אש בשער

יש מיעוט זעיר של פוליטיקאים שקולים ומרחיקי ראות, שמבינים גם ברגעי נחיתות במאבקם כי ראוי לצמצם ככל האפשר את השימוש בכוח. בעידן המודרני אני מבקש לציין כאן שלושה:
מהטמא גאנדי ההודי, שלדעתי הגזים בהימנעות מהפעלת כוח גם נגד שלטון זר, וזאת למרות הטבח שביצעו הבריטים בבני עמו, ובכל זאת ניצח את הרוע; מנחם בגין ("מלחמת אחים -לעולם לא") שכמובן הפעיל אלימות בתנאים מגבילים נגד השלטון הזר, וכראוי; ונלסון מנדלה בדרום אפריקה, ובכך איפשר לה עם תיקונה להתקיים לפי שעה כאומה מאוחדת. ¹

אני מקדים זאת כדי להזדהות עם האסכולה הזאת ולומר כי לא אבדה תקוותי שנצליח לגבור על הרשע של בנימין נתניהו וכנופיית הרעל שלו בממשלה ובקרב עוזריו בלי ליזום אלימות, ולהשתמש בה רק במקרי הצורך בהם תעמוד לנו הזכות הדמוקרטית המלאה להגנה עצמית.

לגופו של עניין צפיתי היום בחלק מהדיון בכנסת על הגנת חופש הביטוי מפני אנשי הזדון כד"ר שלמה קרעי ויריב לוין וטלי גוטליב ושמחה רוטמן, מאוסים המתנכלים לחרות הבסיסית של כל אזרחית ואזרח בדמוקרטיה תקינה. צפיתי בהם והתבוננתי ב-13 הנבערים מדעת אשר חתמו מתוך שורות הממשלה על מכתב הקורא לפיטורי גלי מיארה-בהרב ומסרבים לגייס את המשתמטים מקרב החרדים, ועוד ועוד ואני מזהיר כי זה ייגמר, לחרדתי, בדם הניגר על המרצפות בכיכר העיר. (בנימין נתניהו מוביל מדיניות שעלולה להסתיים בשפיכות דמים בין ישראלים לבין ישראלים, והוא מודע לכך, נבל.)

לנתניהו אולי לא אכפת, ולחלק מתומכיו אין ההבנה הדרושה לדעת לאן הם מוליכים את החרפה, ועימה את עמנו. הם המבצעים הגדולים של התוכנית האירנית ושל האמירה הנוראה של חסן נסראללה כאילו הופכת ישראל ל"קורי עכביש". לא הורסים אחדות של אומה רק כדי שיצחק עמית, שצריך להיות נשיא בית המשפט העליון כנוהג אם לא כדין, לא יגיע אל עמדתו.

אנחנו ננצח במאבק הזה כי האמת לצידנו; כי ההיסטוריה מוכיחה; כי אם יהיה צורך ב"גלסנוסט" יקום לנו אנדריי זאכארוב יהודי; כי המורשת האמיתית של היהדות אינה המשתמט המכוער גוזל הקופה הלאומית יצחק גולדקנופ אלא הוויכוח הדמוקרטי העתיק בין בית הלל לבין בית שמאי, פרושים וצדוקים, "מתנגדים" וחסידים, ציונים ובונדיסטים, עד לרגע זה, ועלינו לדאוג שנוכל לומר כי "עד בכלל".

אך נחוצה עתה ניעורות. נחוצה ניאורות. צריך דגל. צריך שופר. צריך נוכחות. הם הפכו את הכנסת לבסטיליה כי הם מפחדים. אנחנו נהרוס את הקיר הזה כי הכנסת שייכת לעם ולא לעבריינים הפליליים שהשתלטו עליה, ובחוקיהם מנסים להפוך אותה לעיר מקלט של פושעים, להגנה על עצמם.

אסיים זאת במשפט המקובל על אחינו הדתיים-הלאומיים, שלחמו לצד נכדינו ובנינו באחווה ובאהבת ישראל משך 14 חודשים: "ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום." נתחיל בעוז.