אם התוכן היה מלך - אני, יצרנו, הייתי עבד

לאחר שהקיבוץ הופרט, נדרשו חבריו לעבוד לפרנסתם ולקושש כל עבודה מזדמנת, וכפי שהגדיר זאת הפרויקטור של ההפרטה - מן הגורן ומן היקב. טרם ידעתי מי מימיני, מי משמאלי, מי לפניי ומי אחוריי - תהיתי היכן הגורן והיכן היקב ואיזה סוג של עבודות הן מזמנות, אם בכלל...

אחת העבודות הראשונות שלי הייתה כתיבה שיווקית. כתבתי אלפי מאמרים לאתרים שונים, ולמדתי - לימוד מהיר, שטחי, אבל מספיק להבנה מינימלית של התחום - על אודות מכונות כביסה, חומרי ניקוי, סוגי נופש, חופשות חלומיות, תעשיה, חקלאות, שירותים ואף - אתם יושבים? - אתרי היכרויות (סלח לי אנא אלוהי המוסר אבל הרי אמרו לנו מן הגורן ומן היקב...) לא ידעתי אי-אז שאני עבד נרצע, כי עדיין לא היה לי קנה מידה לאומדן בסיסי של שווי הכסף.

רק כשסיימתי את העבודה נוכחתי במשמעות האמיתית, העמוקה, אף שהיא סמויה, לא מדוברת ומן הסתם גם מוכחשת: יכול מאוד להיות שהתוכן, אכן, הוא המלך אבל יצרניו הם עבדים נרצעים ושפחות חרופות. אני נבוך ומתבייש לשתף אתכם עד כמה עד כמה נצלני היה התמחור, עד כמה זעום היה השכר.

אני, הלא, כורה פחם וכפי שהעדתי ועודני מעיד על עצמי- גם במכרה זהב אני אכרה פחם. לא בגלל שאני רואה (רק) שחורות או רגיל להסתובב כל העת בבגדי עבודה מלוכלכים ( כבר לא) אלא משום שכמו כל מי שנולד בקיבוץ, חונכנו על ערכי ועל ברכי תפיסת העבודה כדת. היינו מאמינים אדוקים בה וקיימנו בשקידה ובקפידה את פולחנה.

עבדתי שעות רבות וארוכות, ולא הרגשתי כלל שאני מנוצל, אף שהייתי כזה. כשאני רואה עצמי בעיני רוחי מכין תוכן שהוא הכי רחוק מלהיות מלכותי, עולה בי תהייה: האם באמת הייתי עד כדי כך נואש? לא בטוח. אבל הוא שאמרנו, זה מה שהיה בגורן, זה מה שהיה ביקב.

כואב ועצוב לי להיווכח שיש עדיין לא מעט אנשים שמוכנים להיעשק באופן מחפיר כל כך, אף שמן הסתם זו היא ברירת מחדל של רבים מהם. כואב ועצוב לי לדעת, שיש מעסיקים שאף לא עפעף לא מונד בהם כשהם מתמחירים את עבודת יצרני התוכן בסכום מעליב ומבזה כל כך. הנחמה היחידה היא שהבינה המלאכותית עושה זאת הרבה יותר מהר, אף כי לא בהכרח באופן איכותי יותר ( למי אכפת איכות?!). היא מתוחכמת. היא חסכונית. היא לא דורשת שכר. היא לא מצפה לתגמול.

היתרון הגדול והחשוב ביותר שלה בהקשר מאמר זה שהיא מייתרת עובדים ובכך מונעת מהם להיות מנוצלים ולהתבזות. אולי (כמעט) כל עבודה מכבדת את בעליה אבל על עובדה זו אגיד כך: ארור הכסף, אשר ההכרח להרוויח אותו מחייב אנשים להסכים, גם אם בעל כורחם, להיות העבדים המבצעים אותה.