, על הקונספציה הטבועה עמוק בכל הפיקוד הבכיר בצבא, על הנהגה שבעצם אינה יודעת אל נכון כיצד לחתור לניצחון כזה.

כחיזוק לגישתו/י זו אזכיר את הנתון המדהים הבא: למטבחון המלחמה המצומצם צורפו גדי איזנקוט ובני גנץ מאבות הקונספציה הטמאה והמסוכנת שאפשרה לאויב לטבוח בנו. מנגד, שני האנשים היחידים שצדקו לאורך כל הדרך - בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר, שני אלה הורחקו ומודרו ממוקד קבלת ההחלטות בקשר לניהול המלחמה. מה לכם הוכחה טובה מזו לחידלון ולתבוסה המסתמנת?

מה דרוש איפה? קשה יותר לתקן מאשר להימנע מראש מטעויות. ולמרות זאת - יש להכריז לאלתר על הפסקת כל משא-ומתן עם הרוצחים, יש לחזור מיד לפעילות צבאית התקפית, יש לנטרל יועצי אחיתופל משפטיים השמים מקלות בגלגלי הניצחון וברוח הקרב. ייתכן מאוד שיש למנות מחליפים לחלק מהפיקוד הבכיר ולראש המטה הכללי בכלל אלה ותחתם למנות קצינים בכירים אותם מרחיקה היום החונטה מוכת הקונספציה מכל יכולת השפעה אמיתית. קצינים בעלי השקפה התקפית, קצינים החותרים לניצחון, קצינים בעלי אתיקה ומוסר יהודי ולא כאלה שהם בוגרי קרן וקסנר ודומיה.

עדיין לא מאוחר ובאם תהיה התעשתות כזו נוכל ככל הנראה להשיג ניצחון אמיתי על מפלצת החמאס הניאו נאצית.