מתנחלים פוגעים בערכי ספר הספרים

במציאות מורטת העצבים, האם מחר נתחיל לרוץ למקלטים, לצערי, ירדה מסדר היום חובת ההתמודדות עם הסכנה האורבת למדינת ישראל ממעשי המתנחלים ביהודה ובשומרון, שהחלו להתחרות עם הערכים הנלוזים של עולם הסדום החמאסי, הרואה ברצח אזרחים חפים מפשע ובאלימות חסרת בלמים כדרך חיים. מעשי המתנחלים השורפים בתים בכפרים פלשתינים עומדים בסתירה מוחלטת לתכלית בואו של אברהם אבינו לארץ כנען. מעשיהם פוגעים בעולם הערכים של פרשת "לֵךְ לְךָ" בספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ג' המבהיר לנו, שאברהם אבינו מגיע לכנען כדי ש"נִתְבָּרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה".

סתימות בורות מים, סתימות מקורות החיים והרס התשתיות הקיומית של עובדי אדמה זה מעשה לא מוסרי ולא אנושי, זה מעשה הסותר את ערכי הייעוד, שהוצבו בפני אברהם בפרשת "לֵךְ לְךָ"- ו"נִתְבָּרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה". אוהבי הארץ הזו - ארץ ישראל - חייבים בכל נפשם לזעוק, לא רק שאינה מתקיימת הברכה, אלא מידה רבה של אטימות לב באה לידי ביטוי בהחלטה לסתום בורות מים של רועי צאן בהרי יהודה. אות קלון לנו כחברה, כשאיננו נזעקים ומונעים את פשע סתימת בורות המים. במסורת התרבותית המפוארת שלנו שרים שירי הלל לחוצבי בורות מים - "...וַיַּחֲצוֹב בּוֹרוֹת רַבִּים, כִּי מִקְנֶה רַב הָיָה לוֹ...". (דברי הימים ב', פר' כ"ו, פס' י')

שירת ההלל לעוזיהו מלך יהודה חוצב בורות המים בספר דברי הימים ב' פרק כ"ו פסוק י' ניצבת מבוישת ונכלמת, כשהיא עדה היום למציאות של אטימת בורות חצובים בהר, בורות המהווים מקורות חיים ראשוניים לרועי הצאן הבדואים, החיים בהרי יהודה. החומש שלי חש מושפל עת אנחנו שרים את השירה הנפלאה בספר במדבר פרק כ"א, פסוקים י"ז-י"ח - "אַז יָשִׁיר יִשְׁרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזּאת עָלִי בְּאֵר עָנוּ לָה. בְּאֵר חֲפָרוּהָ, שָׁרִים כָּרוּהָ ... וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה". מול שירת ההלל בתורת ישראל לכורי בורות המים ולמתנה היפה של המדבר לרועי הצאן, באותו גב הר ושיפוליו, אנו עדים היום לפגיעה קשה בנכסי התרבות שלנו כעם, כשהטרקטורים ישראלים עלו ופשטו על בורות המים. קשה להשלים עם הפקודה לנתצם עד עפר.

שירת "עלי בְּאֵר" בספר במדבר דָּמְעָה כאשר בור אחד בשיפולי רכס מדברי מתוך אחד עשר הבורות, שהכיל עשרים אלף קוב מים, שהוזרמו אליו בתעלות מדבריות, נופץ כליל על-ידי הטרקטורים, והמים היקרים לאדם ולצאן נשפכו ברחבי מדבר יהודה. עמל ויזע של עשרות שנים בחפירת התעלות המדבריות ירד לטמיון באבחת רגע של החלטה זדונית ובאבחת רגע של פעולת טרקטור שסתם את הבור. הכיבוש במלוא כיעורו מכה מכות אנושות עמל ויזע של עשרות שנים לתכלית אחת לתת מים וחיים לאדם ולצאן בהרי יהודה.

יש לי הרבה מלים טובות למתנדבים ישראלים, הבאים לסייע לרועי הצאן הפלשתינים, ומספקים מים במכליות לאזור הנפגע. לצערי, הפתרון הזה הוא מזערי. הרצון הטוב של ארגוני זכויות האדם ראוי לכל הערכה, אך יש לומר באומץ לב, שזה פתרון ננסי למצוקה הקשה אליה נקלעו אלפי פלשתינים, עובדי אדמה ורועי צאן, החיים על גב ההר ובשיפוליו. לצערי, המתנדבים חוו מראה מכוער דווקא בשבוע של פרשת נח, פרשה רוויית מים, כשקצין בצה"ל בדרגת רב סרן דחף בגסות אזרח ישראלי קשיש, שרצה רק להביא מכלית מים לתושבים בדרום הר חברון המנותקים ממים ומחשמל. למחזה המביש התלוותה התנהגות מחפירה של חיילים בפיקודו של הקצין, שפנו בעברית מובסת ומכוערת למתנדבים הרבים, שבאו אך ורק כדי להביא מים לתושבים בדרום הר חברון.

מי שהחליט על אטימת בורות המים בהרי יהודה והתנכל פיזית ובמלל בוטה וגס רוח למתנדבים, שהביאו מים לתושבים הבדואים, לא קרא את ספר בראשית פרק כ"ו, פסוק כ"ה. הוא לא קרא על יצחק אבינו, שבאותו אזור, דבר ראשון אחרי שהקים את אוהלו בנה מזבח לאלוהיו וחפר בור מים לאדם ולצאן. בהמשך הפרק כאשר הוא מדרים, אנחנו קוראים על העמל והיזע של יצחק ועבדיו בחפירת בורות - בארות מים - שבעה בורות עד שהגיעו למנוחה ולנחלה. והמקום הזה מונצח עד היום בשם באר שבע.

המנהל האזרחי בשטחים לא עוצר את גל הבנייה הלא חוקית ביהודה ובשומרון וגם אינו הורס בתים, שנבנו על קרקע פרטית של פלשתינים. לאותם סותמי בורות מים חיים בגב הר יהודה ובשיפוליו המדבריים כיוון משורר תהילים בפרק נ"ה 24 - "...תּוֹרִידָם לִבְאֵר (לבור) שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָּמִים וּמִרְמָה...". בל נדמה לחמאס הרצחני בעזה במעשים לא מוסריים שלנו בהרי שומרון ויהודה.