הפצצת קבוצת יבנה מהאוויר תש"ח

שני הפצועים נתן ובתיה, כך מספרים בני משפחתם, הועברו באוטובוס ציבורי שהיה בדרכו לתל אביב לבית חולים הדסה בתל אביב שם אושפזו השניים. שלושת ההרוגים הובאו באלונקות לסביבת המרפאה ולמחרת היום יום שלישי 25.5.1948 הובאו לקבורה בבית העלמין של קבוצת יבנה שנפתח ארבע שנים קודם לכם ב-1944. השלושה נקברו זה ליד זו והיו הנקברים הראשונים במקום.

כשנה לאחר האסון נישאה הני (חנה) מאיר אלמנתו של ההרוג קורטי מאיר ליוסף וולף בעלה של ההרוגה הדס וולף והשניים יוסף והני וולף הקימו משפחה בקבוצת יבנה.

בסיוע אתר ההנצחה לזכר אזרחים חללי פעולות האיבה ואתר ההנצחה של קבוצת יבנה הנה כמה פרטים על פרקי חייהם הקצרים של ההרוגים:

הרוגי ההפצצה

אברהם מאיר, שכונה בפי כל "קורטי", נולד ב-18.12.1923 בעיר פרנקפורט על נהר מיין. לשמואל ורות מאיר. בהיותו בן חמש התייתם מאביו. אמו, רות, נפטרה אף היא בגיל צעיר.

קורטי ואחותו לאה (לוטה), הצעירה ממנו בשנה,הועברו לחסותם של משפחת מרקס, מנהלי בית היתומים היהודי בפרנקפורט. אחותו לאה נספתה בשואה.

בשנת 1939 עלה קורטי ארצה עם קבוצת צעירים, והגיע לכפר הנוער הדתי במסגרת מחזור ב' של עליית הנוער. ממחזור זה צמח גרעין קיבוצי, שהצטרף ליבנה בשנת 1941. בין לבין למד קורטי שנה אחת בישיבת כפר הרא"ה. קורטי היה בין ראשוני החברים שבאו לעבד את אדמות יבנה. עם רכישת המשאית הראשונה היה ראשון הנהגים. בשנת 1944 נישא לחנה מבית אשהיים ונולדו להם שלושה ילדים, התאומים נתן ורותי, ולאה.

מתחילת דרכו בארץ ישראל נמנה על חברי ההגנה, עבר קורס מפקדי מחלקה והדריך השתלמויות בשימוש בנשק. בלילה לפני מותו נמנה עם הכוח שביצע פיצוץ גשר, פעולה שהייתה אמורה להאט את התקדמות הצבא המצרי לאזורנו.

רותי מאיר נולדה ב-13.12.1944, בת לחנה ואברהם מאיר. אחות ללאה ותאומה לנתן, רותי חייתה את חייה הקצרים ביבנה. בחברת הילדים בקיבוץ היא בלטה כילדה מלאת שובבות ועליזות, מלאת חיים וצחוק.

הדסה וולף נולדה ב-20.10.1925 להוריה יצחק והילדה יאול, בעיירה בשם ויסמאט באוסטריה. סיימה בית ספר עממי יהודי במקום. בקיץ 1940 הצליחה לברוח יחד עם הוריה ואחותה הצעירה מאוסטריה, והצטרפה יחד עימם לקבוצה שהתארגנה להגיע בעלייה ב' לארץ ישראל. ב-20.11.1940 הגיעו לחופי הארץ אך נתקלו בבריטים, אשר בהתאם למדיניות הספר הלבן זממו להעלות את העולים על האוניה "פטריה" ולשלחם לאי מאורציטוס. כדי למנוע זאת פוצצה האוניה על-ידי ההגנה, ובין כ-2,000 הניצולים היו הדסה ובני משפחתה שהועברו למחנה הסגר ליד עתלית.

לאחר שחרורה ביולי 1941 הצטרפה למחזור ד' של עליית הנוער ברודגס ובתום כשנה עברה עם הקבוצה ליבנה. בתום לימודיה בקיץ 1943, שבה לבית הוריה בחיפה, השתלמה ועסקה בתפירה.

סמוך לנישואיה ליוסף וולף באוגוסט 1945 חזרה לקבוצה. כאן עבדה במתפרה, בה נתפרו באותן שנים כמעט כל הבגדים הנחוצים לחברים. ביום 15.2.1947 ילדה את בִּתם היחידה בתיה. ואלה הדברים שנאמרו ונכתבו לזכרה: מכל מידותיה התרומיות בלטו שלוש: הפשטות העדינות והענווה.

כתבה מורחבת על בית העלמין בקבוצת יבנה תובא בקרוב באתר News1.