מענייני היום - ינואר 2025

נסיך דמות היגון

התפטרותו של רב-אלוף הרצי הלוי מותירה לא מעט צער בלב. אומנם אין לי שום הכרות עימו אך כמו כל אזרח בישראל אני חב לו כמו גם לעוד מספר גיבורים חוב גדול הגם שטעה טעות נוראה באותו יום 7 בספטמבר, יום הטבח.

במקורותינו נאמר "יש הקונה עולמו בשעה אחת ויש המאבד עולמו בשעה אחת". הלוי לא קנה עולמו בשעה אחת אלא במשך עשרות שנים של לחימה ופיקוד בַּקְּרָבוֹת ומבצעים כאן ומעבר לגבולות האויב. הלוי התגלה כמפקד דגול, נועז, אמיץ ובעל ערכים. הוא איבד את עולמו בשעה אחת, בה החליט להסתמך על הקונספציה הכלל צה"לית (שגם לה היה אחראי במידה מסוימת) שחמאס מורתע ואינו מהווה סיכון מיידי.

בשעת לילה מאוחרת החליט לדון רק בבוקר המחרת בשמועות ובחששות שהגיעו עד אליו במקוטע מהרצועה. יש להניח כי חשב, לא די, שיש אלוף פיקוד, מפקד גייס, מח"טים, מג"דים ומ"פ בשטח שלבטח יסתדרו לילה אחד לבד, וזאת בשל המידע החלקי שבידו. כה פשוט היה לתת פקודת התראה כדי להעיר ולעורר את כל כוחותינו בגזרה. על פקודה זו שלא ניתנה שילם בשמו הטוב ובמצפונו וְעַמֵּנוּ שילם בדם. אולם, לא היה כמעט מפקד אחד בשטח שנתן פקודת כוננות ומפקדים אלו עקבו מקרוב, מכוח תפקידם, דווקא על הרצועה בעוד שלרמטכ"ל היו כמה וכמה חזיתות לפקח ולפקד עליהן ותוך עימות בלתי פוסק עם הממשלה שלא סייעה לו די, בלשון המעטה...

למעשה, כאן אמור לפעול אותו כלל מֵקֵל שאימצה המנהיגות המדינית - במה אנו אחראים? הרי היה זה תפקידם ובאחריותם של הצבא וזרועות הביטחון לאבטח את הגבול. באותה מידה ניתן לטעון שתחת הרמטכ"ל היו קצינים בכירים מאוד וגם זוטרים שתפקידם היה לפקח על הגבול ועל המתרחש ברצועה. טיעון זה פסול גם בבואו מההנהגה המדינית שהתעלמה מצרכי הצבא, הסכימה לצמצום כוחו ולהקטנתו וזה עוד מימי אהוד ברק ששימש הן כרמטכ"ל והן כשר ביטחון והחליט על צמצום הצבא וליכודו כצבא "קטן וחכם". משאיפה כפולה זו התקיים רק "צבא קטן". זה עוד מבלי להיכנס למחדל הכלל ישראלי לממשלותיו של פטור לחרדים ולמיעוטים משירות חובה.

על אירוע דמים אחד שקדם ליום הטבח בכחודשיים קשה לסלוח: חייל או קצין ישראלי "נעל" באזיקוני פלסטיק שער הנפתח לשטח מצריים וחייל מצרי ארור חתך את האזיקונים, נכנס לשטחנו, רצח חיילת וחייל שהיו על משמרתם ויצא כלעומת שנכנס. אירוע זה חייב היה להדליק נורות אזהרה לגבי אבטחת גדרות הגבול בפיקוד, בגייס ובחטיבה המסוימת בה אירעה אותה רשלנות פושעת. כלל אין אנו בטוחים שננקטו הליכי חקירה והענשת האחראי לאותה הפקרות פושעת.

אכן אנשי המעלה הראויים לתואר זה נענשים בחומרת יתר גם על עברותיהם הקלות ביותר, למן הַצָּרַעַת שפקדה את מרים שדברה על אחיה משה, משה רבנו עצמו שהכה בסלע במקום לדבר אליו כפי שנצטווה ועל כן לא זכה להיכנס לארץ, תלמידי רבי עקיבא שדברו סרה בחבריהם ונקטלו והדוגמאות רבות. הרצי הלוי ישא כל חייו את צלקת טעותו ואת משא השיקוצים שהטילו בו חברי הממשלה שחטאו קשה ממנו, רובם השתמטו מצה"ל או שירתו רק שירות חפיף של חודשים ספורים. אנו חייבים לזכור לו גם את שירותו המפואר לפני ואחרי אותו טבח.

החזרת החטופים

ברכתנו לחטופות ולחטופים שזכו לצלוח את הלחימה והשבי והוחזרו לבסוף למשפחתם ולמדינתם ויבורכו כל שפעלו קשות וארוכות לשחרורם. איחולינו ליתר החטופים שעודם בשבי שיחזיקו מעמד ושישובו בשלום ובמהרה. ארורים שוביהם וארורים המחזיקים אותם במנהרות ובתנאים תת-אנושיים ונהנים להתעלל בהם ובמשפחותיהם הממתינות בעיניים כלות לשובם. ילבנו עם בני המשפחות שלא זכו שיקיריהם ישובו חיים מהשבי.

אולם ראוי לציין שכל נושא פדיון השבויים אצלנו בנוי על טעות בגישתנו לנושא. הותקפנו בהפתעה ובאכזריות נוראה בפשע שהוא פשע של השמדת עם (ג'נוסייד), רצח חפים מפשע, עוללים, נשים ותינוקות והתעללות מינית. מיד כאשר נוצחו הפולשים והרוצחים וצה"ל התאושש וכבש את הרצועה צריך היה כתנאי לכל הידברות או הקלה על חמאס, הג'יהאד המוסלמי ועל האוכלוסייה שבחרה בחמאס ושירתה אותו מאז, לדרוש מיד את החזרת החטופים. החזרה שבלעדיה אין ותיאסר כל הקלה.

פשעו של חמאס היה כה חמור ונורא עד שלא היה ראוי לשמש צד למשא-ומתן. בוודאי שלא היה מקום לספק לו אספקה של משאיות מזון, דלק, מים. כל זה היה אמור להידון רק אחרי החזרת החטופים. גישת ישראל הייתה מוטעית למן הרגע הראשון של המשא-ומתן. כך הפכו חטופינו לאמצעי תשלום באמצעותו החמאס קיבל אספקה אזרחית עליה השתלט מיד. הנחנו עבורו צינורות מים וסיפקנו לו דלק. אף מדינה לא עשתה כך לאויביה תוך כדי מלחמה.

ברגע שהחטופים היו לאמצעי לחץ על ישראל ולאחר מכן היו כמטבע עובר לסוחר לא רק ששחרורם התעכב כמעט שנה ומחצה ומי יודע עוד כמה זמן, אלא שחמאס הכתיב לנו הסכם נורא הכולל שחרור רוצחים מיומנים באלפיהם מהכלא הישראלי, הרשה לעצמו לרצוח חלק מהחטופים שהחזיק, למנוע מהם מזון ומים ועזרה רפואית ולהתעלל בנו ובמשפחות. הכל למרות השחרור הנורא של רוצחים מורשעים שקיבל "תמורת" כל חטופה וחטוף. בעניין זה לא היה צורך בתכתיבים אמריקניים וסביר שהעולם היה תומך אז בדרישתנו זו בטרם חזרנו להיות עם של סוחרים, והפעם סוחרים באזרחינו שהם בשר מבשרנו.

הטעויות נעשו זה מכבר. למרות ההצהרות וההתחיבויות של שליטינו מכל המפלגות שלא לקיים משא-ומתן עם טרוריסטים. טעינו קשות בשחרורים כשל טננבאום וגלעד שביט. לימדנו את אויבינו מהי נקודת התורפה שלנו. הם למדו שכדי לשחרר את גדולי רוצחיהם אינם צריכים לכבוש את בתי-הכלא ולהסתכן במלחמות. די להם לחטוף אזרח וטוב מזה אזרחית ישראלית ושערי הכלא בישראל נפתחים לרווחה. ספק אם אי-פעם נלמד לקח למרות ששילמנו בדם רב כדי לכלוא אותם רוצחים ונשלם עוד בדם את מחיר שחרורם כעת.