התפכחות: קריסת אשליות השמאל והמערכת המשפטית

יש שתי קבוצות של מתפכחים, שהן משיקות במובנים רבים. הקבוצה הראשונה היא מתפכחי שבעה באוקטובר. כאן מדובר במסה גדולה של אנשי מרכז-שמאל שהבינו לאחר שבעה באוקטובר עם מי יש להם עסק בצד השני. נדמה לי שלמעט חברי מפלגת השמאל הרדיקלית "הדמוקרטים" בראשות יאיר גולן, כמעט אף אחד כבר לא מאמין ברעיון של מתן אפשרות לפלשתינים להקים מדינה על גבול כפר סבא ונתניה. הרי אנשים אינם מטומטמים ואינם מתאבדים שיעים.

הקבוצה השנייה היא מתפכחי המערכת המשפטית. הריקבון שעולה מהפעילות הפוליטית של בהרב-מיארה, הסיכולים הממוקדים לגופמן, זיני, כחלון ואחרים, תפירת תיקי נתניהו, והשתוללותו של יצחק עמית והשופטים ההיפר-אקטיביסטים בעליון - גרמו לרבים במחנה המרכז-שמאל להבין עם מי יש לנו עסק.

האינטרסים שמאחורי הגנת המערכת המשפטית

חלק באותם מתפכחים "ביטחוניסטים", שמבינים שהמערכת הזו מושחתת מהיסוד, עדיין חושבים שהיא פחות מושחתת מהפוליטיקאים - בודאי בימין אבל גם במחנה שלהם, ולמרות שהיוריסטוקרטיה מושחתת, לפחות היא משרתת את האינטרסים המעמדיים של חברי אותה קבוצה. זו קבוצה צינית, שמגינה על היוריסטוקרטיה לא כי היא באמת חושבת שהיא "מקצועית" ו"נקייה", אלא משום שהיא משרתת את "אנשי שלומנו" בהגמוניה הישנה. אלו אנשים לא הגונים שאינם מאמינים בדמוקרטיה.

וכך בעוד שכולם מדברים על מאוכזבי הליכוד - על אותם שמונה מנדטים שנטשו את הליכוד ואולי ישובו אליו לקראת הבחירות, אולי יחנו במפלגת לווין ימנית, או אולי יעברו לאיזנקוט. לא מספיק מדברים על המתפכחים מהיוריסטוקרטיה מהשמאל - ויש רבים מהם. הנה כמה דוגמאות שאנו נתקלים בהם בתקשורת: שי גולדשטיין, דרור רפאל, אבישי מתיה, עמית לוונטל, אלי גולדשמידט ודומיהם.

היעדר מענה פוליטי למחנה המתפכחים החדש

אלו הם אנשים ליברלים (באמת ולא בעלי מנטליות אוטוריטנית שמתחזים להיות "ליברלים" כמו במפלגה של יאיר גולן) - אבל אין להם את מנטליות העבד של חלקים נכבדים מהציונות הדתית "זו לא דרכנו". כלומר, יש להם מנטליות של שמאלנים במובן הזה שהם גם לא רואים ממטר, והם לא סופרים את חבריהם הצבועים שנותרו בשמאל כדי להגן על ההגמוניה שלהם.
כרגע אין מפלגה במחנה המרכז-שמאל שנותנת להם מענה. לא בנט, לא לפיד, לא איזנקוט, ובוודאי לא יאיר גולן. ליברמן אומנם מדבר "ימנית", אבל הוא ישב בממשלה שלא הייתה יכולה לטפל בחמאס בגלל מנסור עבאס ומועצת השורא. ליברמן גם מאמין בבית משפט חוקתי ששופטיו נבחרים על-ידי חברי הכנסת, אבל הוא מצניע מאוד את האג’נדה האנטי-דיפ-סטייט שלו מטעמים מובנים. גם האיחוד המדובר בין בני גנץ, דדי שמחי, יועז הנדל ושאר פליטי הרבעון הרביעי לא באמת יטפל בבעיית הדיפ סטייט בישראל, ויעדיף ניסוחים מעורפלים ולא ברורים, ובוודאי לא מספקים עבור המשתייכים למחנה המתפכחים מהיוריסטוקרטיה הישראלית.

ולכן, מי שישכיל לתת מענה טוב למתפכחים שנעו משמאל לימין, והבינו שהיוריסטוקרטיה הישראלית מושחתת, אך עדיין אינם מעוניינים להצביע לליכוד בגלל הרכב המפלגה, יוכל לזכות בעוד נתח מנדטים שהסקרים עד כה לא פילחו לעומק.