בית חמאווי בבת גלים - הזנחה מבישה

הרב משה חמאווי כונה בשם "חכם באשי של בת גלים" והיה דמות מקובלת על-ידי כל העדות. הוא נולד ב-1887, בן למשפחת רבנים שמוצאה מסוריה (חלב). אביו הרב בנימין חמאווי נולד וגדל בירושלים, היה שד"ר שנשלח מארץ ישראל ושימש רב הערים לאריסה (יינישיר) וקסטוריה שביוון.

בשנת 1889 (ה'תרמ"ט) חזר הרב בנימין חמאווי לירושלים, עבר להתגורר בחיפה והיה מראשי הקהילה היהודית בחיפה. בשנת 1909 כשהיה הרב משה חמאווי בן 22 בלבד הוסמך כרב בטבריה ולפרנסתו עסק במסחר. הוא נשא לאשה את רחל הכהן, בתו של רבי אברהם בכור הכהן.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נבחר לוועד העדה הספרדית בחיפה. כאמור, בשנת 1922 היה ממייסדי שכונת בת גלים בחיפה ובשנת 1923 (ה'תרפ"ג) סיים את בניית ביתו "בית חמאווי". הרב משה חמאווי שימש רב השכונה וכונה "חכם באשי של בת גלים". היה דמות מוכרת בשכונה ומקובלת על כל העדות.

עם קום המדינה מונה כחבר בית הדין הרבני בחיפה, שימש בתפקיד זה עד 1959 ופרש לגמלאות כדיין. הרב משה חמאויי שימש בין היתר כנשיא ויו"ר החברה קדישא בחיפה. בינואר 1974הלך הרב משה חמאוי לעולמו בגיל 87 והובא למנוחות בבית העלמין בחוף הכרמל. הניח אישה ילדים נכדים ונינים.

בית חמאווי, הממוקם ממש על שפת טיילת בת גלים, כ-100 מטרים מקו המים וכ-250 מטרים דרומית ל"בית הקזינו" בבת גלים הוא מבנה אבן חד קומתי סימטרי בעל גג שטוח ובעל עיצוב אוריינטלי. בחזיתו הקדמית מרפסת מקורה בעלת פתח קשתי ומעליה גמלון אבן בצורת צדף עליו חקוקה שנת ההקמה - תרפ"ג וכן הפסוק "אם אשכח ירושלים תישכח ימיני".

החזית האחורית של הבית היא בעלת שלושה חלונות (טריפורה). את הבית הקיפה גינה יוצאת דופן - מעין בוסתן מזרחי שהכיל אלמנטים כגון שבילי טיול, מזרקת אבן, בריכה ואדניות בנויות. פנים הבית מעוטר בעיטורים צבעוניים על הקירות ומרוצף באריחים מאוירים השונים מחדר אחד למשנהו. שמו של אדריכל המבנה לא ידוע.

בשל ערכיו האדריכליים וההיסטוריים - יופיו, עיצובו וסגנונו המיוחד והיותו מבתי השכונה הראשונים - הוכרז הבית כמבנה לשימור.

פרטי הבית מתוארים באתר המועצה לשימור אתרי מורשת. בסקר שימור שהוכן על-ידי עיריית חיפה בסוף שנת 1993 מתואר בית חמאווי כמבנה בעיצוב ארכיטקטוני מיוחד, בעל ערך אסתטי גבוה. הסקר ממליץ על שימור המבנה בשלמותו - פנים, חוץ והיקף (גינה).

עם זאת הסקר מתיר תוספת בניה בחצר האחורית, אך לא צמודה למבנה הקיים. הסקר גם מציע במסגרת השימושים המותרים על-פי התב”ע להשתמש במבנה כבית קפה, מסעדה או כמרכז אומנות. כלומר - פתיחתו לציבור.

באתר המועצה לשימור נכתב כי בנובמבר 2012 הוגשה תוכנית שיקום ושיפוץ הבית, שכללה בקשה להיתר בנייה במגרש בו נמצא בית חמאווי. הבקשה כללה בניית בניין חדש בן 15 יחידות דיור ב-6 קומות מגורים ועליית גג. אגף אחד של המבנה החדש “רוכן” על בית חמאווי הקיים במקום, תוך שיפוץ החזיתות והריסת גג המבנה.

לתוכנית החדשה היו יותר מ-40 מתנגדים שאינם שותפים לנכס - תושבי השכונה, אדריכלים והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. ההתנגדות נבעה מהסגנון האדריכלי המתוכנן, השונה מאוד מהקיים, גובה הבניין שחוסם את הנוף, הרוח והאור והעבודה שאינו תואם לסביבה בו הוא נמצא, תקדים לבנייה מסיבית בקו הראשון מול הים, צמצום מקומות החנייה ופגיעה באיכות החיים של התושבים בשכונה. עקב ההתנגדות התושבים לתוכנית העירייה דחתה תוכנית בניה זו.

ביקרתי בימים אלה - ינואר 2025 - במבנה ההיסטורי ובחצרו. עזובה והזנחה מבישה שולטת בכל פינות הבית ההיסטורי היחודי ובחצרו והוא נמצא בשלב התפוררות.

השאלה שעלתה מיד בראשי למראה מצבו המוזנח של הבית ההיסטורי היא איך מאפשרים למבנה מסוג זה, שהוא בעל חשיבות היסטורית וארכיטקטונית וחלק מההיסטוריה של השכונה להגיע למצב מביש ולא מכובד זה.

באפריל 2019 פרצה שריפה במבנה וחלק מגגו קרס. בשנים האחרונות מועלות ומוגשות תוכניות שימור למבנה ההיסטורי אבל מעיון מעמיק בתוכניות אלה אתה למד כי הן לא באות לשמר את המבנה ולשמור על מראהו וצביונו המקורי, אלא מבקשות בתואנה של שימור לבנות בשטח בניין בעל מספר קומות מניב תשואה שיפגע בצביונו של הבית ההיסטורי ונראה כי השימור פחות מעניין את היזמים. אם כבר שימור שיהיה זה שימור מכובד ולא בלוף של שימור.