היועמ"שית לממשלה וריש לקיש

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה מתערבת ללא הרף במינויים בכירים במנהל הציבורי. לפי מספר חודשים, במינוי יו"ר זמנית לרשות השנייה בג"ץ פסל מכל וכל את עמדתה. במקרה האחרון, במינוי מ"מ נציב שירות המדינה התערבותה היא על-פי חוק כי קיימת חובת היוועצות עמה, והעניין יגיע כמובן לבג"ץ אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יחליט שלא להקשיב לעצותיה, ויתמיד בכוונות למנות את מועמדו לתפקיד.

בואו נחזור לבחירה של מיארה עצמה לתפקיד היועמשי"ת לממשלה. לצורך הבחירה התכנסה כדין ועדת איתור, בראשה עמד נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס. היו בה בנוסף שני אנשי ציבור, עושי דברו של שר המשפטים דאז גדעון סער, ושני משפטנים. אחד מהמבקשים להתמודד לתפקיד היה רז נזרי, אשר ניסיונו בכל שורת התפקידים של יועץ משפטי לממשלה שם אותו במקום הראשון מבין כל מגישי המועמדות, אך שני הפוליטיקאים בוועדה (מטעם ממשלת נפתלי בנט / שר המשפטים סער) לא תמכו בו, ומנעו את מועמדותו (נדרשים ארבעה קולות מתוך חמישה על-מנת לעבור את הסף).

יו"ר הוועדה, גרוניס, התנגד למועמדותה של מיארה. על-פי הפרסומים הוא קבע כי למנותה לתפקיד זה כמו למנות תא"ל לרמטכ"ל, בנוסף פורסם כי לטעמו מיארה נעדרת די ניסיון בשני תחומים החשובים ביותר ליועמ"ש לממשלה: התחום הפלילי והתחום המנהלי. על-פי אבישי גרינצייג בגלובס, חלק מההמלצות שהגישה מיארה לוועדת האיתור לא היו מבוססות (ראו בקישור את ההתייחסות להמלצת השופטת ברון).

את הפגמים שמוצאת מיארה במינוי של מ"מ נציב שירות המדינה, ניתן למצוא במינוי שלה עצמה. ועם זאת, חבריה דהיום ללשכה וחבריה בתנועה לאיכות השלטון לא מצאו "מניעות משפטית" למינויה לתפקיד שהוא לאין שיעור מרכזי יותר מתפקיד ממלא-מקום זמני לנציב שירות המדינה.

המניעות המשפטית נובעת משני טעמים אפשריים: טעם אחד הוא החוק, והטעם השני הוא אותה עילת סבירות חסרת גבולות בעזרתה קובעים המשפטנים את המדיניות מעל לראשם של הנבחרים, וספציפית לעניין מינויים קבע בית המשפט העליון את הכלל "כשירות לחוד ושיקול דעת לחוד" (או במילים אחרות "כשר אבל מסריח"). כלומר, שאף אם המועמד עומד בדרישות הכשירות שבחוק, עדיין המשפטן עלול לפסול את המינוי בשל "מניעות משפטית" הנובעת משיקול הדעת, היינו מעילת הסבירות.

ומהו הנזק העיקרי שבבחירתה של היועצת מיארה? עם קום הממשלה החדשה, יזמו שר המשפטים ויו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת את הרפורמה המשפטית בשמה האחד ואת ההפיכה המשטרית בשמה האחר. ברפורמה/הפיכה היו ויש יסודות בריאים מאד, וחיוניים מאד, הנהנים מתמיכה רחבה בכל הקשת הפוליטית, אך המינון והאגרסיביות של פעולות השניים, שנבעה מהשתן שעלה לראשם בד-בבד עם ההתנגדות למדיניותם מסיבות פוליטיות, הורידו את הרכבת הזו מהפסים.

מבלי להוריד מילימטר מהאחריות של הקואליציה בראשות בנימין נתניהו, שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט ח"כ שמחה רוטמן, לכישלון המוחלט של היוזמה הזו ולנזקים הכבדים שגרמה - כישלון שהוא בכיה לדורות, לי ברור כי אילו היה מומחה מנהלי חוקתי בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, היו לפחות ניסיונות להגעה לפשרות הן במהות והן על ציר הזמן, אך כאשר הראש המשפטי הוא חסר ניסיון מספק בתחום הזה, כאשר הוא נבחר בחירה פוליטית על-ידי שר מהצד השני של המטבע (סער היה באותה עת חבר בממשלת בנט/לפיד), וכאשר הגורם המאזן לאורך השנים בלשכת היועמ"ש לממשלה, רז נזרי - בחוץ, יש השתלטות מוחלטת של דוקטרינת דינה זילבר על לשכת היועמ"ש לממשלה, החרדה משינויים חיוניים משתלטת, כל פעולה של הממשלה, אפילו פעולה חיונית ומבורכת מתפרשת כהרס הדמוקרטיה, יש התבצרות בשני הצדדים, השיח מתנדף ומוחלף בשיח של חרשים.

ריש לקיש אמר: "קשוט עצמך לפני שתקשוט אחרים". המחשבה שאת היועץ המשפטי הממשלה ניתן למנות כאשר לדעת יו"ר ועדת האיתור הוא אינו מתאים בשל חוסר כישורים חיוניים, כאשר הבחירה בוצעה באמצעות רוב של נציגים פוליטיים בוועדה, אותו רוב אשר סיכל את המועמד הטבעי לתפקיד, אמורה להדיר שינה מעיני כל אחד מאיתנו, בייחוד לאור העובדה שברור כי בלשכתה בקיאים מאוד ומודעים מאוד לאפשרות של "מניעות המשפטית" של מינויים, מתוקף שיקול הדעת, ובמקרה שלה מינויים בכירים ביותר, מינויים המשפיעים ישירות על הביטחון הלאומי, וכל זאת כאשר לטעמו של יו"ר ועדת האיתור המועמד שמתמנה הוא חסר כישורים מרכזיים הדרושים למילוי התפקיד, כאשר חלק מההמלצות שהגיש הן לפחות מוטלות בספק וכאשר הגורמים הפוליטיים בוועדה סיכלו את בחירתו של המועמד הטבעי ובעל הניסיון הרב ביותר לתפקיד.