החנינה שבאופק

בנימין נתניהו הצהיר עם קבלת הידיעה על כוונה להעמידו לדין ושוב ושוב אחרי הגשת האישומים נגדו "כי אין כלום כי לא היה כלום". הוא הקשה מאוד על חוקריו ודחה שוב ושוב את חקירותיו. בתחילת משפט טען כי המתין שמונה שנים כדי שתינתן לו ההזדמנות להוכיח את ניקיון כפיו. אלא שהוא זה ש"משך" ובזבז את הזמן. עדותו הראשית, שניתן היה להשמיעה בחמש-שש ישיבות (או להגישה מראש בכתב בהסכמה) נמתחה מעל למחצית השנה.

ישיבות אלה הפכו מעדות נאשם למסע בחירות בהן פאר את עצמו והשמיץ את יריביו. הציג עצמו שוב ושוב כקורבן וטען כנגד החוקרים, החקירה וחקירת עדי התביעה. באולם המשפט חבט בכפו על השולחן, זימן את שריו ומלחכי פנכתו להצטרף אליו בכניסתו לבית המשפט ומדי פעם להופיע וגם להפריע (ראה התנהגות טלי גוטליב) והתנהג כבעל-בית ולא כנאשם.

השופטים "הלכו לקראתו" מרחק רב מדי וכמעט ולא העירו לו ולא עמדו על מתן עדות עניינית, מרוכזת ומצומצמת בנושאי האישום בלבד. כך העדות הראשית, שהצטיירה כהופעת-יחיד, נמשכה זמן ארוך פי כמה וכמה מהנחוץ. ובאופן כללי השופטים נענו לדרישותיו ודרישות סנגוריו וגחמותיהם הרבה מעל ומעבר ליחס לנאשם "רגיל" הנדרש בקפדנות להצטמצם בדבריו ולא לסטות מהנושא. כל זה מעבר להעברת המשפט על שופטיו ופרקליטיו לתל אביב מטעמי ביטחון (מוגזמים מעט לפחות בעינינו).

משהחלה החקירה הנגדית, שהיא היא לב המשפט, חזר רה"מ ופתח בעתרת דחיות ולפתע הרהבתנות הצטמצמה מאד, הביטחון העצמי נסדק והחלו להשמע הרהורים של חנינה. כבר כתבנו כאן כי לא בכדי נמנע נתניהו מלהציב מועמד ראוי ובעל סיכוי להיבחר ולכהן כנשיא המדינה. כך הכשיר למעשה מראש את בחירתו לנשיאות של יריבו הרצוג שזה עתה מולו התמודד בבחירות לכנסת, נתניהו לבטח הניח שהנשיא הרצוג יתן ליבו להכשרת דרכו לנשיאות ואם יתבקש ויעניק חנינה עמדתו צפויה לאישור בבג"ץ, בשונה ממקרה בו היה איש ליכוד נבחר לנשיאות ומעניק חנינה לראש מפלגתו.

עוד נתניהו משכשך בביצת המשפט נפרשו מעלינו שמים חדשים רוויי כוכבים ופסים. נכנסנו תחת כנפי הנשר האמריקני דונלד טראמפ. לא ידוע לנו מי הכניס לסדר-היום בפגישותיהם את נושא משפטו של נתניהו. הנשיא טראמפ תמיד בוחן מיהו בן שיחו, מה יתרונותיו ומה חולשותיו והוא אינו מהסס להשתמש בהן, ובמידת שיראה צורך אף ייטפל בפומבי ללבוש של בן-שיחו (כמו עם נשיא אוקראינה). נתניהו כדרכו הכחיש מייד וטען שהוא לא ביקש מטראמפ להמליץ עליו בפני הרצוג על חנינה, אלא שהמרצע יצא חיש מהשק עת הנשיא טראמפ אמר לאנשיו ביושבם במטוסו כי נתניהו אכן ביקש ממנו להעלות את נושא החנינה וטראמפ נענה והעמיד בנאומו בכנסת הן את נתניהו והן את הרצוג במצב של אי-נעימות. הנה כך נתניהו מבקש להוכיח את חפותו, לאחר שלדבריו המתין שמונה שנים תמימות להזדמנות זו. זה האיש וזו דרכו.

רבים במדינה סבורים שאנו, הציבור, זקוקים לחנינה זו ובלבד שנתניהו יפרוש מהחיים הציבוריים ומהפוליטיקה, ולא באופן "פרישתו" של רעו אריה דרעי.