כנס "יוצאים מהמשבר החוקתי" או כניעת האקדמיה

בזמן שבכנסת צפויה ועדת חוקה להתכנס לא פחות משלוש פעמים בשלושה ימים כדי לאפשר לקואליציה לקדם את החוק לפירוק הביקורת המשפטית, המכונה בטעות "החוק לפיצול תפקיד היועמ"שית", בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית - לכאורה מעוז הדמוקרטיה הליברלית - מתוכנן כנס בנושא "יוצאים מהמשבר החוקתי". לכאורה, מתבקש. בפועל? מסוכן והרסני. לא פחות.

למה? ובכן, שימו לב לרשימת הדוברים באירוע, שאת מאמריהם השונים, אגב, אפשר למצוא במקורות מגוונים כמו מידה, קול ברמה, השילוח, ישראל היום, ערוץ 14, מעריב, ג׳רוזלם פוסט, וואלה וכל גוף תקשורת ימני באשר הוא:

ד"ר שגיא ברמק מהמכון לחירות ישראלית (לשעבר קרן תקווה), שכתב את המאמר המכונן "האם דמוקרטיה חייבת להיות ליברלית?";

ד"ר אביעד בקשי, מועמד פורום קהלת לבית המשפט העליון ומנסח חוק הלאום;

ד"ר רעות פינגר דסברג מהרבעון הרביעי (אחדות! ממלכתיות! ממשלה בלי הקיצוניים ועם בן-גביר!);

ד"ר גיל ברינגר (המנוע האידאולוגי שמאחורי איילת שקד);

פרופ׳ ידידיה שטרן (המכון למדיניות העם היהודי ואבי הצעות הפשרה/כניעה משיא ההפיכה);

פרופ׳ נטע ברק קורן (העברית) המתונה-לכאורה, שכתבה בפברואר 24׳, יחד עם פרופ׳ דני אורבך (היסטוריון חובב מלחמות בואכה ארוטיקן פשיסט ופטישיסט) וד"ר הראל חורב ("ההריסות בעזה ייזכרו לדורות, חמאס הפסיד") שכדי לנצח את חמאס יש להנחיל לו "תבוסה מוחלטת" כולל "אובדן שטח לטווח בלתי מוגבל של זמן".

נו טוב, לפחות דקאן הפקולטה, ד"ר תומר ברודי, שאפילו יישא דברי ברכה בפתח הכנס, חתום על מכתב התנגדות להפיכה. גם זה משהו.

דיון חד-צדדי ושיתוף פעולה עם מחוללי המשבר

במילים פשוטות, האוניברסיטה העברית עורכת כנס על "פתרונות למשבר החוקתי" בהובלת כל המי ומי של מחוללי המשבר עצמם. דוברים ודוברות שמתנגדים להפיכה, מד"ר יניב רוזנאי דרך ד"ר אדם שנער וד"ר תמר הוסטובסקי ברנדס ועד עו"ד נדב ויסמן, אין בנמצא. בוודאי לא נציגים ללשכת עורכי הדין כמו יו"ר הלשכה עו"ד עמית בכר או מ"מ המנכ"לית עו"ד ורד זייטמן. ביקורת משמאל, מהחברה הערבית וכן הלאה - אל תצחיקו אותנו. זה דיון בין יהודים ימנים ליהודים ימנים אחרים, שבסופו כולם יסכימו מן הסתם שבשלה השעה לקדם את משנתם של יריב לוין, שמחה רוטמן ושות׳.

ככה נראית אקדמיה כנועה, שפלה, בטלה ומסורסת, שבחרה לשתף פעולה עם מי שמנסים לפרק את הדמוקרטיה, כדי לשמר את מעמדה ועוצמתה. זה עבד נהדר בהונגריה (עד ממש לאחרונה), בפולין, בארה"ב שבה האגודה הפדרליסטית שולטת בעולם המשפט ביד רמה וכל השופטים השמרנים בבית המשפט העליון כמו גם שורה ארוכה של מחוקקים הם חברים בה. זה עובד לא רע לאנשי קהלת, מרכז חירות, הפורום למשפט וחירות והתנועה למשילות ולדמוקרטיה - כולם גופי ימין פופוליסטי שידם על הגה השלטון וכעת גם על חזית המחקר האקדמי.

מי שחושב שניצחון ביום הבחירות יספיק כדי למגר את פועלם של כל האישים המנויים לעיל ויתר חבריהם - מאיר רובין, רפי ביטון, יובל אלבשן וכיוצא באלה - זקוק להשכמה מהירה. הבחירות הן רק ההתחלה. למול תהליכי העומק המורכבים הללו באקדמיה המשפטית בפרט ובעולם המשפט בכלל, נדרשת עבודה ארוכת-טווח, החל מרמת הסטודנטים, דרך המרצים וכלה בעורכי הדין, השופטים והמחוקקים. הנגע האנטי-דמוקרטי פושה כבר עכשיו בכל מקום. העברית היא בסך-הכל האחרונה בשורה ארוכה של מבצרים שלא רק נפלו, אלא קרסו כמו מגדל קלפים למול המתקפה הבלתי-פוסקת של מי ששמו להם למטרה לחרב את הציונות ולהקים תחתיה אוטוקרטיה דתית-משיחית, דמוקרטית בשם בלבד.