רועי כהן, ראיון לניוז1 [צילום: מאיר חוטקובסקי]
רועי כהן מחבר בין שולחן העירייה לשולחן העצמאים
|
בין עולם המשפט לחזות העיר, בין לה"ב לעיריית רעננה – רועי כהן מתמרן בין עשייה ציבורית ארצית למוניציפלית, תוך חתירה לשינוי חברתי, קידום זכויות העצמאים ושיפור איכות חיי הגמלאים ● מספר על ילדות בצל קיפוח, דרך שליחות ציבורית ועד אמונה במנהיגות מהמרכז השפוי |
"אני מאמין בשותפות, באמון הדדי וביכולת לשנות מבפנים", מצהיר עורך-הדין רועי כהן (48), נשיא לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל, שמכהן כיום גם כמשנה לראש עיריית רעננה, ומחזיק גם בתיק חזות העיר. הוא משלב עשייה ציבורית נרחבת בזירה הארצית ובזירה המקומית. סיפור-חייו – מילדות בצל קיפוח עדתי והורים גרושים, דרך פריצת הדרך כעורך-דין ועד שותפות הדוקה עם ראש-העיר ברוידא – הפך אותו לאחד האנשים המשפיעים על חייהם של עצמאים ושל תושבי רעננה כאחד.
"כשנבחרתי לשאת את נאום הבוגרים לפני אלפי אנשים, ידעתי שפרצתי את המחסומים."
רועי כהן נולד בחולון למשפחה מרוקאית, והוא בן להורים גרושים. "הייתה לי ילדות לא פשוטה", הוא משתף בכנות. "הוריי התגרשו כשהייתי לפני הצבא, והחוויה הזאת עיצבה אותי מאוד", הוא מדגיש ומוסיף: "זהו שבר גדול, במיוחד כשאתה נער מתבגר. נשבעתי לעצמי, שאעשה הכול, כדי לשמור על משפחה מאוחדת בעתיד."
כהן מתאר בגילוי-לב את תחושת הקיפוח ששררה במשפחתו, שאותה הכיר בעיקר דרך סיפורי סבתו, שלאחר עלייתה ממרוקו נאלצה להתמודד עם קשיי-קליטה, עם מגורים במעברה ועם עבודה קשה לפרנסת חמישה ילדים. "סבתי לא ידעה קרוא וכתוב ועבדה כחדרנית במלון. למרות הכול, היא תמיד אמרה 'תודה' על כל דבר. זה נתן לי פרופורציות לחיים", הוא מבהיר.
הוא מתאר, כיצד מגיל צעיר החליט לפרוץ את תקרת-הזכוכית: "בגיל 12 כבר עבדתי - שטפתי מכוניות. הבנתי שאם אני לא אשנה את המציאות, אשאר באותו המקום. קיבלתי החלטה: אני אהיה עורך-דין. אני רוצה להיות ראש-עיר, אני רוצה להשפיע!".
המסע לעולם-המשפט לא היה קל. "אבא שלי רצה, שאהיה חבר ׳אגד׳, כמו סבא שלי, שהיה בין מקימי ׳אגד טבריה׳. הוא דחף אותי להוציא רישיון לנהיגת אוטובוס, לעבוד בלילות וללמוד בבוקר. אמרתי לו: 'אבא, אני רוצה עולמות אחרים'." ואכן, הרגע שבו קיבל את תעודת סיום לימודיו במשפטים בהצטיינות עורר גאווה עצומה במשפחה. "הוריי היו מלאי-גאווה! כשנבחרתי לשאת את נאום-הבוגרים לפני אלפי אנשים, ידעתי שפרצתי את המחסומים."
"אעשה את כל השינויים שצריך, כדי באמת למצֵב את לה"ב לעוד 200 שנה."
עד לא מכבר כיהן כהן במועצת העיר חולון, ושימש כסגן ראש-העיר במשך 15 שנים. בשנת 2018 היגר כהן לרעננה מסיבות משפחתיות, ונהפך גם בה לדמות בולטת בזירה הציבורית. בשנת 2015 נבחר כהן כנשיא לה"ב – הגוף המייצג כ-250 אלף עצמאים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים בישראל. תחת הנהגתו, הכפיל הארגון את מספר הארגונים החברים, הוביל חקיקה משמעותית (פנסיית חובה לעצמאים, חוק מוסר תשלומים, תיקון דמי לידה לעצמאיות), והפך את לה"ב לגוף דומיננטי בשיח הכלכלי-חברתי. בשנת 2016 אף בחר בו העיתון הכלכלי The Marker כאחד ממאה האנשים המשפיעים במדינה.
כהן, שזוֹ כבר הקדנציה הרביעית שלו כנשיא לה"ב, מסביר את הסתירה לכאורה בין עמדתו בעד הגבלת כהונה (בכל תחום) לבין היותו בקדנציה הרביעית שלו: "תמכתי בהגבלת כהונה לאורך כל הדרך. אחד מחילוקי הדעות הראשונים שלי עם מוטי ששון, שכיהן בתפקיד ראש עיריית חולון כ-30 שנים, היה שטענתי, שאפשר לעשות מקסימום שתי קדנציות, או שלוש לכל היותר, כראש עיר, כי אחרי זה מאבדים את החדשנות ואת היצירתיות."
עם-זאת, הוא מסביר את המקרה המיוחד שלו בלה"ב כתלוי בנסיבות: "כנשיא לה"ב עשיתי משהו אחר לגמרי - הבאתי אותו ממצב שבו היה גוף פחות יוזם, כזה שהגיב לדברים בצורה זוֹ-או-אחרת, לגוף יוזם. היה ברור, כי בלי השינוי הזה תיעלם לה"ב תוך זמן קצר. שנת 2020 הייתה אמורה להיות השנה האחרונה שבה לה"ב יכלה לפעול לפי המודל הכלכלי הקודם."
כהן מתאר כיצד הציל את הארגון מקריסה: "כשאני נכנסתי ב-2015, קיבלתי החלטה, שלה"ב תתקיים לעולמי עד ואגרום לכך שזה יקרה. תוך כדי התנועה הכפלתי את לה"ב - מ-35 ארגונים ל-70!". באשר לעתיד, הוא מבהיר נחרצות: "הנה אני אומר לך: לא תהיה קדנציה נוספת. נשאר לי רק עוד דבר אחד לעשות בלה"ב - להבטיח את איתנוּתהּ. אעשה את כל השינויים שצריך, כדי באמת למצֵב את לה"ב לעוד 200 שנה. ומי שיבוא אחריי, ימשיך בכך."
"יש להרחיב את ההטבות לגמלאים לתחומים חיוניים, כמו: ארנונה, מים וחשמל וּלסבסד פעילויות-רווחה-וּפנאי!"
רועי כהן, כאיש ציבור בעל ניסיון רב, וכמי שמכיר מקרוב את האתגרים הכלכליים והחברתיים, רואה במצבם של הגמלאים בישראל בעיה בוערת, הדורשת התייחסות מערכתית מיידית. הוא מצביע על פערים חמורים ועל העדר מעטפת מספקת מהמדינה, המשליכים באופן ישיר על איכות חייהם של אזרחים ותיקים.
"הנושא של קצבת זקנה הוא מראש בעייתי", קובע כהן ומדגיש, כי "הקצבה גורמת לירידה דרמטית ברמת החיים של אנשים המגיעים לגמלאות." לדבריו, "רבים מהגמלאים אינם ערוכים לכך, ואין להם יכולת לקבל עזרה מבני משפחה, מה שמוביל אותם לרמת חיים נמוכה מאוד." הוא אינו חוסך ביקורת מהמדינה, וטוען, כי היא "לא נמצאת שם" במעטפת הנדרשת, כדי לאפשר לגמלאים לשמור על רמת חיים נאותה.
הוא מצביע על הפער הדרמטי בין הכנסות של אדם עובד (לדוגמא: 12,000-15,000 שקלים) לבין קצבת זקנה (כ-2,700 שקלים, עם תוספת מהביטוח הלאומי, לדוגמה, שמעלה את הסכום לכ-6,000 שקלים בממוצע). הוא מציין, כי בעוד יוקר המחיה, מחירי התרופות וגובה הארנונה ממשיכים לנסוק, ההכנסה של הגמלאים נשחקת. הוא קורא למצוא "מעטפת רחבה יותר, שנותנת לאדם לשמור על רמת חיים בכבוד."
כהן קורא לשינוי מהותי במדיניות כלפי הגמלאים. לדעתו, קצבאות הזקנה "צריכות לעלות", ויש צורך ב"יד הרבה יותר רחבה בנושא של הטבות לגמלאים." הוא מבהיר, כי ההטבות צריכות לכלול הרבה יותר מתחבורה ציבורית בלבד; שכן זו לרוב אינה מספקת מענה אמיתי לצרכים המגוונים. הוא מציע להרחיב את ההטבות לתחומים חיוניים, כמו: ארנונה (מעבר ל-25% הקיימים כיום), מים וחשמל, ודורש שפעילויות רווחה ופנאי יהיו מסובסדות. נקודה קריטית נוספת בעיניו היא הצורך לבטל את רכיב המע"מ על תרופות לאנשים מבוגרים, אשר מוסיף עלויות משמעותיות למעמסה הכלכלית.
"כשנבחרתי לשאת את נאום הבוגרים לפני אלפי אנשים, ידעתי שפרצתי את המחסומים."
רועי כהן נולד בחולון למשפחה מרוקאית, והוא בן להורים גרושים. "הייתה לי ילדות לא פשוטה", הוא משתף בכנות. "הוריי התגרשו כשהייתי לפני הצבא, והחוויה הזאת עיצבה אותי מאוד", הוא מדגיש ומוסיף: "זהו שבר גדול, במיוחד כשאתה נער מתבגר. נשבעתי לעצמי, שאעשה הכול, כדי לשמור על משפחה מאוחדת בעתיד."
כהן מתאר בגילוי-לב את תחושת הקיפוח ששררה במשפחתו, שאותה הכיר בעיקר דרך סיפורי סבתו, שלאחר עלייתה ממרוקו נאלצה להתמודד עם קשיי-קליטה, עם מגורים במעברה ועם עבודה קשה לפרנסת חמישה ילדים. "סבתי לא ידעה קרוא וכתוב ועבדה כחדרנית במלון. למרות הכול, היא תמיד אמרה 'תודה' על כל דבר. זה נתן לי פרופורציות לחיים", הוא מבהיר.
הוא מתאר, כיצד מגיל צעיר החליט לפרוץ את תקרת-הזכוכית: "בגיל 12 כבר עבדתי - שטפתי מכוניות. הבנתי שאם אני לא אשנה את המציאות, אשאר באותו המקום. קיבלתי החלטה: אני אהיה עורך-דין. אני רוצה להיות ראש-עיר, אני רוצה להשפיע!".
המסע לעולם-המשפט לא היה קל. "אבא שלי רצה, שאהיה חבר ׳אגד׳, כמו סבא שלי, שהיה בין מקימי ׳אגד טבריה׳. הוא דחף אותי להוציא רישיון לנהיגת אוטובוס, לעבוד בלילות וללמוד בבוקר. אמרתי לו: 'אבא, אני רוצה עולמות אחרים'." ואכן, הרגע שבו קיבל את תעודת סיום לימודיו במשפטים בהצטיינות עורר גאווה עצומה במשפחה. "הוריי היו מלאי-גאווה! כשנבחרתי לשאת את נאום-הבוגרים לפני אלפי אנשים, ידעתי שפרצתי את המחסומים."
"אעשה את כל השינויים שצריך, כדי באמת למצֵב את לה"ב לעוד 200 שנה."
עד לא מכבר כיהן כהן במועצת העיר חולון, ושימש כסגן ראש-העיר במשך 15 שנים. בשנת 2018 היגר כהן לרעננה מסיבות משפחתיות, ונהפך גם בה לדמות בולטת בזירה הציבורית. בשנת 2015 נבחר כהן כנשיא לה"ב – הגוף המייצג כ-250 אלף עצמאים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים בישראל. תחת הנהגתו, הכפיל הארגון את מספר הארגונים החברים, הוביל חקיקה משמעותית (פנסיית חובה לעצמאים, חוק מוסר תשלומים, תיקון דמי לידה לעצמאיות), והפך את לה"ב לגוף דומיננטי בשיח הכלכלי-חברתי. בשנת 2016 אף בחר בו העיתון הכלכלי The Marker כאחד ממאה האנשים המשפיעים במדינה.
כהן, שזוֹ כבר הקדנציה הרביעית שלו כנשיא לה"ב, מסביר את הסתירה לכאורה בין עמדתו בעד הגבלת כהונה (בכל תחום) לבין היותו בקדנציה הרביעית שלו: "תמכתי בהגבלת כהונה לאורך כל הדרך. אחד מחילוקי הדעות הראשונים שלי עם מוטי ששון, שכיהן בתפקיד ראש עיריית חולון כ-30 שנים, היה שטענתי, שאפשר לעשות מקסימום שתי קדנציות, או שלוש לכל היותר, כראש עיר, כי אחרי זה מאבדים את החדשנות ואת היצירתיות."
עם-זאת, הוא מסביר את המקרה המיוחד שלו בלה"ב כתלוי בנסיבות: "כנשיא לה"ב עשיתי משהו אחר לגמרי - הבאתי אותו ממצב שבו היה גוף פחות יוזם, כזה שהגיב לדברים בצורה זוֹ-או-אחרת, לגוף יוזם. היה ברור, כי בלי השינוי הזה תיעלם לה"ב תוך זמן קצר. שנת 2020 הייתה אמורה להיות השנה האחרונה שבה לה"ב יכלה לפעול לפי המודל הכלכלי הקודם."
כהן מתאר כיצד הציל את הארגון מקריסה: "כשאני נכנסתי ב-2015, קיבלתי החלטה, שלה"ב תתקיים לעולמי עד ואגרום לכך שזה יקרה. תוך כדי התנועה הכפלתי את לה"ב - מ-35 ארגונים ל-70!". באשר לעתיד, הוא מבהיר נחרצות: "הנה אני אומר לך: לא תהיה קדנציה נוספת. נשאר לי רק עוד דבר אחד לעשות בלה"ב - להבטיח את איתנוּתהּ. אעשה את כל השינויים שצריך, כדי באמת למצֵב את לה"ב לעוד 200 שנה. ומי שיבוא אחריי, ימשיך בכך."
"יש להרחיב את ההטבות לגמלאים לתחומים חיוניים, כמו: ארנונה, מים וחשמל וּלסבסד פעילויות-רווחה-וּפנאי!"
רועי כהן, כאיש ציבור בעל ניסיון רב, וכמי שמכיר מקרוב את האתגרים הכלכליים והחברתיים, רואה במצבם של הגמלאים בישראל בעיה בוערת, הדורשת התייחסות מערכתית מיידית. הוא מצביע על פערים חמורים ועל העדר מעטפת מספקת מהמדינה, המשליכים באופן ישיר על איכות חייהם של אזרחים ותיקים.
"הנושא של קצבת זקנה הוא מראש בעייתי", קובע כהן ומדגיש, כי "הקצבה גורמת לירידה דרמטית ברמת החיים של אנשים המגיעים לגמלאות." לדבריו, "רבים מהגמלאים אינם ערוכים לכך, ואין להם יכולת לקבל עזרה מבני משפחה, מה שמוביל אותם לרמת חיים נמוכה מאוד." הוא אינו חוסך ביקורת מהמדינה, וטוען, כי היא "לא נמצאת שם" במעטפת הנדרשת, כדי לאפשר לגמלאים לשמור על רמת חיים נאותה.
הוא מצביע על הפער הדרמטי בין הכנסות של אדם עובד (לדוגמא: 12,000-15,000 שקלים) לבין קצבת זקנה (כ-2,700 שקלים, עם תוספת מהביטוח הלאומי, לדוגמה, שמעלה את הסכום לכ-6,000 שקלים בממוצע). הוא מציין, כי בעוד יוקר המחיה, מחירי התרופות וגובה הארנונה ממשיכים לנסוק, ההכנסה של הגמלאים נשחקת. הוא קורא למצוא "מעטפת רחבה יותר, שנותנת לאדם לשמור על רמת חיים בכבוד."
כהן קורא לשינוי מהותי במדיניות כלפי הגמלאים. לדעתו, קצבאות הזקנה "צריכות לעלות", ויש צורך ב"יד הרבה יותר רחבה בנושא של הטבות לגמלאים." הוא מבהיר, כי ההטבות צריכות לכלול הרבה יותר מתחבורה ציבורית בלבד; שכן זו לרוב אינה מספקת מענה אמיתי לצרכים המגוונים. הוא מציע להרחיב את ההטבות לתחומים חיוניים, כמו: ארנונה (מעבר ל-25% הקיימים כיום), מים וחשמל, ודורש שפעילויות רווחה ופנאי יהיו מסובסדות. נקודה קריטית נוספת בעיניו היא הצורך לבטל את רכיב המע"מ על תרופות לאנשים מבוגרים, אשר מוסיף עלויות משמעותיות למעמסה הכלכלית.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| רועי כהן מחבר בין שולחן העירייה לשולחן העצמאים |
| תגובות [ 0 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |


