סכנה ממשית

בוויכוח בין עמית סגל למשה כהן אליה - אני עם הפרופסור. עמית מעלה טיעונים בעלי משקל נגד הכנסת ממשל טראמפ לתוך המאבק במחאת קפלן, אף שהמחאה היא זו שהכניסה את הפרקטיקה של הפעלת הממשל האמריקני נגד אזרחים ישראלים. אך ההקבלה ההיסטורית שהוא עושה להכנסת האימפריה הרומית לסכסוך בין יורשי ממלכת החשמונאים רחוקה מלהיות מדויקת, כדרכן של רוב ההקבלות ההיסטוריות.

רומא הייתה בשלב מתקדם מאוד של התפשטות במזרח התיכון כשהורקנוס זימן את פומפיוס לירושלים, וכיבושה של יהודה היה עניין של זמן גם ללא קשר לכך; לכל היותר, המהלך הנ"ל הקדים במעט את הבלתי נמנע. ארה"ב, לעומת זאת, לא מעוניינת לכבוש את ישראל, וסכנה כזו כלל אינה קיימת, אפילו לא באופן קלוש.

מחאת קפלן היא מפעל הונאה חתרני עצום ממדים, שהיה כפסע מלמוטט ולהכריע את הדמוקרטיה הישראלית בטרם קרס ברגע האחרון. הנטישה של הציבור הרחב את המחאה זיקקה וחשפה לעין כל את אופיה הקיצוני, החתרני והמסוכן של מנהיגיה, שביקשו להחליף הלכה למעשה את הדמוקרטיה הישראלית בשיטת משטר מעוותת, המושתתת על שיתוף פעולה הדוק בין מערכת המשפט לפקידות הבכירה ולשירותים החשאיים.

לא במקרה יש בין פעיליה המרכזיים מספר לא פרופורציונלי של יוצאי שירותים חשאיים, ביניהם גם כאלה שעברם המפוקפק, הפלילי בחלק מהמקרים, נחשף עד היום רק באופן חלקי, והם מסתובבים עם גוש ענק של חמאה על הראש.

במשך שנים ניסו מנהיגי המחאה הזו לסחוף אחריהם ציבור תמים ושוחר טוב בתואנות מתחלפות - "שוד הגז", "גזרות הקורונה", תיקי נתניהו התפורים בתפרים גסים - עד שלבסוף הצליח להם עם מסע ההפחדה הציני מפני הרפורמה המשפטית (בסיוע לא מבוטל של הממשלה, שהתנהלה באופן מגושם למדי).

ומהרגע שעלו על הגל, לא היו להם שום מעצורים: פירוק הצבא מבפנים; חבלה מכוונת בכלכלה, כולל מאות פניות לגורמים בחו"ל על-מנת שימשכו השקעות מישראל; אלימות ברחובות, אלימות כלפי נבחרי ציבור ואלימות כלפי עיתונאים; זריעת כאוס, חסימות כבישים והתפרעויות המוניות; הסתה פרועה לרצח ראש הממשלה; השוואות חוזרות ונשנות לנאציזם ולהיטלר - וזו רק רשימה חלקית.

המחאה הפכה לסכנה ממשית לעצם המשך קיומה של מדינת ישראל כדמוקרטיה, וכאמור הייתה כפסע מלהשיג מטרה זו. שרידיה עדיין מנסים להבעיר מחדש את המדינה, אך נראה שהציבור הרחב הבין באיחור את מהותה האמיתית ונטש אותה. מאות אלפי אנשי שמאל ציונים ושוחרי טוב, שמעוניינים להתפשר ולחיות כאן ביחד, ובסך-הכל רוצים מאוד להחליף את ראש הממשלה - זכותם המלאה והלגיטימית לגמרי - הבינו שקבוצה קיצונית ומסוכנת השתמשה בהם.

אסור בשום אופן שאירוע כזה יחזור, מאחר שאין לנו כל ערובה שבפעם הבאה נצליח לבלום אותו בדקה ה-90 (אני בכוונה לא פותח כאן את סיפור הטבח, אלא מתמקד בשרידותה של ישראל כמדינה דמוקרטית). אם משמעות הדבר היא שלשם כך נדרשת עזרה מהממשל האמריקני הכי פרו-ישראלי בהיסטוריה, אין זה מצב אידיאלי אך מדובר ברע במיעוטו.

ולחבריי במרכז-שמאל שנסחפו למקומות מסוכנים, בין היתר מתוך חשש שלעולם לא יוכלו שוב לנצח בקלפי, אני ממליץ לשאת עיניים אל עבר זווית פחות מוכרת בישראל של התנועה הטראמפיסטית: גם בארה"ב הדמוגרפיה פנתה כביכול נגד אחד הצדדים - במקרה הזה, המפלגה הרפובליקנית - אך מנהיג יצירתי ושובר מוסכמות הצליח לייצר קואליציה חדשה עם קהלים חדשים, ולהחזיר את המפלגה לשלטון ברוב עצום.

גם אתם - לצערי ולשמחתי - עוד תחזרו לשלטון, אך תעשו זאת באופן דמוקרטי. אם אתם חושבים שהמרכז-שמאל לעולם לא ינצח יותר בחירות בישראל, סלחו לי אבל אתם מזלזלים בעצמכם ולא מבינים כלום בפוליטיקה. השמאל הציוני לא מת - הוא פשוט לקח פנייה לא נכונה, ונגרר על-ידי אנשים מסוכנים לפינות אפלות.

השנה הקרובה תהיה ככל הנראה שנה של מפנה היסטורי עבור מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. היא יכולה וצריכה להיות שנה של מפנה היסטורי גם בזירה הפנימית.