מדינת הבנקים

כשקראתי את נתוני רווחי שני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי, חשבתי לרגע שאני חי במדינה מרכז אירופית משגשגת דוגמת שוויץ או ליכטנשטיין ולא, רחמנא ליצלן, מדינת ישראל השקועה זה כמעט שנתיים ימים במלחמה ממושכת, הגרעון שלה בתקציב נוסק לשחקים והציבור הרחב נאנק כפי שלא נאנק מעולם, תחת עול עלות המחייה.

קשה היה לי שלא לערוך השוואה מקוממת בין ה-10 מיליארדים שאותם הרוויחו שני הבנקים במהלך שני הרבעונים הראשונים של השנה, שיא של כל הזמנים, לבין העובדה שנוטלי המשכנתאות, שהרבה בזכותם זכו הבנקים לרווחי עתק אלה, נאלצים כיום לשלם בממוצע כ-11 אלפי שקלים מדי חודש בחודשו עבור החזר המשכנתה.

ובמילים אחרות: הריבית הגבוהה, והלא סבירה בעליל, של בנק ישראל, הפכה עבור הבנקים לאוצר בלום, שלא לומר מכרה של זהב, והרבה מאוד בזכותה זינקו הרווחים שלהם לעומת שנים קודמות. בד-בבד אותה ריבית הפכה לחרב פיפיות עבור מאות אלפי נוטלי משכנתאות שהינם, לפרוטוקול, הלקוחות של אותם בנקים.

ומה עם אותם אלפי יזמים וקבלנים שנאלצים עבור אשראי המימון שנטלו מהבנקים לשלם ריבית נשך, כשמאות רבות מהם כבר פשטו את הרגל או נקלעו במקרה הטוב לקשיים שאותם לא חוו מעולם? האם הבנקים, שישי להם כיום רזרבות עתק, ניסו לסייע להם לא ליפול? ובכן, לא מניה ולא מקצתיה.

וכמובן העמלות שכולנו משלמים ושלא רק שלא ירדו במהלך שני הרבעונים האחרונים, רבות מהן עודכנו, כביכול בלי משים, כלפי מעלה והפכו ללהב החרב המתהפכת על ראשם של הלקוחות, בין אם מדובר באנשי קהילת הנדל"ן ובין אם מדובר בלקוחות קצה, ובכלל עוד מיליוני ישראלים מן היישוב.

אין זה פלא שבסיפא של דוח הכנסות הבנקים צוין כי במהלך 2024 ויותר מכך במהלך שני הרבעונים הראשונים של 2025 פתחו כ-47 אחוזים מבעלי העסקים הקטנים והבינוניים וגם גדולים, חשבונות חליפיים בבתי השקעות פרטיים וזו אולי נורה אדומה מהבהבת לבנקים שלא לעולם חוסן. ולבנקים, כמובן, יש תירוצים שונים משונים ובתוכם "טענת הקוזק הנגזל" לפיה שמחצית מהרווחים שלהם, כ-15 מיליארדי שקלים, ילכו לטובת דיבידנדים ללקוחות. נו, טוב. נחיה ונראה.

וכעת לנגיד בנק ישראל ולמפקח על הבנקים: יש לכם ללא צל של ספק אחריות מרכזית למצב בו הבנקים נהנים יותר מאי פעם מכספי הציבור הרחב, זאת שעה שהלקוחות סובלים יותר ויותר. לדוגמה, הנגיד, הפרופסור אמיר ירון, שמתעקש זה 20 חודשים ברציפות(!) לא להוריד את שער הריבית, בטענה שהורדה שלה תגרום חס ושלום לאינפלציה שתכה מכה קשה בציבור הרחב. ובינינו? האם המצב הנוכחי בו הבנקים, בראשות וסמכות הנגיד והמפקח, עושים כאוות נפשם איננו מכה קשה, שלא לומר אנושה לציבור הרחב? והאם לא הגיע הזמן שיושם קץ להשתוללות הזו ושיואיל הנגיד לבשר סוף-סוף לעם ישראל ובכלל ולנוטלי המשכנתאות בפרט על הורדת הריבית?!