אלימות ליברלית בכסות משפטית

וכמו לא למד מחרפת שבעה באוקטובר, אהרן ברק שב ומסית את חסידיו "כורתי בריתו עלֵי זבח" להתקומם נגד הניסיון לאזן מעט בין הרשות השופטת לרשויות האחרות. אנחנו, למודי ניסיון משנת הרפורמה, יודעים מה משמעות הקריאה להתקוממות - לא הפגנות אלא אלימות קשה, קיטוב גובר, הוצאת דיבת ישראל רעה בעולם, עידוד ירידה מהארץ, סרבנות ("אי התנדבות") ושאר ירקות במסורת "הדמוקרטיה המתגוננת" האלימה של אסכולת ברק.

במסמך שלל שנפל בידי צה"ל כתבו חוקרים מטעם חמאס על מדיניות "הסבבים" הצבאיים מול ישראל. המסמך מתוארך לחודש לפני הטבח. בין השאר הם מעריכים: "הנסיבות הנוכחיות של מדינת הישות (הפנימיות והחיצוניות) אינן מאפשרות לה לבנות משוואת הרתעה חדשה לחלוטין, והמאמץ הצבאי הנוכחי ממוקד בנטרול סיכונים ואיומים מתעצמים". בספטמבר 2023 הנסיבות הפנימיות היו ריב אחים נורא ופירוק שיטתי של הצבא.

עכשיו ברק חוזר על ההסתה הנוראית ושולח את גייסותיו להבעיר את המדינה. "ישראל אינה דמוקרטיה ליברלית", אמר. זה צירוף מילים של אדמו"ר, לא של משפטן. דמוקרטיה היא משטר שבו התוצאה מוכרעת בבחירות הוגנות שיש בהן סיכוי להחלפת השלטון. זהו. התוספת "ליברלית" היא חסרת משמעות, מכיוון שזו מילה כללית, אמורפית. היכן עובר הגבול של הליברליזם? השופטים יקבעו; חלילה שלציבור תהיה מילה בנושא. זה מזכיר את ה"דמוקרטיה המהותית", עוד מונח חסר משמעות שברק פיתח כדי לנטרל את יכולת העם למשול על חייו. הכל, רק לא דמוקרטיה כפשוטה.

ברק ציטט בנאומו את הכלים המשפטיים שהמציא, כדי לאפשר לשופט לעשות ככל העולה על רוחו מול המחוקק, אפילו לפסוק ההפך מכוונת החוק - באמצעות "הפרשנות התכליתית" המביאה בחשבון מונחים לא ברורים כמו "החובה לנהוג בשוויון, בתום לב, בסבירות, במידתיות". מי קובע זאת? רק השופט. האם האזרח יודע מראש מתי הוא עובר על תום הלב, או הסבירות, או מתי חורג מהמידתיות, כדי להיזהר? מה פתאום. כל עצמם של המונחים נועד לנטרל את הרשויות המחוקקת והמבצעת, ולתת לביהמ"ש שליטה מוחלטת עליהן. ראו את מבול הפסילות שהשופט עמית העתיר על הממשלה רק לאחרונה. שכן, אין לסמוך על בני התמותה חסרי ההשכלה והמוסר אלא חובה להעביר את הקביעה לבני האלמוות העליונים, שרק הם יודעים מה טוב ומה רע, במה נכון להאמין ובמה לא.

אחזור בפעם האלף: האם יש איזון או בלם כלשהו על בית המשפט, זולת רצונם הטוב של שופטיו? מה מונע משופטי העליון לפסול את חוק השבות בטענה שהוא סותר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כלומר לבטל את יהדותה של המדינה? שום חוק כתוב אינו יכול לאלץ את השופטים לפסוק לפיו. מה שקובע הוא הפרשנות היוצרת של החוק ותכליתו כפי שהשופט - ולא המחוקק - מבין אותה. אפילו חוקי היסוד שברק קבע (על דעת עצמו), שהם חלק מהחוקה העתידית ולכן גוברים על חוקים רגילים, אינם חסינים בביהמ"ש. גם אותם אפשר לפסול בשם "עקרונות השיטה", עוד המצאה שנועדה להעביר את הכוח מהנתינים לעליונים.

ברק קבע ש"ישראל איננה דמוקרטיה ליברלית אלא שלטון של אדם אחד". הוא התכוון לרה"מ בנימין נתניהו, שביקש משופטיו, נעבעך, לקצר את משפטו בשעתיים והוא תלוי בהחלטתם. אתם מבינים? יותר מסתבר שברק התכוון לעצמו; הוא השולט על ביהמ"ש ובאמצעותו על חיינו.

בפרוידיאנית מדוברת מכנים זאת "השלכה". וכך הוסיף: ​"אני מדבר אליכם הערב כי מפעל החיים של כולנו בסכנה". ממש לא. מפעל החיים שלך שהפך את הדמוקרטיה של העם לאוליגרכיה של שופטים, נמצא בדמיונך בסכנה. העם היהודי היה תמיד דמוקרט מאז ימי המקרא ועד ימינו. איננו זקוקים לאדמו"רי משפט שילמדונו בינה. די עם ההסתה. הגיע זמן איזון.