לקראת היום ה-501

אסונות שפוקדים אומות עלולים לסדוק את האחדות הרצויה לאוכלוסית המדינה הנפגעת. וזה מה שקורה אצלנו בעצם הימים האלה. אך טבעי היה לצפות כי המחנות הפוליטיים המסתגרים בשאר ימות השנה, יעשו יד אחת תוך מודעות לשעת החירום. זה לא קורה. דווקא בחסות המחדל הביטחוני החמור ביותר שפוקד אותנו, מעמיקה הפלגנות ויש אפילו אלה אשר השמיעו התרעות מפני פרוץ מלחמת אחים, עקב הקוטביות הפוליטית.

ברור כי בתוקף הנסיבות הקשות האופפות את תפקוד ראש הממשלה בנימין נתניהו, יהיו רבים שיתקוממו על עצם האפשרות להתאחד לממשלה אחת, לפחות עד תום המלחמה, והיה כי תושג הפסקת אש, או לאחר הסכם כלשהו בין הצדדים הלוחמים, תשוב האוכלוסייה לנהל חיים נורמליים, וכמובן לקיים בחירות לכנסת הבאה. במקום זאת, אנוס ראש הממשלה לנהל את המלחמה תוך הקצנה בחברה האזרחית, וישנם יותר מרמזים כי הפילוג פוקד את כוחות הביטחון, גם הם שותפים חשובים מאוד למערכה להגנת המדינה מפני הטרור הפלשתיני.

וכך אנו נוכחים להיווכח באובדן זמן יקר אשר בנסיבות אחרות אולי היה מנוצל לתיקון הפגמים החמורים, השגרתיים, למרבה הצער, בסדרי החיים האזרחיים. האם התיקון יתבצע רק לאחר שיושג הסדר בין הצדדים הלוחמים? לא נתנבא. והיה כי המחנות הפוליטיים היו פורצים את המחיצות, הם היו נתקלים באותן תופעות אזרחיות המוכרות היום לכל: למשל, טשטוש הגבולות בין הרשויות, וביחוד בין הרשות השופטת לבין הרשות המחוקקת. (אמנם, כל תיקון הגבולות בין הרשויות היה גורר ויכוחים לוהטים, אותם כבר חווינו לא מזמן.) אבל האם בכירים בהנהגת המדינה לא מודעים לסדרי השלטון הקלוקלים של המשטר? עד מתי יבוזבז זמן יקר שהיה מנוצל, כאמור, לתיקון הפגמים? הרי דרושה רפורמה ענקית כדי שחיים אזרחיים, פוליטיים, בישראל, ייחשבו לנורמליים.

המלחמה, הגובה חיים צעירים, אהובים, יקרים, מעכבת גם את ביצוע התיקונים המתבקשים בסדרי השלטון. אין צורך להיוועץ בפרופסורים למדעי המדינה כדי לזהות את הכורח המתבקש לשינוי. כאשר תגיע שעת הרגיעה לאחר המלחמה, יישמעו גם כמה קולות הדורשים גם את שינוי שיטת הבחירות בישראל. ושוב, תפקוד סדיר של ראש הממשלה נתניהו או אישיות אחרת, היה, אולי, מתבצע. מתבצע? הכיצד? הרי לאחר יותר מעשרות שנות קיום המדינה, בולטה ההחמצה המתבקשת של קיום מדינה ללא חוקה. ברוח של חוקה שאיננה קיימת, בולט העדרה של נורמליות בחיי המדינה כי מי שמנהל את המערכה, מבקש לעתים לדחות את הופעתו בבית המשפט בנימוק של התיעצות ביטחונית, דחופה.

זו עוד דוגמה למצב מוזר ביותר. ייתכן כי המציאות המשונה הזאת, משונה - בלשון המעטה - אולי אף משבשת את ניהול הגנת המדינה מפני ארגוני הטרור. כבר עתה, עוד בטרם פסקו הקרבות, ראוי שבקרב ההנהגה תוטמע ההכרה כי לאחר השגת הסדר בין הצדדים הלוחמים, צפויה לישראל האזרחית עוד מלחמה: לא תוך כדי שפיכות דמים חלילה, אלא הכרת הצורך בעוד מלחמה: המלחמה לתיקון חייה הסדירים של המדינה. לכך תגיע לפי המקווה העת.