הקשר בין פרשת "כי תשא" ובין ההפטרה לפרשה

ההפטרה לפרשת "כִּי תִּשָּא" היא מספר מלכים א' פרק י"ח פסוקים א' - ל"ט, הקשר של ההפטרה לפרשת "כִּי תִּשָּא" בא לידי ביטוי בכך, שבפרשה ישנה התמקדות בחטא העגל של עם ישראל, ובהפטרה ישנה התמקדות בחטא הסגידה לאלילי הבעל של עם ישראל.

הפרשה דנה בעם, הפונה לעבודה זרה במקום להמתין למשה באורח רוח ותוך מתן גילויי הכבוד הראויים כלפי מנהיגו של עם, שמנווטו מחיי עבדות לקראת חיי חרות לאומית בארץ ישראל. תגובתו משה - "מִי ל-ה' אֵלַי". זו קריאה המבטאת נאמנות מוחלטת לעולם ערכים מוסרי מול סטייה רוחנית לעגל מוזהב - "וַיַּעֲשׁוּ עֵגֶל מַסֵּכָה... וַיֹּאמְרוּ אֵלֶה אֱלוֹהֶיךָ יִשְׁרָאֵל" (שמות, פרק ל"ב, פסוק כ"ו)

גם בהפטרה אנו פוגשים עם, המתמכר לעבודה זרה, ואליהו הנביא בכרמל תגובתו לעם דומה לתגובת משה "מִי ל-ה' אֵלַי" - "עַד מָתַי אַתֶּם פּוֹסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם ה' הָאֱלֹהִים לְכוּ אֲחָרָיו, וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו ( מלכים א', פרק י"ח, פסוק כ"א). חז"ל ראו הקבלה עמוקה בין משה לאליהו בחמישה מישורים.

א) אליהו הנביא זועם ומתעמת עם הסוגדים לבעל האלילי, משה אדון הנביאים זועם ומתעמת עם הסוגדים לעגל המוזהב. משה וגם אליהו, זעמם הוא מתוך אהבה - זה זעם של אוהבים, המתייסרים, כי הם נאלצו לזעום.

ב) אליהו הנביא מגיב בשחיטת נביאי הבעל, ומשה תגובתו היא יותר מאופקת היא באה לידי ביטוי בשבירת לוחות הברית.

ג) אליהו הנביא מקדיש מאמצים להשבת העם לאמונה. משה עומד בפרץ ומקדיש מאמצים לחלץ את העם מהסגידה לעבודה זרה ומבקש מאלוהי ישראל, שיסלח לעם.

ד) בתום המפגש הזועם, אליהו עולה להר חורב ומשה עולה להר סיני.

ה) המשותף למשה ואליהו מתבטא בקנאות לעולם הערכי המוסרי, המגולם בנאמנות מוחלטת לברית עם אלוהי ישראל - זו נאמנות ליצירת עולם של ערכים מוסריים וערכיים,

משה ואליהו הנביא שוקדים על הכרעה מוחלטת בין גלישה לעולם לא מוסרי ולא ערכי, המגולם בעבודת הבעל והעגל תוך שקידה על אימוץ העולם המוסרי והערכי, הבא לידי ביטוי באמונה באלוהי ישראל.

המסר לימינו בא לידי ביטוי בקריאת משה "מִי ל-ה' אֵלַי" יש בקריאתו תביעה מאיתנו ב-2026 ליושר פנימי והכרעה ערכית.

עגל הזהב של ימינו אינו עשוי מזהב. הוא עשוי מהתמכרות לתרבות של רייטינג וכותרות, סגידה לשיח צרחני וגילויי שנאה חסרת מעצורים לאחר. הקריאה "מי ל-ה' אלי" בדורנו פירושה מי נאמן לאמת, גם כשאינה פופולרית כמו האמת של ירמיהו עליה שילם בסבל והשפלה בבור כלא ללא מים. ומי שחולק על אותה אמת יבטא את חילוקי הדעות בצורה מאופקת תוך מתן כבוד לבעל דעה אחרת.

עגל הזהב שלנו מתבטא בשיכרון החושים החומרי והדורסני, המוכן לפגוע באחר רק כדי לצבור כוח פוליטי או כוח של הון. עגל זהב זה חייבת החברה בימינו לנפץ ולשקוד על פריסת מרבדי גנים של ערכים חברתיים מוסריים והומאניים.