לילה שכזה, אין לילה שכזה

המילה מיליון חדרה הלילה למילון של המשטרה. היא עצמה הודיעה כי חצי מיליון אזרחיות ואזרחים הציפו את צומת קפלן וכיכר החטופים בהפגנה מאוחדת וקורעת לב. טרם הייתה כזאת. גם לא בלילה בו חסמנו בנכחותנו את הדחתו של יואב גלנט במזימה שיזם בנימין נתניהו. גם לא ביום שני בשבוע שעבר. הלילה זה היה מרטיט וכואב. הייתה שגרה ברוכה באוקטבה קולית יותר גבוהה.

היא קיימת כבר לאורכה ולרוחבה של המלחמה. את התואר "מלאך חבלה" קיבל בנימין נתניהו מיצחק שמיר, שבחושו החד חש כבר אז עם מי יש לעם ישראל עניין ספוג ברקב.
רוב השנים היה ביבי ייחודי בנשיאת התואר השטני. לא עוד. גם יריב לוין ובצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר ראויים לתואר, מלאכי חבלה.

הם לא רצחו את החטופות והחטופים. זה מעשה נתעב של החמאס. אבל היה בידם למנוע זאת ולא נקפו אצבע. כמו פרמדיק שנקלע לתאונת דרכים עם פצועים. הוא לא היה ברכב. הוא לא התנגש. אבל לא קשר את חוסם העורקים לקורבן ששכב על המדרכה שותת דם.

לצד השגרה הנדרשת היה בהפגנה הלילה גם חידוש מרענן. לא עוד "רגל פה, רגל שם" אלא הפגנה מאוחדת. ה"יחד ננצח" תאם את מחנה המחאה. כוכב זרח מעמקי הצפיפות.

בהקשר זה אני חוזר להצעה שהעליתי כאן ולא זכתה למענה מראשי תנועת המחאה, ועדיין אני מאמין כי בכוחה לסייע בבניין המפנה החיוני. זה תוכנה: ראשי המחאה יתגברו על פגעי אגו קטנוניים ויכנסו מעין סנהדרין אזרחי. ראוי למסור את ניהולו בידי מי שיבטיח כי לא ירוץ בבחירות הקרובות, מעין דמות למופת כמו משה (בוגי) יעלון.

הסנהדרין יכונס להעלות נושאים מרכזיים לדיון במאמץ לקבוע באורח מחייב מדיניות אחידה לכל אגפי המחאה. אני מציע כאן שני נושאים:

- תנועת המחאה תודיע מראש כי ברגע בו הממשלה לא תפעל על-פי הכרעת בג"ץ אין היא לגיטימית וחוקית, וראוי לשבש את כל פעולותיה למעט גיוס ושרות בצה"ל ובשב"כ ובמוסד ובכור הגרעיני בדימונה. מובן שלא ישובשו פעולות שהמחאה תומכת בהן כמשא-ומתן להחזרת החטופות והחטופים.

- תנועת המחאה מכריזה שכל עוד העבריין איתמר בן-גביר עומד בראש המשטרה רואים בה ארגון טרור. לא כל שוטרת ושוטר הם טרוריסט, אבל הארגון בשליטת בן-גביר והחנפים והקרנפים שלו הוא אכן ארגון טרוריסטי.