ערב "פרס האור" ה-32 - חלק ב'

תעודת הוקרה ושלוש מתנות

תחילה הגשתי לרוני סומק את תעודת ההוקרה שהכנתי עבורו, ולהלן תוכנה: תעודת הוקרה למשורר והאמן רוני סומק שהוכתר כ"חתן האור" תשפ"ה וזאת: על תרומתו בהוראת הספרות בסדנאות כתיבה ובהדרכת נוער; על עבודותיו ומיצגיו בתחום האמנות החזותית; על שירתו האהובה בארץ ובתרגומים לעשרות שפות בחו"ל, תרגומים שזיכוהו בעיטורים מופלגים; על יכולתו להביע בלשון "פשוטה" מסרים מפעימי לב אשר כובשים את לב הקוראים. על כך מצאה ועדת הפרס להעניק לו את התואר "חתן האור" לשנת תשפ"ה. על החתום: הגב' נירה תובל, עו"ד עוז חיים והסופרת שמחה סיאני.

בשלב זה ניתנות המתנות, שלוש במספר, לרוני סומק, "חתן האור" לשנת ה'תשפ"ה - 2025, והראשונה שבהן היא: קילו אורז לבן ומשובח, עטוף בנייר צלופן ובסרט, וזאת כתגובה על שירו המופלא על סבתו ו"גן עדן לאורז".

הקהל התגלגל מצחוק ואף רוני המופתע..., וכך אמרתי לו: "רוני, הנה לך קילו אורז לבן. אם תבשל אותו בבצל מטוגן ורסק עגבניות, הוא יהיה כמו שטיח האורז האדום של סבתא. אם תבשל אותו בבצל מטוגן וכורכום, תוסיף לו גם קצת חוו'ייג מרק, הוא יהיה זהוב כמו השמש, ואם תרצה להיות מהאו"ם, תבשל אותו כך, לבן!" מחיאות כפיים רמות וצחוק ליוו את רוני, כשהרים את אריזת האורז והראה לקהל.

בטרם הגשתי לו את המתנה השנייה, קראתי את אשר כתבתי לכבודו: "כאשר אנו חושבים על כוחן של מילים לעצב את עולמנו, לרומם את רוחנו ולאתגר את תפיסותינו, אנו חושבים על רוני סומק. במשך שנים הוא הקדיש חייו למלאכת השירה, יצק את ליבו ונשמתו לכל פסוק שכתב, לכל שורה ולכל הברה. בעשותו כן, חנן אותנו רוני סומק באוצר בלום של חוכמה, יופי ותובנה עמוקה.

אבל מה שבאמת מייחד את רוני סומק, אינו רק הכישרון שלו לכתוב, אלא המחויבות הבלתי מעורערת שלו להשתמש בכישרון הזה לטובת הכלל. באמצעות שירתו, הוא לא רק גורם לנו הנאה, אלא גם מאתגר אותנו לחשוב עמוק יותר, להרגיש חזק יותר ולפעול מתוך חמלה ואמפתיה כלפי אחרים. רוני, הוא למעשה קול לחסרי הקול שבינינו, לאנשי השוליים. בעולם מלא, לעתים קרובות מדי, בחושך וייאוש, רוני סומק הוא אור מנחה, שמאיר את הדרך קדימה במילים של תקווה, אהבה וחוסן. שירתו היא מקור לנחמה בעתות צער, מקור לאומץ בעתות פחד ומקור לשמחה בעתות חג.

לכן, היום, כאשר אנו מכבדים את רוני סומק על תרומתו שלא תסולא בפז לחברה ולתרבות שלנו, אנו נזכרים בכוחה של האמנות לחצות גבולות, כפי שרוני מביע בשיריו.

הבה נתחייב מחדש לערכים, שהוא דוגל בהם ברהיטות כה רבה בשירתו. הבה נשאף להיות נדיבים, רחומים ומבינים יותר. הבה נשתמש במתנות ובכישרונות שלנו, כדי לחולל שינוי חיובי בעולם והבה נזכור, שבאמצעות שירתו הוא מזכיר לנו, שכולנו מחוברים, שהסיפורים שלנו שזורים זה בזה ושההבדלים בינינו, הם ההופכים אותנו ליפים באמת! מי ייתן ודבריך, רוני, ימשיכו לעורר בנו השראה, לאתגר אותנו ולהזכיר לנו את כוחה חסרת הגבולות של הרוח האנושית."

המתנה השנייה הייתה חנוכייה מזכוכית כחולה מעשה ידי אמן, עם ברכת הדלקת הנרות המוטבעת בה בצבע זהב. והמתנה השלישית הייתה ספרי: "האישה ושפמו של הצבוע", ספר הנושא 21 סיפורי-עם שעיבדתי לחרוזים.

והנה, עלה חתן הערב לשאת את נאומו. ביקשתי ממנו שישלח לי את תוכן דבריו ושאביאם לפניכם כאן, כשאר חבריו לפודיום, וכך כתב לי רוני סומק: "באנו חושך לגרש, אומר הנפלא שבשירי חנוכה, ואני כל כך שמח להיות 'חתן האור' במיוחד בימים אלה. אני מודה לשמחה שהיא (כמו שכתב יהושע קנז) בעיניי האישה הגדולה מן החלומות. היא זו שמכניסה לחופת החג חתן או כלה, והכל בשמחה רבה." כך כתב לי ולא יסף!

שלמי תודה

תודה לרוני סומק, למשפחתו ולכל החברים שדיברו בשבחו. תודה ל"להקת הכליזמרים הירושלמית", ולצלם, יוסי ביג'ל. תודה לפאבל, מנהל האכסניה. לשי, מנהל מחלקת האירועים, ולציפי, שטרחה להביא את זר הפרחים לרוני. תודה גם לכם קהל נכבד, שכיבדתם אותנו בנוכחותכם. סיימנו את הערב בשירת "התקווה" ובברכה "להתראות בשנה הבאה!"