שיקלי. שימלא את תפקידו [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
במחשבה שנייה
|
לו היו השרים נוהגים אחרת וכל שר היה "מתפנה" לתפקידו באופן מלא, כמה טוב ומועיל היה למדינה ולחברה במיוחד בימים הקשים הללו |
קשה עד בלתי אפשרי להישאר אדיש מול השאלה כיצד צצים ועולים מדי יום ביומו "מומחים לענייני צבא ומלחמה", תופעה שדבקה בהמוני העם, זוטרים כאלופים, אזרחים ולובשי מדים בדימוס. הם מסתערים ומוזמנים לערוצי התקשורת כדי להשיא עצות כיצד על צה"ל ללחום בחזיתות להשגת "הניצחון המוחלט". ביניהם כאלה שרכשו ניסיון צבאי של מספר שנים, כאלה עם ניסיון של עשרות שנים אך גם כאלה שלא "זכו" לשרת כלל וכלל בצה"ל.
כל עוד שהתופעה פשה בקרב הציבור הרחב הרי שמלבד הטרדה אין בזה כל נזק, אבל כשהתופעה פשטה ואומצה בידי שרי הממשלה ונבחרי העם, זה כבר אחרת. הם יושבים בפורומים הקובעים והמחליטים ודעתם נשקלת ונלקחת בחשבון ועשויה להיות נדבך בהחלטות היורדות לצבא כפקודה לביצוע.
מעקב אחר הופעת השרים באמצעי התקשורת ילמד אותנו על אודות התופעה, הן על עמדותיהם האסטרטגיות והטקטיות מול האויבים בגזרות הלחימה והן על המהלכים הצבאיים שצה"ל צריך לנקוט כדי להכריע בקרב ולנצח את האויב. מרוב ריבוי הדעות לפרקים אין לדעת מי שר הביטחון בפועל ומי משפיע על ראש הממשלה בקבלת ההחלטות.
בעקבות אירועי 7 באוקטובר הוביל ראש הממשלה קו של הטלת האשם על הצבא. לצורך זה הוא העלה את צה"ל ומפקדיו על המזבח כקורבן לשחיטה. מאז ניתן האות לשרים ועוזריהם להכות ולהלום בצה"ל ובמפקדיו. השרים איתמר בן-גביר, בצלאל סמוטריץ, עמיחי שיקלי, מיקי זוהר, דוד אמסלם ויצחק וסרלאוף זנחו את המחויבויות שלהם למשרד ולתפקיד שאליו מונו ובמקום זה עסוקים במשרה מלאה בצה"ל ובביטחון. לצידם "גויסו" הח"כים שמחה רוטמן, ניסים ואטורי, משה סעדה, צבי פוגל, אביחי בוארון וטלי גוטליב, כדי להעמיק את הפגיעה והלעג במפקדי צה"ל. הם מחזיקים עצמם כמומחים לאסטרטגיה וניהול קרבות. וכל עוד צה"ל לא נוהג כדעתם הוא לא יצליח להכריע את האויב.
במחשבה שנייה חשבתי, לו היו השרים נוהגים אחרת וכל שר היה "מתפנה" לתפקידו באופן מלא, כמה טוב ומועיל היה למדינה ולחברה במיוחד בימים הקשים הללו. כדי להמחיש שינוי אפשרי חשבתי לקחת את משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות של השר עמיחי שיקלי, שבמקום שישחית את זמנו ומחשבתו בנושאי ביטחון, יפנה את כל המאמץ והפוטנציאל לממש את ייעודו בתחום שהופקד עליו. התוצאה הייתה הכנת תוכנית עבודה רב שנתית למשרד התפוצות בנושא "עידוד העלייה".
וכך אולי הייתה נראית התוכנית:
1. החזון (VISION) - לחולל/להניע את יהודי התפוצות לעשות עלייה לארץ ישראל ולהביא לעלייה המונית של היהודים מתוך מניעים ציוניים.
2. המטרה - להעלות כשני מיליון יהודים בשנים 2025- 2028, בשנת 2025 - רבע מיליון (250,000) ובשנים שלאחריה 200,000 בכל שנה. תוך איתור ועלייה של 200 מדענים בתחומים המדעיים השונים.
3. התוכנית -
א. לנקוט בפעילות הסברה ושכנוע של היהודים בתפוצות (ארה"ב, צרפת, אנגליה, קנדה, אוסטרליה, גרמניה וכלל מדינות אירופה), על הצורך של ישראל כמדינת העם היהודי בגידול אוכלוסייתה (ל-10 עד 12 מיליון), למען חיזוקה וביטחונה באזור רווי אויבים.
ב. ביצוע פעילות הסברה ושכנוע על אודות הסכנות הצפויות ואורבות ליהודים בארצות מושבותיהם בשל האנטישמיות הגואה והולכת.
ג. הצגת סקירה מלומדת בפני הקהילות והמנהיגים על אודות התהליכים הדמוגרפיים המתחוללים במדינות המערב ובעיקר באירופה - השתלטות וכיבושה בידי האיסלאם הרדיקלי.
ד. הסברה והצגת הפוטנציאל הטמון במדינת ישראל (ובגנום היהודי) בעלייה המונית לארץ ישראל הן מבחינה מדעית/טכנולוגית והן מבחינה ביטחונית באמצעות יישוב הארץ ועיבוי ההתיישבות היהודית בגליל ובנגב.
ה. פנייה ואיתור 200 מדענים מתחומי מדעי הטבע, מתמטיקה ופיזיקה, המחשב, הגרעין והכנת תוכנית פרטנית לקליטתם ושילובם באקדמיה, בתעשיה הביטחונית ובמחקר הבסיסי ל"דחיפת" ישראל והכנתה לאתגרי המחר.
4. השיטה -
א. ניתוח היכולת של ישראל לקליטה של עולים - קצב וכמות לתקופה.
ב. הכשרת צוותים לקליטה - ליווי והנחייה.
ג. גיבוש תוכנית אב להקמת שלוש עד ארבע ערים חדשות (בפריסה ארצית), בגליל ובנגב כולל תשתיות ופתרונות תעסוקה.
ד. אישור תקציב רב-שנתי למימוש הקליטה של שני מיליון עולים (בתוך זה חלק מתרומות שיגויסו בעולם היהודי למטרה נעלה זו).
ה. הכנת תוכנית קליטה והטמעה כולל: לימוד עברית, השתלמויות מקצועיות, ליווי בהליכי הקליטה והביורוקרטיה בארץ.
ו. ניתוח אוכלוסיות היהודים בתפוצות וקביעת הפוטנציאל לעלייה מכל תפוצה ותפוצה (כולל מאפיינים והדרישות לקליטה בטוחה).
ז. גיבוש תוכנית עלייה מפורטת לארבע שנים בחלוקה לשנים וחודשים: כמויות, ארץ מוצא, שיבוץ בארץ.
אלו רק ראשי פרקים (לא תוכנית כוללת), והם נועדו להניע את השר הממונה על התפוצות לחשוב על "הכדאיות" לנטוש את העיסוק בנושאים לא לו ולהתרכז בתפקידו ובפוטנציאל הגלום במשרתו אם אכן יחליט לעשות זאת.
הדבר נכון לכל השרים. עוד דוגמה "קטנה" - לשר האנרגיה השר אלי כהן מוצע גם כן להפסיק לדחוף עצמו בכל יום ובכל שעה לדבר על צה"ל והמלחמות בחזיתות ולהתרכז בתפקידו. למשל טוב אם היה מכין ויוצא עם תוכנית הקמה של חמש חוות סלולריות לייצור חשמל בנגב בהיקף של 1,000 מגה וואט (כל אחת של 250 מגה וואט). כך גם היה מגדיל את נפח הייצור של חשמל נקי וגם שומר על שטחי הנגב מפני השתלטות עוינת.
לבסוף כמה טוב היה אם ראש הממשלה היה מתפנה מעט "מעיסוקיו" ה..... והיה מפקח על השרים ודורש מהם לעסוק בתחומם ובמטלות שעליהם הופקדו.
כל עוד שהתופעה פשה בקרב הציבור הרחב הרי שמלבד הטרדה אין בזה כל נזק, אבל כשהתופעה פשטה ואומצה בידי שרי הממשלה ונבחרי העם, זה כבר אחרת. הם יושבים בפורומים הקובעים והמחליטים ודעתם נשקלת ונלקחת בחשבון ועשויה להיות נדבך בהחלטות היורדות לצבא כפקודה לביצוע.
מעקב אחר הופעת השרים באמצעי התקשורת ילמד אותנו על אודות התופעה, הן על עמדותיהם האסטרטגיות והטקטיות מול האויבים בגזרות הלחימה והן על המהלכים הצבאיים שצה"ל צריך לנקוט כדי להכריע בקרב ולנצח את האויב. מרוב ריבוי הדעות לפרקים אין לדעת מי שר הביטחון בפועל ומי משפיע על ראש הממשלה בקבלת ההחלטות.
בעקבות אירועי 7 באוקטובר הוביל ראש הממשלה קו של הטלת האשם על הצבא. לצורך זה הוא העלה את צה"ל ומפקדיו על המזבח כקורבן לשחיטה. מאז ניתן האות לשרים ועוזריהם להכות ולהלום בצה"ל ובמפקדיו. השרים איתמר בן-גביר, בצלאל סמוטריץ, עמיחי שיקלי, מיקי זוהר, דוד אמסלם ויצחק וסרלאוף זנחו את המחויבויות שלהם למשרד ולתפקיד שאליו מונו ובמקום זה עסוקים במשרה מלאה בצה"ל ובביטחון. לצידם "גויסו" הח"כים שמחה רוטמן, ניסים ואטורי, משה סעדה, צבי פוגל, אביחי בוארון וטלי גוטליב, כדי להעמיק את הפגיעה והלעג במפקדי צה"ל. הם מחזיקים עצמם כמומחים לאסטרטגיה וניהול קרבות. וכל עוד צה"ל לא נוהג כדעתם הוא לא יצליח להכריע את האויב.
במחשבה שנייה חשבתי, לו היו השרים נוהגים אחרת וכל שר היה "מתפנה" לתפקידו באופן מלא, כמה טוב ומועיל היה למדינה ולחברה במיוחד בימים הקשים הללו. כדי להמחיש שינוי אפשרי חשבתי לקחת את משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות של השר עמיחי שיקלי, שבמקום שישחית את זמנו ומחשבתו בנושאי ביטחון, יפנה את כל המאמץ והפוטנציאל לממש את ייעודו בתחום שהופקד עליו. התוצאה הייתה הכנת תוכנית עבודה רב שנתית למשרד התפוצות בנושא "עידוד העלייה".
וכך אולי הייתה נראית התוכנית:
1. החזון (VISION) - לחולל/להניע את יהודי התפוצות לעשות עלייה לארץ ישראל ולהביא לעלייה המונית של היהודים מתוך מניעים ציוניים.
2. המטרה - להעלות כשני מיליון יהודים בשנים 2025- 2028, בשנת 2025 - רבע מיליון (250,000) ובשנים שלאחריה 200,000 בכל שנה. תוך איתור ועלייה של 200 מדענים בתחומים המדעיים השונים.
3. התוכנית -
א. לנקוט בפעילות הסברה ושכנוע של היהודים בתפוצות (ארה"ב, צרפת, אנגליה, קנדה, אוסטרליה, גרמניה וכלל מדינות אירופה), על הצורך של ישראל כמדינת העם היהודי בגידול אוכלוסייתה (ל-10 עד 12 מיליון), למען חיזוקה וביטחונה באזור רווי אויבים.
ב. ביצוע פעילות הסברה ושכנוע על אודות הסכנות הצפויות ואורבות ליהודים בארצות מושבותיהם בשל האנטישמיות הגואה והולכת.
ג. הצגת סקירה מלומדת בפני הקהילות והמנהיגים על אודות התהליכים הדמוגרפיים המתחוללים במדינות המערב ובעיקר באירופה - השתלטות וכיבושה בידי האיסלאם הרדיקלי.
ד. הסברה והצגת הפוטנציאל הטמון במדינת ישראל (ובגנום היהודי) בעלייה המונית לארץ ישראל הן מבחינה מדעית/טכנולוגית והן מבחינה ביטחונית באמצעות יישוב הארץ ועיבוי ההתיישבות היהודית בגליל ובנגב.
ה. פנייה ואיתור 200 מדענים מתחומי מדעי הטבע, מתמטיקה ופיזיקה, המחשב, הגרעין והכנת תוכנית פרטנית לקליטתם ושילובם באקדמיה, בתעשיה הביטחונית ובמחקר הבסיסי ל"דחיפת" ישראל והכנתה לאתגרי המחר.
4. השיטה -
א. ניתוח היכולת של ישראל לקליטה של עולים - קצב וכמות לתקופה.
ב. הכשרת צוותים לקליטה - ליווי והנחייה.
ג. גיבוש תוכנית אב להקמת שלוש עד ארבע ערים חדשות (בפריסה ארצית), בגליל ובנגב כולל תשתיות ופתרונות תעסוקה.
ד. אישור תקציב רב-שנתי למימוש הקליטה של שני מיליון עולים (בתוך זה חלק מתרומות שיגויסו בעולם היהודי למטרה נעלה זו).
ה. הכנת תוכנית קליטה והטמעה כולל: לימוד עברית, השתלמויות מקצועיות, ליווי בהליכי הקליטה והביורוקרטיה בארץ.
ו. ניתוח אוכלוסיות היהודים בתפוצות וקביעת הפוטנציאל לעלייה מכל תפוצה ותפוצה (כולל מאפיינים והדרישות לקליטה בטוחה).
ז. גיבוש תוכנית עלייה מפורטת לארבע שנים בחלוקה לשנים וחודשים: כמויות, ארץ מוצא, שיבוץ בארץ.
אלו רק ראשי פרקים (לא תוכנית כוללת), והם נועדו להניע את השר הממונה על התפוצות לחשוב על "הכדאיות" לנטוש את העיסוק בנושאים לא לו ולהתרכז בתפקידו ובפוטנציאל הגלום במשרתו אם אכן יחליט לעשות זאת.
הדבר נכון לכל השרים. עוד דוגמה "קטנה" - לשר האנרגיה השר אלי כהן מוצע גם כן להפסיק לדחוף עצמו בכל יום ובכל שעה לדבר על צה"ל והמלחמות בחזיתות ולהתרכז בתפקידו. למשל טוב אם היה מכין ויוצא עם תוכנית הקמה של חמש חוות סלולריות לייצור חשמל בנגב בהיקף של 1,000 מגה וואט (כל אחת של 250 מגה וואט). כך גם היה מגדיל את נפח הייצור של חשמל נקי וגם שומר על שטחי הנגב מפני השתלטות עוינת.
לבסוף כמה טוב היה אם ראש הממשלה היה מתפנה מעט "מעיסוקיו" ה..... והיה מפקח על השרים ודורש מהם לעסוק בתחומם ובמטלות שעליהם הופקדו.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| במחשבה שנייה |
| תגובות [ 0 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |
| רשימות קודמות | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| + כיתבו בפורומים של News1 | + חדשות נוספות ברשת | + הודעות נוספות ברשת | + בלוגרים ברשת |

