חשמונאים = חשמנים

מכל התאריכים הנזכרים במגילת תענית, נשארו עד היום בתוקפם רק ימי הפורים וימי חג החנוכה. מעמדו של חג הפורים מבוסס שהרי זוכרים בו מאורע שהיה בימי המקרא - מגילת אסתר - אחד מספרי התנ"ך. לעומת זאת, בחג החנוכה אנו זוכרים מאורע שאירע לאחר הפסקת הנבואה ולכן אינו מוזכר בתנ"ך. המייחד את חג החנוכה שבו אנו מציינים את ניצחון החשמונאים בהובלת יהודה המכבי על כוחות הצבא היווני של המלך אנטיוכוס. ניצחון זה אפשר את הקמתה של מדינה יהודית עצמאית דבר המצוין עד ימינו.

גם המילה חשמונאי אינה נזכרת כלל בתנ"ך. כפי שנראה בהמשך, קיימות מספר מילים הקרובות אליה כדוגמת המילה חשמונה, מקום שחנו בני ישראל במסעיהם במדבר, כפי המצוין בספר במדבר (פר' ל"ג, כ"ט - ל'). או המילה חשמנים המופיעה בספר תהילים "יאתיו חשמנים מני מצרים" ( פר' ס"ח, ל"ב), כאשר מילה זו משמעותה שרים נכבדים. או דוגמה נוספת היא המילה "חשמון" עיר שהייתה בנחלת יהודה הנזכרת בספר יהושע (פר' ט"ו, כ"ו).

בתקופות יותר מאוחרות מופיעה המילה חשמונאי פעמים אחדות במשנה ובתלמוד בהקשר לבני חשמונאי (מידות פרק א', מ"ו), או בית חשמונאי (שבת כ"א, ע"ב), או מלכי חשמונאי (בבא קמא פ"ב, ע"א). הרד"ק מפרש בתהילים כי המילה חשמונאים היא כמו חשמנים - שרים נכבדים.

לעומת זאת, כותב יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים (פר' י"ב ו' א') את סדר היוחסין של אבי משפחת החשמונאים: "מתתיהו בן יוחנן בן שמעון כהן בן חשמונאי מבני יהויריב מירושלים והוא יושב במודיעין" משמע שחשמונאי הוא אבי שמעון, והוא כנראה העניק לכל משפחה את שמה.

קיימת דעה אחרת הסבורה כי שם המשפחה הוא על שם עיר מולדתם "חשמון" בנחלת יהודה כפי שהוזכר לעיל. מצאתי באחד הספרים כי המילה חשמונאי היא ראשי תיבות של הגזירות שגזרו היוונים על עם ישראל ועל ביטולן לחמו החשמונאים. ואלו הם: חודש, שבת, מילה, נידה ואישות.

האירועים שבגללם חגגו את חג החנוכה באמצע המאה השנייה לפני הספירה (174 - 160 לפני הספירה), התרכזו סביב ניצחון החשמונאים הן על המתייוונים והן על היוונים. על המתייוונים - שאמצו אורח חיים המנוגד למצוות התורה, והכהן הגדול שבראשם טימא את המקדש במעשיו. ועל היוונים - שבזכות הניצחון עליהם זכו החשמונאים לעצמאות מדינית. החגיגות ציינו בעיקרן את החזרת העבודה לבית המקדש בטהרה, והיא שביטאה יותר מכול את הניצחון הכפול.

ולכן, כאשר אנו מודים לקב"ה על הניצחון שנעשה על היוונים בידי החשמונאים כפי המתואר במסכת שבת (כ"א, ע"ב): "שנכנסו יוונים להיכל... וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום בדקו ולא מצאו פך אחד של שמן...לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים בהלל והודאה". מקבלת המילה חשמונאים משמעויות שונות, גם "מלכות חשמונאי" גם "בני חשמונאי" וגם "בית חשמונאי".

גם המושג "מלכות בית חשמונאי" נזכר בכמה מקומות בדברי חז"ל בהקשרים שונים של גבורה וניצחון על היוונים לדוגמה במסכת תענית (י"ח, ע"ב), ובמסכת מגילה (ו, ע"א), כנראה המושג "בית חשמונאי" היה בעל ערך של כבוד וגאווה למי שהשתייך אליו. אומנם הייתה זו מלחמה צבאית וגשמית, אך כל מטרתה הייתה רוחנית. מלחמתם של החשמונאים ניזונה מתוך מטרה אחת: המשך קיום העם היהודי תוך הצמדות לשמירת התורה ולקיומה, על כל פרטיה ודקדוקיה.

אותם "בני חשמונאי" הם אלו שהביאו לניצחון הגדול של הטהורים על הטמאים כפי שאנו מזכירים בתפילת "על הניסים" בתפילות שמונה עשרה ובברכת המזון בכל ימי החנוכה. למרות שבתפילה זו אנו מזכירים את הדלקת המנורה "והדליקו נרות בחצרות קודשך". אין אנו מזכירים כלל את נס פך השמן. עיקר התפילה על ההודאה על הצלת ישראל ממלכות יוון הרשעה. מלחמתם של החשמונאים הייתה על המשך החיבור בין דור העתיד של העם היהודי לבין מורשתו העתיקה. אין אומתנו אומה, אלא בתורתה.