דמוקרטיה על סף תהום

מרבית המדינות בעולם אינן דמוקרטיות בפועל גם אם הן מתקשטות בתואר הדמוקרטי. מעטים המקרים בעולמנו בהם דיקטטורה הופכת לדמוקרטיה ולרוב הכיוון הוא הפוך: מדמוקרטיה לדיקטטורה. החל מיוליוס קיסר ברומא דרך המהפכה הצרפתית שבה היה נפוליון לקיסר. בימינו הפכה טורקיה הדמוקרטית והחילונית לדיקטטורה מיד עם נצחונו בהפרש קטן של ארדואן בבחירות. כך אירע ממש בימינו אלה בהונגריה ובפולין. במידה מסוימת קרה הדבר גם בלבנון כאשר החיזבאללה תפס למעשה את כוח השלטון ונאסראללה הפך למנהיג החזק והקובע הגם שלא נשא בתואר ממלכתי רשמי. באירן הייתה דמוקרטיה חלקית מאוד תחת שלטון השאח, כלומר דמוקרטיה בחיי היום-יום והכלכלה בתנאי שלא עסקת בפוליטיקה ובביקורת או חתרנות כלפי השלטון. אירן הפכה לדיקטטורה מוחלטת בימי חומייני וכזו היא גם כיום. וכלום צריך להזכיר שהמדינה רבת האוכלוסין בעולם, סין, טרם הייתה דמוקרטיה אי-פעם.

הדמוקרטיה הגדולה בעולם היא כמובן ארה"ב של אמריקה ואנו בישראל זכינו להכרה, עזרה ולידידות מארה"ב בשל היותנו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". עתה נוצר מצב מוזר: ניכרים אצלנו ב"מהפכה המשטרית" סימני התדרדרות לדיקטטורה במובן זה שהרשות המבצעת מרכזת בידיה יותר ויותר סמכויות. הכנסת חסרת עוצמה. היא מחוקקת חוקים לרבות פרסונליים לפי הצעות הממשלה. כמעט ואין חקיקה מטעם חברי הכנסת אלא אם הם נשלחו מהממשלה להגיש הצעת חוק כאילו פרטית. המהפכה המשטרית ממש לוחמת במערכת המשפט. שר המשפטים מתנכל לביהמ"ש העליון וליועצת המשפטית. היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה מוחלפים באומרי-הן. למעשה גם הממשלה נשלטת בידי משפחת נתניהו וכל ממשלתו בנויה מאומרי-הן, שלרובם גם אין כישורים לנהל מיניסטריון. לאף שר אין מעמד עוצמתי משל עצמו למעט איתמר בן-גביר ואולי גם לחרדים בענייניהם המצומצמים (בקבלת טובות הנאה למגזריהם).

מעקרון ביזור (פיזור) הכוח המיוחס לְמוֹנְטֶסְקֵייה הצרפתי לא נותר כמעט דבר. בדמוקרטיה אמיתית יש מעבר לחלוקה של שלוש הרשויות: מחוקקת, מבצעת ושופטת גם חלוקה לשלטון מרכזי ומקומי (העיריות ויתר הרשויות המקומיות שבישראל תקציבן בא מהממשלה, למעט אולי 3-2 הגדולות וכך אינן כוח עצמאי). בדמוקרטיה קיימים מוקדי כוח נוספים שהשלטון חייב להתחשב בהם כמו עיתונות חופשית; ארגוני עובדים (זכורה המהפכה של לך ולנסה ו"סולידריות" בפולין הקומוניסטית; ארגוני מעסיקים; חברות ענק ותעשיינים גדולים; פיקוד הצבא והמשטרה ויתר כוחות הביטחון; ציבור עובדי המדינה; ראשי מוסדות ההשכלה הגבוהה; ראשי הדתות המרכזיות; סופרים ואנשי-רוח ועוד. בישראל כל אלו רוקנו מכוחם ותוכנם וכל העצמה מתכנסת בידי הרשות המבצעת וכוחה של זו מתכנס לידו של אדם יחיד.

כך המדינה הופכת לדיקטטורה ואין ספק שאנו בכיוון. המהפכה המשטרית מזרזת מאוד את התהליך. למעשה כבר נוכחנו בשלטון יחיד, לעיתים עם קליקה הצמודה אליו. כך בן-גוריון שלט ביד רמה משך שנים; מנחם בגין עשה שלום ופינה אתכל סיני; אריק שרון החליט וביצע את ההינתקות, כל זאת גם אם הביאו חלק ממהלכיהם לאישור פורמלי בכנסת הנשלטת לחלוטין בידם. כיום כמחצית העם הולכת בעיניים מכוסות אחרי בנימין נתניהו. אפשר והוא אכן מנהיג אדיר משכמו ומעלה אולם בבוא יום בו יפָנה בדרך הטבע את כסאו - האם יש לתומכיו איזה ידע או ניחוש טוב מי יבוא במקומו? תמהני אם לציבור תומכי נתניהו יש מועמד ראוי בממשלה הנוכחית.

אולם בעור ארה"ב רואה בנו (כיום בדאגה מסוימת) דמוקרטיה הנה בארה"ב עצמה יש כבר חשש לא קל להשתמרותה, היא עצמה, כדמוקרטיה. הנשיא דונלד טראמפ מבטיח יד חזקה (זוכרים את ידו המונפת בכרזות של נתניהו - כמנהיגים רבים לפניו לרבות "הדוצ'ה" מוסוליני והפיהרר). טראמפ יוזם שפע חוקים בענייני מכסים, הגירה, ביטחון ומדיניות חוץ תקיפה. הוא ממנה את נאמניו לכהונות הבכירות יותר לפי נאמנותם לו מאשר לפי כישוריהם (מזכיר משהו?). כן, הדמוקרטיה מתנדנדת ואנו מיטלטלים עמה.

התפטרותו של יואב גלנט מהכנסת

התפטרותו של שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט מחברותו בכנסת הפתיעה ואף אכזבה רבים. אומנם התרשמותנו היא שגלנט מעולם לא הצטיין ברכישת חברים וגם אין ספק שהיה אשם, לפחות מיניסטראלית, באסון 7 באוקטובר, אך הוא, כמו דדו לפניו במלחמת יום הכיפורים, התנער מהמכה והנהיג, יחד עם הרמטכ"ל, שורת נצחונות והישגים אדירים. גלנט עמד על דעותיו מול נתניהו ולא נכנע או התרפס כמרבית חברי הממשלה הנוכחית. קשה לרדת לסוף דעתו של גלנט. הוא הצהיר על כוונתו להוסיף ולשרת את המדינה. לנו לא ברור כיצד בדיוק. כלום יחבור לנפתלי בנט, גני גנץ, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן שאינם מצליחים להתאחד?; כלום יקים מפלגה חדשה מהיסוד? ואם כן - מה סיכוייה?

עם כל עליבותה של הכנסת הנוכחית עדיין לח"כ יש מעמד עדיף על אזרח מהשורה. עדיין העיתונות מחזרת אחרי חברי כנסת, בעיקר כאשר מי מהם ניצב על רגליו לטוב או לרע (כאיתמר בן-גביר). לכאורה התפטרות זו היא צעד מוטעה של גלנט ופגיעה בטובת המדינה הזקוקה לח"כ שיעמדו, אפילו במעט, בפרץ החקיקה הפרועה והמזיקה ברשות המחוקקת. בחשיכה שבכנסת אפילו אתה היית פך שמן שנתן אור כלשהו. אם עוד ניתן - עצור! חשוב שוב. עד לבחירות יש די מועדים להתפטרות.