נגיעות קלות בפרשת "וישלח"

קיימת עוצמת פער בין התנהגות של מאות מתנחלים בימים אלו בישובים כפריים ביהודה ובשומרון, ובין הכמיהה של יעקב בפרשת "וישלח" לאמץ רק את הדרך המקרינה כבוד ליושבי הארץ שאינם מבני עמנו.

את פרשת וישלח לא מיישמים הפורעים בכפרים פלשתינים ביהודה ובשומרון. לעברם נאמרה הנזיפה של יעקב אבינו לנוכח גילויי התנהגות אלימה בלתי מבוקרת לא נאותה בתקופה של מתח קשה בינינו ובין שכנינו. או שנקרא למציאות בשמה הנכון התעללות קשה ואימתנית של בני יעקב בטבח, שערכו באנשי שכם. כך נאמר בספר בראשית בפרק ל"ג פסוק 30: "עֲכַרְתֶּם אוֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ." הנזיפה של יעקב היא גם כלפי הפורעים בכפרים הפלשתינים כיום.

פרשת "וישלח" היא תמרור אור איך וכיצד עלינו להתייחס ליושבים בארץ המובטחת לנו. יעקב לא בא אחרי שנים ארוכות של שהות בארם נהרים לארץ כנען עם נשותיו וילדיו רק בתוקף ההבטחה לסבו אברהם בספר בראשית פרק ט"ו פסוק ז' - "לָתֵת לְךָ אֶת הָאָרֶץ לְרִשְתָּה". בפרקטיקת החיים של יום יום יעקב נוהג כמו סבו, הוא מכיר בכך שיש כאן בני עמים נוספים, לכן אברהם קנה במיטב כספו מעפרון החתי חלקת קבר לקבור את שרה ובעת המשא-ומתן הצניע לכת - "גֵּר וְתוֹשָׁב אֲנִי עִמָּכֶם" נאמר בספר בראשית פרק כ"ג פסוק ד'. יעקב הולך בדרכי סבו וקונה במאה קשיטה חלקת שדה, בה הוא הקים את אוהלו ושיכן את נשותיו, ילדיו ומקנהו בהר שומרון בשכם, ועל כך מעיד ספר בראשית פרק ל"ג פסוק י"ט.

בפרשת השבוע נפגוש את יעקב, שבחייו מקרין את כמיהתו אחרי שנות גלות לא מעטות לחיות ולהשתקע בארץ כנען מתוך רצון לבנות חיים בשלום ושכנות טובה עם יושבי הארץ החיים כאן. על כוונות אלו אנחנו קוראים בפסוק כמצוין לעיל בפרק ל"ג פסוק י"ט: "וַיִּקַּן אֶת הַשָּׁדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד חֲמוֹר אָבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׁיטָה". יעקב מוריש לנו מורשת, לפיה דפוסי שכנות טובה לא משתיתים בכוח הזרוע. שכנות טובה מחייבת הסכמה הדדית ושיח מכבד, כפי שהפגין יעקב האיש "הַתָּם הַיּוֹשֵׁב אֳהָלִים", לכן הוא קונה במיטב כספו את חלקת השדה.

מצער, שמערכת השכנות הטובה מקבלת מפנה מסויט בספור הדמים של דינה, שנאנסה על-ידי חמור בן שכם. לצערי, חטאו כלפיה חלק מפרשני חז"ל, שגינו את התנהגותה וכינו אותה יצאנית. ובכך הם מרמזים לפסוק א' בפרק ל"ד - "דִּינָה בַּת לֵאָה ...יָצְאָה לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ". קשה לי לקבל התנהגות לא נאותה של דינה, כשאישה יצאה לראות מה קורה ומתרחש אצל בנות הארץ. המפגש על אם הדרך עם בן חמור משכם מסתיים ביחסי אישות כפויים, או על דרך מכילתא דרבי ישמעאל במשפטים - מסכתא דנזיקין, פרשה ג' מדובר ביחסים בהסכמה של דינה בת יעקב. למעשה נמצאת גרסה של התאהבות כנה, ורצון כן של בן עם זר לשאת את בת ישראל, לכן המאוהב קיבל על עצמו את עול דתה של אהובת לבו, וברית מילה לכל הגברים במשפחתו, משפחת "הגוי".

גם אם היו יחסי אישות כפויים או מפגש של אוהבים, העלילה מתפתחת, כשמצד אחד האחים במיוחד שמעון ולוי, המגלים דומיננטיות של נאמנות קנאית לערכי דת ולאומיות, הנמצאים בראשית תהליך עיצובם. לעומתם יעקב השוחר שלום כועס על בניו, שעלו על שרטון של קנאות, ענישה קולקטיבית וכוחנות ביחסם לתושבי שכם גם בנסיבות הכואבות של פגיעה בביתו. יעקב שולל את ענישה קולקטיבית: "עֲכַרְתֶּם אוֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". (בראשית ל"ד, 30) יעקב גם מעלה השגות אסטרטגיות פרקטיות "וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר"... "וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי".

הקרע הוא בין האב ובין הבנים, שבחרו מתוך נאמנות לערכי דת ולאום בדרך הנקם והטבח, ואילו יעקב בחר בדרך השלום. לכן בפרשת "ויחי" בפרק מ"ט, פסוקים ה'-ו' הוא מגנה אותם: ש"כְּלֵי חָמָס מְכוֹרוֹתֵיהֶם, בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבוֹדִי". יעקב מגנה פעולת גמול אלימה חסרת אחריות כלפי בני שכם, שהסכימו למול עורלתם בעודם הם כואבים שמעון ולוי "וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חֶרֶב". הם לא הסתפקו ברצח, שאר האחים הצטרפו אליהם למעשה המזוויע של ביזה, ממנה סולד יעקב - ץB>"עַל הַחֲלָלִים וּבָזְזוּ אֶת הָעִיר". על מעשה אלים של בניו בעיר שכם מגיב יעקב בחומרה רבה - "אָרוּר אַפָּם כִּי עַז ".

יעקב לא מוכן לקבל את עברתם הקשה של בניו כדרך חיים. הוא כואב את הפגיעה הקשה בביתו, אך מערכת תגובותיו צרופה בראיית דפוסי חיים, שחייבים להיות שזורים בנשמתה של הארץ הזו. בעורקיה של ארץ ישראל אסור שתזרום התגובה "בְּאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצוֹנָם עִקְרוּ שׁוֹר." לכוח יש גבולות, הוא חייב להיות מאופק ומרוסן. בימים אלו יש לאמץ את דרך התנהלותו של אברהם אבינו עם בני חת בעיר חברון. עלינו לחבק את דרך התנהלותו של יעקב עם בני שכם, ולא ללכת בדרכם הנלוזה של שמעון ולוי, שכלי חמס מכורותיהם.

יש לנו אויבים, שלא בחלו לרצוח מאות רבות של יהודים ביום שמחת התורה. עלינו לקבל את ערכי פרשת "וישלח", ואסור לקבל תרבות לא מוסרית שתכתים מלחמה צודקת שאנחנו מנהלים היום. מה שנעשה כיום על ידינו בשומרון וביהודה תוך התעלמות רשויות החוק מכתים את ערכי פרשת "וישלח".