שנה אחת ליהנות מטראמפ

בקרב חלק רדיקלי מהמחנה הזה, ישראל נתפסת כמדינה נצלנית שמנסה לתמרן את ארה"ב להילחם את מלחמותיה – לא בהכרח בהתאם לאינטרסים אמריקניים – וכך מחלישה את ארה"ב בתחרות על הגמוניה עולמית. לצד זאת נשמעים קולות רמים במחנה זה, המבטאים תפיסות אנטישמיות קשות וקושרים אותן לישראל.

סקרי דעת קהל מצביעים בבירור על מגמות אלה: ניכרת ירידה מובהקת ועקבית בתמיכת אזרחי ארה"ב בישראל, הן ברמת הציבור הרחב והן ברמה הפרלמנטרית. על-פי סקר שנערך בסוף מארס 2025 על-ידי מכון פיו, שיעור האמריקנים שמביעים דעה שלילית כלפי ישראל הגיע לשיא של 53%, וההזדהות עם ישראל ביחס להזדהות עם הפלשתינים נמצאת בשפל של 25 שנים.

שיעור התמיכה בישראל בקרב כלל המבוגרים בארה"ב ירד ל-46% בלבד על-פי סקר של גאלופ מחודש מארס – גם זה הנתון הנמוך ביותר ב-25 השנים האחרונות. החיבור שנוצר בדעת הקהל הדמוקרטית ובקרב בכירי המפלגה בין ממשלת ישראל לבין המפלגה הרפובליקנית, מעמיק מגמות אלה עוד יותר ועלול להיות מתורגם למדיניות חוץ שונה של ממשל דמוקרטי עתידי – הרבה פחות פרו-ישראלי.

סקרים נוספים מצביעים על מגמה דומה: בסקר של אוניברסיטת מרילנד, 41% מהאמריקנים סבורים כי ישראל מבצעת רצח עם או מעשים דומים ברצועת עזה. התמיכה בפלשתינים עלתה בהדרגה והגיעה ל-33% (לעומת 15% ב-2016). בקרב רפובליקנים, התמיכה בישראל עדיין גבוהה (75%), אך גם כאן מתחילה מגמת ירידה: בקרב בני 18–34 התמיכה בישראל נמוכה במיוחד: רק 13% תומכים בישראל לעומת 67% מבני 65 ומעלה.

האוונגליסטים הלבנים הם עדיין תומכים נלהבים של ישראל, אך מחקרים מלמדים על דעיכה עקבית בכוחם ובהיקפם. הקהילה הזו מתכווצת: שיעור האמריקנים שמזדהים כאוונגליסטים ירד מ-23% בשנת 2006 ל-14% בשנת 2020. בנוסף, גם בקרב קבוצה זו ניכרת שחיקה במעמדה של ישראל. בקרב האוונגליסטים הצעירים, התמיכה בישראל צנחה מ-69% ב-2018 ל-34% ב-2021, ומגמה זו נמשכת. סקרים חדשים מצביעים על כך שאף שהתמיכה בישראל בקרב אוונגליסטים צעירים גבוהה משל מקביליהם שאינם אוונגליסטים, היא נמוכה בעשרות אחוזים מאשר בקרב אוונגליסטים מבוגרים. בקיצור – בראייה קדימה, ישראל ניצבת על סף מצוק.

המסקנה: יש לנצל את חלון ההזדמנות הייחודי שמציע נשיא מיוחד. כל עוד טראמפ בבית הלבן, לישראל נקרית הזדמנות גדולה. יש לנצל אותה תוך פעולה בשני ערוצים – מאמץ לעיצוב המזרח התיכון ומאמץ להתעצמותה וחיזוקה של ישראל. מאמצים אלה עשויים לרכך את המגמות השליליות שבפני ישראל ולהבטיח אינטרסיים חיוניים לה במקרה הסביר שמגמות אלה יימשכו.

הזירה האזורית/פלשתינית: טוב עושה ממשלת ישראל בקבלתה הרשמית את יוזמת טראמפ, אך יש ללכת צעד נוסף קדימה ולנצל את התקופה הנוכחית לשרטוט קווי מתאר מדיניים להיפרדות בין מדינת ישראל לישות פלשתינית עצמאית (מפורזת ובריבונות מוגבלת, כפוף להסכמות עם ישראל, כפי שדרשה ישראל במשאים ומתנים קודמים).

במובן זה ניתן להתחבר ליוזמת טראמפ משנת 2020 (תוכנית המאה). יש ביוזמה זו חלקים שיכולים לשרת את ישראל היטב והיא אף מוזכרת בתוכנית הנוכחית שעל הפרק. גשר בין שתי יוזמות טראמפ עשוי לסלול דרך לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

אסטרטגיה דו-מפלסית מול אירן: לחץ כלכלי שאולי יערער את יציבות המשטר, אך תכליתו האמיתית היא דחיקת אירן להסכים להסכם גרעין טוב יותר מהקודם. זו אסטרטגיה המשלבת את מדיניות הלחץ המירבי הכלכלי והמדיני המובלת על-ידי ארה"ב, לצד איום צבאי אמין באמצעות בניית יכולת תקיפה מחודשת משולבת ישראלית-אמריקנית.

אם יחול שינוי במשטר אירן – מה טוב. אך אם למרות כל הפעולות הללו, המשטר האירני יישאר על-כנו, יש לנצל את כהונת טראמפ כדי לגבש הסכם גרעין טוב יותר מהקודם, שיבטיח כי לאירן לא יהיה לעולם נשק גרעיני. מומלץ לא להשאיר זאת לטיפול הנשיא הבא, כפי שההנהגה האירנית מקווה שיקרה.

הובלה אחראית של סוריה לשלטון מתון: מצב הסיום הרצוי בסוריה ברור – מדינה יציבה, השולטת בשטחה ולא מאפשרת התפתחות כל איום לעבר ישראל, מקיימת עם ישראל יחסים דיפלומטיים עד כדי נורמליזציה. הדרך לשם פחות ברורה. נכון לדחוף להסכם ביטחוני תחילה, אך אין להאיץ באחמד א-שרע (שאין ודאות לגבי כוונותיו) להכרעות מוקדמות מדי, שעלולות להביא לנפילתו ולהחלפתו במנהיג איסלמיסטי-ג'יהאדיסטי מובהק וקיצוני יותר.

כלומר: במקרה הסורי המיוחד, הדרך חשובה לא פחות ואולי אף יותר מהיעד. יש לקבוע אבני דרך שיסייעו להתייצבות משטר מתון בסוריה ובכללן סיום השליטה הצבאית הישראלית בשטחים סוריים בתמורה להסכם ביטחוני, תוך בחינה מוקפדת את יחס המשטר לישראל, הנוקטת בזהירות הראויה אך מכירה בכך שגם החמצת מפנים היסטוריים היא סיכון. משום שא-שרע חייב סיוע אמריקני/מפרצי לשרידותו ולשיקום סוריה, ארה"ב היא שתוכל להכתיב את הדרך.

נורמליזציה עם לבנון ופירוק חיזבאללה מנשקו: הפעילות ההתקפית הישראלית הנמשכת, שתכליתה למנוע את שיקום חיזבאללה, חשובה ביותר. החלשתו הצבאית של הארגון על-ידי צה"ל היא שאפשרה לממשלת לבנון לדרוש את התפרקותו מנשק. אבל צריך לעשות יותר והרבה יותר מהר, שכן חלון ההזדמנויות בהקשר זה עתיד להיסגר. אירן שואפת לשקם את חיזבאללה, ומרגע שהוא יצבור מחדש כוח – ייעצר המהלך שממשלת לבנון מנסה לקדם.

לכן יש להאיץ את המאמץ לפירוק חיזבאללה בסיוע המנוף האמריקני: צבא ארה"ב יכול לתמוך בצבא לבנון וללוות את פירוק חיזבאללה בפיקוח ובבקרה הדוקה (עד כדי מעורבות ישירה), שברור שתהיה יעילה יותר מזו של יוניפיל, שזו השנה האחרונה לקיומו. כיום, עיקר הפעילות בתחום היא סמלית ולא מועילה. יש לעבור מדיבורים למעשים, ורצוי - על-ידי צבא לבנון וארה"ב. עם זאת, יש להיערך גם להגברת הפעולה הישראלית באופן שיאפשר את שימור חלון חולשת חיזבאללה פתוח לצורך מיצוי המהלך המדיני.

מזכר הבנות חדש עם ארה"ב: יש להגביר את המאמץ לגבש מזכר הבנות חדש, שבמסגרתו יישקל ויבוא לידי ביטוי מעבר הדרגתי מסיוע ביטחוני לשותפות עסקית (בהתאם לגישה שמוביל בימים אלה הממשל האמריקני). כלומר, מעבר ממצב של ישראל כ"מדינה נתמכת" ל"שותפה אסטרטגית".

במסגרת זו יש לקדם בניין כוח משותף להגנה, כולל הסרת חסמי ייצוא וייבוא, העמקת יכולת הייצור בארה"ב ובישראל, ושילוב מקיף ועמוק של ישראל במו"פ האמריקני. מהלך זה עשוי לחזק את היחסים המיוחדים לאורך זמן על בסיס מחויבות חוזית עסקית, שתשקף אינטרס משותף, ולא רק על ערכים משותפים. האווירה בזירה הבינלאומית כיום היא כזו המכוונת לדגש גובר על מחויבות עסקית כבסיס ליחסים בין מדינות.

תוכנית מחקר משותפת לנושא טכנולוגיה עמוקה (DeepTech): הטכנולוגיות המפציעות – מחשוב קוונטי, בינה מלאכותית – ישנו את החיים ברחבי העולם, ובכלל זאת את שדה הקרב העתידי. בהקשר זה, ישראל עדיין נמצאת כיום במקום הנכון לעלות על הרכבת, אך ממשל אמריקני שיהיה פחות אוהד לישראל, בשילוב המשך המגמה המאיימת של ישראל כגורם נגוע פוליטית וערכית ולפיכך מנודה, עלול להדיר אותה מתנופת הפיתוח הבינלאומית ולהשאירה מאחור.

רק מדיניות פרואקטיבית של טראמפ (הצהרה נשיאותית) או חקיקה בקונגרס כבסיס לשותפות ישראלית במחקר ופיתוח, לצד תנאים טובים יותר בארה"ב לחברות הזנק הישראליות בתחום המחשוב הקוונטי, עשויים למנוע זאת.

הצטרפות ישראל ל"חמש העיניים": מדובר בברית, מעין מועדון יוקרתי, ייחודי ומבוסס אמון, לשיתוף מודיעין בין חמש מדינות – ארה"ב, קנדה, בריטניה, אוסטרליה וניו-זילנד. המדינות הללו משתפות מקורות מודיעין, וכך מייצרות מערכת התרעה חזקה הרבה יותר מזו של כל מדינה בנפרד. שילוב ישראל במסגרת זו ישפר את יכולות המודיעין הישראליות וגם את מעמדה המדיני – מה שיסייע לה לקדם את יעדיה בשני מסלולי המאמצים, הן בזירת המזרח התיכון והן בזירה הבינלאומית הרחבה. פעולה ישראלית באפיק האזורי, תסייע גם בחיבור זה.

סיכום

בשנת 2026 יתקיימו בישראל בחירות. ארה"ב מצידה תיכנס לבחירות האמצע, ומיד אחר כך תימצא בקמפיין בחירות לנשיאות בשנת 2028. משמעותו של לוח זמנים זה היא, שאין לישראל שלוש שנים מלאות לנוח על זרי הדפנה ולהתבשם מתמיכת טראמפ. זמן הנטו קצר מאוד. יש לפעול עכשיו, ובתודעת דחיפות.

יש לקדם את שיתוף הפעולה הטכנולוגי ואת מזכר ההבנות החדש עם הממשל הנוכחי ובה בעת לייצר רשת של הסכמים, שיעגנו את הישגיה המבצעיים של ישראל במלחמה מול חמאס וביתר זירות העימות. בלימת הידרדרותה של המלחמה ברצועת עזה למלחמת התשה אין-סופית וסיומה היא התפתחות חשובה. יש לשאוף למימוש החלק השני של ההסכם וליישום מלא של תוכנית 20 הנקודות של טראמפ.