הווטרינרית שלנו מיכל

אנשי מחמד בדרך כלל אוהבים גם חיות מחמד. והאהבה היא תמיד הדדית. ההבדל הוא שחיות המחמד יודעות רק לתת ולא מבקשות דבר. כולן נתינה. עד שאתה לא מתקשר לחית המחמד שלך, כלב או חתול אתה לא יכול לקלוט עד כמה החיה הזו יקרה לך, ועד כמה אתה קשור אליה ואוהב אותה. היא יודעת לקרוא אותך בחושיה המחודדים. לפעמים היא מרגישה או יודעת באופן מסתורי את מחשבותיך. אתה רק חושב לקום ולצאת איתה, היא כבר מכשכשת בזנב וקוראת את רצונותיך. הן לומדות אותך מהר מאוד. גם את מחשבותיך וגם את שפת הגוף שלך.

אך ברגע שקורה המקרה וכלבכם או החתול שלנו חולה אז אנו מבקשים את רופא החיות הווטרינר לעזרה. וזו הנתינה הגדולה שאנחנו יכולים לתת להם. בלא כל התרעה מוקדמת, כלבתי היקרה חלתה. בקושי הלכה, ופיתחה חום גבוה מאוד.

הגעתי למרפאת גנים בירושלים, ופגשתי צוות היודע לקבל כל אדם בסבר פנים יפות. טיפול מהיר, מקיף, בבעל החיים, תשומת לב מרבית לבעלים, והתקשרות לבית הלקוח לוודא התקדמות, וכן ביצוע מעקב אחרי ההחלמה. בכך מתגלה האחריות, המסירות ותשומת הלב הראויים לשבח. כלומר מעבר לטיפול המסור בחיית המחמד, פוגשים כאן ביחסי אנוש מצוינים. ומה אדם מבקש יותר מזה?

אמנם נכון שבעל החיים זקוק לטיפול, לחום ואהבה, אך מסתבר שגם הבעלים זקוק לאיזה ליטוף אוהד, מרגיע. ואמנם, הווטרינרית ד"ר מיכל סבוראי, בעלת מרפאת גנים בקריית מנחם בירושלים, והצוות שלה, יודעים יפה לעשות זאת: אלף אלף ביחסי אנוש.

הדיבור הוא בגובה העיניים. אין תחושה של דיסטנס בין המרפאים לבין קהל הבאים. ההרגשה היא חמימות ביתית, והאווירה נעימה. קיים גם אמון רב בצוות המטפל. והאמון הזה חשוב עד מאוד כי מה חשוב יותר מאשר שהלקוח יודע שיש על מי לסמוך, והעומד מולך יעשה כמיטב יכולתו לעזור לחיית המחמד שלך.

המדהים הוא שלאחר בדיקה ראשונית כבר הבינה מיכל שהמחלה היא כנראה ארטריטיס מפרקית, כנראה אוטואימונית. זו הייתה הבחנה ראשונית. עוד לפני כל בדיקות המעבדה החותכות. אך לאחר בדיקות יסודיות יותר קבעה מיכל חד-משמעית שכדאי לקחת אותה, למען הסר ספק וליתר ביטחון, לבית חולים בית דגן. החלטה שהוכיחה את עצמה כנבונה ואחראית. ההבחנה של המומחים בבית החולים האוניברסיטאי בית דגן, הייתה תואמת לאבחנה הראשונית של מיכל והכלבה נשארה באשפוז להשגחה וטיפול עד לייצוב מצבה ואבחון סופי של המחלה ומקור החום.

גם הרופאה הפנימית המטפלת שיבחה במלוא פה את מיכל על הידע, האחריות והטיפול הנכון והנבון. שלג הייתה באשפוז יומיים, והבאנו אותה הביתה. היא עדיין חולה אך לאט-לאט מתאוששת ונקווה כולנו שבמהרה היא תבריא ותחזור לעצמה. למדנו עד כמה עזה אהבתנו לבעל החיים שברשותנו, ועד כמה אנחנו מוכנים ללכת רחוק בעבורו שהרי הוא - המאומץ - כבר חלק מהמשפחה.

הַוֵּטֵרִינָרִית שֶׁלָּנוּ מִיכַל
מִיכַל מְאִירָה פָּנִים לְכָל אָדָם
אִם בָּא עִם הַכֶּלֶב אִם בָּא כָּכָה סְתָם
חִיּוּךְ רָחָב מִלַּת בְּרָכָה אוֹמְרוֹת עֵינֶיהָ
אַתָּה מַרְגִּישׁ בַּבַּיִת, שֵׁב עִמָּנוּ רֵעַ!

רופאת חַיּוֹת מִיכַל וְצֶוֶת גַּנִּים
מוֹרָן אֲמִירָה מִישֵׁל יוֹרְדֵנְס יוֹסִי וַאֲחֵרִים.
וְאִם שָׁכַחְתִּי מִישֶׁהוּ עָלַי הֶעָווֹן
אוֹהֵב/ים אֶת כֻּלָּם עַד הָאַחֲרוֹן.

זוֹ לֹא רַק מִרְפָּאָה לְרַפֵּא מַחֲמַדִּים
זֶה גַּם מִפְגָּשׁ חֶבְרָתִי וְחֹם שֶׁל מִלִּים
נִרְאֶה לִי מַמָּשׁ מִשְׁפָּחָה קְטַנָּה
שֶׁהַלֵּב בָּהּ פּוֹעֵם לֵב אֶחָד לִבְרָכָה.

הִנֵּה יוֹם חָדָשׁ הַמִּרְפָּאָה כְּבָר הוֹמָה
תּוֹרִים תּוֹרִים וּמִקְרֶה חֵרוּם נִקְרָה
אֵין דְּחִיָּה יֵשׁ טִפּוּל מִיָּדִי לְהַצִּיל
כִּי מִיכַל וְצִוְּתָה כֻּלָּם כָּאן בִּשְׁבִיל...

עֵת עֶרֶב הַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה כְּבָר לִשְׁקֹעַ
עָיְפָה הַמִּרְפָּאָה יְגֵעָה כְּבָר מִנּוֹעַ
אַךְ מִיכַל עֵרָנִית וּשְׂמֵחָה עַל יוֹם עֲבוֹדָה מְאֻשָּׁר
מְעַנְיֵן רַק הִתְחִילָה וְעָף הַיּוֹם וְנִגְמַר.