מדינה פלשתינית זה רע לעולם

עשרים שנה, מלחמות בלתי פוסקות, פצעי הגירוש עדיין מדממים על-רקע הבטחות "בכירי מערכת הביטחון" ש"ההינתקות תגביר את הביטחון", ואז 7 באוקטובר, שלאחריו חשבנו כי איבדנו את רומנטיקת השלום ונשבענו "לא עוד" - האם למדנו? האם אפשר לשנות מהיסוד השקפת עולם שהשקענו בה את כל חיינו? אני זוכר סנאטור איטלקי נשוא פנים שניגש אלי בבהלה ושאל: "השגריר, אז לא תהיה מדינה פלשתינית?". מה עושה אדם כשרעיונותיו והשקפת עולמו טובעים בים, והמציאות כופה עליו לאתחל את חייו ותפיסותיו מחדש - האם יאזור אומץ להודות בטעותו ולבקש מזור רוחני בדרך לשינוי מכריע בתפיסתו האידיאולוגית והפוליטית?

הנה, בעודי עושה את חשבון שני העשורים, הגיח ממעמקי הרשת החברתית ציוץ של תנועת "שלום עכשיו" עם הכותרת "הגיע הזמן להתפכח". ששתי עליו כעל מוצא שלל רב: האם התנועה הזאת, האחראית לעידוד הנסיגות ההיסטוריות מחבלי ארצנו, משנה את השקפת עולמה? ובכן, מתחת למשפט הופיעה כרזה טרייה, שבה על-רקע כחול עמוק מופיע דגל ישראל ולידו דגל אש"ף והמשפט: "מדינה פלשתינית זה טוב לישראל".

החכם במשלי אפיין תופעות כאלה לפני אלפי שנים: "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ, כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ". הרי ניסינו לתת לערביי הארץ מדינה עצמאית ברצועת עזה. הרסנו את בתינו והוצאנו אף את מתינו תוך שהשארנו את החממות והצינורות וציוד חקלאי נוסף. שטפו את מוחנו בנבואות על סינגפור של המזרח התיכון שתקום בחוף הדרומי. תמימים היינו, אופטימיים חסרי תקנה. ואולי לקינו בהפקרות מחשבתית שמנעה מאיתנו לחזות את התוצאה הנוראה. לאידיאולוגיה נוקשה יש נטייה לעוור את עיני האוחזים בה, עד שאינם מסוגלים להכיל שינוי דרסטי במציאות.

7 באוקטובר אירע בחבל ארץ הנמצא כמעט בגובה פני הים. זה לא מנע מעזה להפוך למבצר הטרור הגדול בהיסטוריה. לעומתה, רמאללה נמצאת בגובה של 900 מטר. והרי ההגנה הייתה צריכה להיות הפוכה: אנחנו למעלה, ואויבינו למטה. אך כאן מבקשים גאוני הדור לתת לברברים יכולת להקים את עזה מחדש, הפעם על סטרואידים, גבוה-גבוה מעלינו, והם עוד ממתיקים סוד ש"זה טוב לישראל".

ב-7 באוקטובר חמאס פלש אלינו מדרום, כרת את ראשי בנינו, אנס את בנותינו, שרף ילדים והורים לאחר שקשר אותם, החריב קהילות שלוות שתושביהן פעלו לשיפור תנאי חייהם של העזתים. העובדה שלא חטפנו פלישה דומה ממזרח, מצד שוטרי הרשות הפלשתינית, אינה כי הם שונים בתפיסתם - הם לא שונים; הרש"פ משלמת המון כסף לרוצחי יהודים לפי כמות היהודים שרצחו. הסיבה לבלימת המחבלים ממזרח הייתה כי הם לא יכלו. בניגוד לעזה, שבה התמקמנו על הגדר והפקרנו את ההכנות האינטנסיביות של חמאס לטבח, בשומרון וביהודה חיים כחצי מיליון חלוצים הגואלים את אדמת הארץ. משום כך הצבא נמצא איתם וגם שירות הביטחון, וכך אפשר היה לעצור את תאוות המוות ממזרח.

עכשיו צרפת הכושלת מבקשת "לעזור לנו" להקים חליפות איסלאמית על גב ההר, ומארגנת הכרה במדינה פלשתינית, פרס לטובחי 7 באוקטובר. רחובות פריז נכבשו מזמן בידי מהגרים מוסלמים הבוזזים במחאה (על מה?) את חנויות השדרות ומציתים את המכוניות ברחובות - והתוצאה בהתאם. צרפת מתאבדת ומבקשת לגרור אותנו. בעוד זמן לא רב איש לא יזכור את עמנואל מקרון, וישראל ישכון לבטח.

אז מה האלטרנטיבה, שואלים המתעקשים. ראשית, לא להאמין להם לעולם, להיות על המשמר תמיד ולשלוט בכל המרחב שבין הים לנהר. הם יכולים להצביע למוסדות שלהם. יש לעודד הגירה מרצון. עם זאת, חשוב להחיל את הריבונות על חבלי ארצנו הנותרים ולהעלות את יהדות העולם ארצה. בטווח הארוך, הדמוגרפיה והעלייה תנצחנה. סבלנות דרושה לנו ואמונה.