השובב עם השבב

הדיון בבית המשפט העליון על הוועדה למינוי שופטים העלה בפני חיוך. הנשיא יצחק עמית טען שתוך 15 שנה יישא כל שופט בראשו שבב פוליטי. הנשיא עמית לא שם ליבו לעובדה שמזה כ-40 שנה מושתלים בקצב גובר והולך שבבים פוליטיים בראשי השופטים, רובם מגיע לשפיטה עם השבב שתול על פלגי מים, והשבב הפוליטי הגדול ביותר שתול בראשו שלו, של הנשיא עמית.

האם התיקון של חוק היסוד בעניין הוועדה לבחירת שופטים הוא חוקתי, לא חוקתי, שאלה מאוד רצינית. וכמו כל שאלה מנהלית או חוקתית אנו חייבים לשקול את כל השיקולים שבעניין ולתת לכל שיקול משקל ראוי, לחלופין נחטא לתפקידנו כשופטים, נחטא לתפקידנו כאנשי מינהל. בואו נתחיל על דרך השלילה, בואו נתחיל באיזה שיקולים אין עלינו לשקול. ובכן השיקול המוביל שאין עלינו לשקול הוא הפוליטיזציה במובנה המפלגתי של הוועדה למינוי שופטים, ומדוע.

בואו נתחיל מכך שפוליטיזציה איננה מילה גסה, פוליטיזציה היא מדיניות, תורת עולם, ותורת עולם, אידיאולוגיה, ודאי חייבים לבוא לידי ביטוי בבחירת שופטינו. העובדה היא שתורת העולם היא גורם מוביל בבחירת שופטינו כיום, אך מדובר בתורת עולם חד-גונית, מאוד חד-גונית. הגוון הפוליטי המאוד מיוחד של שופטינו ובחירתם נאחז בקרנות המזבח על-מנת שלא לאבד את היתרון הפוליטי שלו, הממשלה והכנסת מנסים לאזן את הכוח המופרז של בית המשפט, על-מנת לקבל חזרה נתח מאותה עוצמה שבית המשפט ניכס לעצמו מן הציבור ומרשויות האחרות, ומה אומר הנשיא, עוד 15 שנה יהיה שבב פוליטי בכל שופט, ממש כמו אותו גמל שלא רואה את הדבשת שעל גבו.

על מה יצא קצפם של עמית וחבריו לדעה? בעיקר על כך ששני נציגי לשכת עורכי הדין, מוחלפים על-פי התיקון לחוק בשני אנשי ציבור, אחד ייבחר על-ידי הקואליציה והשני על-ידי האופוזיציה, מה שיחליש את כוחם של השופטים בוועדה, כוח אשר הביא לנו שופטים לרוב שהם שיבוט גנטי האחד של השני, למעט קדנציה אחת, קדנציית איילת שקד כשרת משפטים, מרים נאור ז"ל כנשיאה ואפי נוה כחבר הוועדה מטעם לשכת עורכי הדין, ובקדנציה זו נבחרת מספר שופטים "שמרנים", אשר מצילים את בית המשפט העליון מטביעה מוחלטת בערבות השמאל.

האירוע של שקד, נאור, ונווה הוא אירוע של פעם ביובל, אולי אירוע של פעם בעשרה יובלות, ובינתיים חייבים לחיות, ולא ניתן לחיות עם השיבוט הגנטי של שופטי השמאל, חייבים לאזן את התמונה. האם הפתרון שמציע החוק הוא סביר? האם הוא מאוזן? אני סבור שכן, לאור המציאות העגומה הפתרון הזה הוא ודאי לא בלתי סביר באורח קיצוני, ואם הוא ייתן עוצמה רבה מדי לכנסת ולממשלה, נבצע תיקון נוסף, מאזן, בעתיד, בינתיים אין כל מקום לשלילת זכותו של העם לאזן את האידיאולוגיה של השופטים שלו, כי ללא האיזון, הפוליטיזציה השמאלית החד-גונית של השופטים תלך ותחריף למצב שאיננו הפיך כלל.

והאם השופטים שבדין נקיים מניגוד עניינים בדונם בפרשה? ודאי שלא, האם יש ברירה אחרת? כן, בית המשפט העליון של ביירות או טהרן שבוודאי איננו חפצים בהם, ומהו התחליף לניגוד עניינים שאין לו פתרון פיזי? התחליף הוא זהירות יתרה, ריסון יתר, ריסון שקשה מאוד לצפות משופטים הנשלטים על-ידי השבבים שהושתלו בראשם, כתנאי לצירופם לקבוצת העילית של שופטי בית המשפט העליון בישראל.