רוני סומק [צילום: משה מילנר/לע"מ]
ערב "פרס האור" ה-32 - חלק ב'
|
שלוש מתנות ניתנו לרוני סומק, "חתן האור" לשנת ה'תשפ"ה - 2025, והראשונה שבהן היא: קילו אורז לבן ומשובח, עטוף בנייר צלופן ובסרט, וזאת כתגובה על שירו המופלא על סבתו ו"גן עדן לאורז" |
לכבוד אבא
עתה הגיעה שעתה של הבת לבית סומק, ד"ר שירלי סומק. ביקשתי ממנה להדליק שמונה נרות חנוכה צהובים, והפעם לא לכבוד חנוכה (כי הדלקנו אותם בערב אתמול), אלא לכבודם של כל אחינו החטופים וחיילינו, שיחזרו בשלום הביתה במהרה!
אחרי הדלקת הנרות, נשאה ד"ר סומק דברים לכבודו של אביה, "חתן האור": "אני מאוד מתרגשת להיות פה. קשה מאוד לדבר אחרי דבריו המכשפים של פרופ' אריאל הירשפלד.
השיר שבחרתי לקרוא הוא: "רקוויאם לחנות העטים 'דנה'". "כָּאן לָמַדְתִּי שֶׁבְּצִפֹּרֶן שֶׁל פַּרְקֶר 51 / אֶפְשָׁר לַחְרֹת שִׁירֵי אַהֲבָה גַּם עַל חַרְטוֹם / סִירַת נְיָר / שֶׁשָּׁטָה עַל טִפָּה / שֶׁנִּפְרְדָה מִשְּׁלוּלִיּוֹת הַדְּיוֹ."
בחרתי בשיר הזה, כיון שאבא לימד אותי שמספיקה טיפת דיו לצבוע בכחול כוס מים שלמה. וטיפת הדיו הזאת היא גם טיפה של אהבה. אני לא אנתח את השיר, כיון שהתחום שלי הוא ניתוחי מוח. גם לא הבאתי צילומי MRI של המוח של אבא, אז אסתפק בכך שאגיד שאני אוהבת אותו." כך אמרה וזיכתה את אביה בחיבוק גדול, חם ואוהב.
טקס הכתרת "חתן האור"
עתה הגענו לטופ של הערב! פתח את הטקס הסופר והפילוסוף ד"ר צדוק עלון שאמר: "תודה לשמחה, שמממשת שנים רבות, שנה אחר שנה, את יוזמתה להעניק פרס - פרס של אור. ברכות לרוני. רוני חגג לא מזמן יום הולדת ותמיד נעים לברך ברוח דבריו של רבי נחמן מברסלב: 'ביום הולדתו יזכור כל בן אנוש כי ביום בו נולד החליט בורא עולם שהעולם אינו יכול להתקיים בלעדיו'.
רוני, ברכות לבריאות, הגשמה, שמחה, אהבה, והמשך יצירה יפה ואור. רוני, גם בדבריו וגם בשירתו מתעסק באור, אפשר להרחיב ולומר שהוא מאיר את מושג 'אור' ואולי אוסיף, שגם בזכות רוני, אני חושב שהעולם אינו יכול להתקיים גם בלי הפואטיקה.
לעיתים רוני מצטט את האמרה הקולעת כל כך - 'מוטב להדליק נר מאשר לקונן על החושך'. אבל מצאתי בשיר אחד שרוני מעיד על עצמו שהוא 'אנתרופולוג בארצות האור'. אני אקרא את השיר ובכך אסיים, אבל לפני כן אומר שהשימוש של רוני במונח 'אש', הוא מדויק וחכם ובעיקר פואטי - זו האש שהיא אחד מארבעת היסודות המרכיבים את העולם: אדמה, מים, אוויר ואש, אבל זו גם ה"אש" כקריאת שמחה הנצעקת מנשמתנו, או נלחשת ממקור עלום בליבנו, כאשר אנו חווים חווית מימוש. וכך הוא כותב על הקלות הבלתי נסבלת שבהחלפת נורה:
כַּמָּה סִיבוּבִים צָרִיךְ בִּשְׁבִיל לְהַחְלִיף נוּרָה? / הִיא חַיָּה בְּיָדַי כְּאִלּוּ הָיְתָה / אַגָּס מִצִּיּוּר שֶׁל פּוֹל סֵזָאן. / אֲנִי מַבִּיט בָּהּ וּבִפְנֵי אִשְׁתִּי / וְעוֹד רֶגַע אֶנְגֹּס בְּמָה / שֶׁיִּתְפָּרֵץ מִתּוֹכָן. / בְּבַת אַחַת אֲנִי אַנְתְּרוֹפּוֹלוֹג בְּאַרְצוֹת הָאוֹר. / עֵינַי בְּטוּחוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ מֵרֶחֶם שֶׁל מְדוּרָה / וְשׁוּם עָשָׁן לֹא מְטַשְׁטֵשׁ אֶת תְּשׁוּקַת פִּי / כְּשֶׁאֲנִי לוֹחֵשׁ אֶת הַמִּלָּה / "אֵשׁ". "
גן עדן לאורז
שירו של רוני סומק על סבתו האהובה והאורז, כבש את ליבי והריהו לפניכם:
גן-עדן לאורז
סבתא שלי אסרה להשאיר אורז בצלחת./ במקום לספר על הרעב בהודו ועל הילדים / נפוחי הבטן, שהיו פוערים פה על כל גרגר, / היא גרדה בחריקות מזלג את כל השאריות / למרכז הצלחת ובעיניים כמעט דומעות / סיפרה איך יעלה האורז הלא אכול / להתלונן אצל האלוהים./ עכשיו היא מתה ואני מדמיין את שמחת המפגש / בין שיניה התותבות לשומרי החרב המתהפכת בשער / גן-העדן של האורז./ הם יפרשו, מתחת לרגליה, שטיח אורז אדום / ושמש אורז צהוב תכה על / לובן גופן של יפהפיות הגן./ סבתא שלי תמרח שמן זית על עורן ותחליק / אחת אחת לסירים הקוסמיים במטבחו של אלוהים./ סבתא, מתחשק לי לומר לה, אורז הוא צדף שהתכווץ / ואת נפלטת כמוהו / מים חיי.
|
|||||||
| [צילום: יוסי ביג'ל] |
|
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| ערב "פרס האור" ה-32 - חלק ב' |
| תגובות [ 0 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |


