מקום מרכזי [צילום: בינה מלאכותית]
התנ"ך בלב האתוס האמריקני
|
ציון 250 שנה לעצמאות ארצות הברית מדגיש את הקשר העמוק וההיסטורי שבין האבות המייסדים לבין העם היהודי, המבוסס על סיפור יציאת מצרים וערכי הנצח של התנ"ך |
אתמול ציינה ארצות הברית 250 שנה לעצמאותה ובשורות הבאות אני רוצה לייחד כמה מילים לעומק הקשר שבין דור המייסדים של ארצות הברית לעם היהודי בדגש על סיפור יציאת מצרים. מאה מטר ממול האולם שבו נולדה ארצות הברית, באולם האספה של הקונגרס הקונטיננטלי בה אושרה ארבעה ביולי 1776 מגילת העצמאות האמריקנית, עמד פעמון החירות שעליו הציטוט מספר ויקרא: "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ".
בלב בית הנבחרים האמריקני, מעל יציעי בית המחוקקים האמריקני (הקונגרס) מוצבים 23 תבליטי שיש של מחוקקים ופילוסופים מן ההיסטוריה: חמורבי וסולון, נפוליאון וגם הרמב"ם. כל העשרים ושניים מופיעים בצידי הקונגרס ובמרכז ניצב דיוקנו של משה רבנו. זהו לא פרט עיצובי שולי. כך בחר הקונגרס האמריקני להציב בלב אולם החקיקה שלו את משה, נותן התורה של ישראל, כדמות המרכזית בגלריית המחוקקים של העולם, לא יזיק גם בבג"ץ ובכנסת עידכון עיצוב ברוח הזו.
הספר הראשון שנדפס במושבות האמריקניות היה לא אחר מספר תהילים. בשנת 1640 הודפס במסצ'וסטס "The Bay Psalm Book", תרגום מחורז לאנגלית של ספר תהילים. העובדה הזו מספרת לא מעט על העולם שממנו צמחה ארצות הברית ועל הזיקה העמוקה של מייסדיה לתנ"ך. בשנת 1776 מינה הקונגרס הקונטיננטלי ועדה לעיצוב הסמל הרשמי של האומה החדשה. בין חבריה היו בנג'מין פרנקלין, תומס ג'פרסון וג'ון אדמס. פרנקלין הציע סצנה מספר שמות: משה על שפת ים סוף, מטהו בידו, פרעה ומרכבותיו נבלעים במים, ועמוד אש בשמים. המוטו שנלווה להצעה היה: "מרד בעריצים הוא ציות לאלוהים".
בסופו של דבר ההצעה לא נבחרה והנשר לבן הראש הפך לסמל הרשמי של ארצות הברית. אבל עצם הבחירה במשה, ביציאת מצרים ובתבוסת פרעה מספרת איך דור המייסדים תפס את עצמו: עם שנאבק באימפריה, משתחרר משלטון עריץ ומבקש לבנות סדר מדיני חדש תחת חוק וחירות.
בשנת 1790, בעיצומה של שנתו השנייה כנשיא ארצות הברית, כותב ג'ורג' וושינגטון מכתב מיוחד לקהילה היהודית בניופורט שהוא המסד ליחס המיוחד של ארה"ב לאזרחיה היהודים: "ממשלת ארצות הברית, אינה מעניקה לשנאה הכשר ואינה מסייעת לרדיפה... אין עוד לדבר על סובלנות כאילו היא חסד שמעמד אחד מעניק לאחר, כדי שיוכל לממש את זכויותיו הטבעיות הטבועות בו". וושינגטון לא הציג את יהודי אמריקה כאורחים שזכו בחסד. הוא דיבר על זכויות טבעיות, על אזרחות ושותפות מלאה, את המכתב הוא מסיים בדברי מיכה הנביא: "מי ייתן ובני זרע אברהם היושבים בארץ הזאת ימשיכו להיות ראויים וליהנות מרצונם הטוב של יתר התושבים, בעוד כל איש ישב בבטחה תחת גפנו ותחת תאנתו באין מחריד".
בשנת 1819, שבעים ושבע שנים לפני פרסום "מדינת היהודים" של הרצל, כותב ג'ון אדמס מהאבות המייסדים של ארצות הברית ונשיאה השני למרדכי מנואל נח: "אני באמת מבקש לראות את היהודים שוב ביהודה כאומה עצמאית... אני מדמיין בליבי איך אתה עומד בראש מאה אלף מבני ישראל, צועד עמם אל יהודה, כובש את הארץ ומשיב את אומתך לשליטה בה". למייסדים האמריקנים היו כמובן מקורות השראה נוספים כמו לוק, מונטסקייה ואחרים, אולם לתנ"ך ולסיפורה של יציאת מצרים ומאבקה של האומה העברית לחירות היה מקום מרכזי מאוד בהתפתחות התרבות והאתוס האמריקני. בעיניי ככל שהאומה האמריקנית תהיה קרובה יותר אל האתוס המכונן שלה וככל שאנחנו נהיה קרובים יותר אל זה שלנו כך היחסים יהיו חזקים יותר ובנויים לא רק על אינטרסים משותפים אלא על ערכי נצח משותפים.
מזל טוב אמריקה.
בלב בית הנבחרים האמריקני, מעל יציעי בית המחוקקים האמריקני (הקונגרס) מוצבים 23 תבליטי שיש של מחוקקים ופילוסופים מן ההיסטוריה: חמורבי וסולון, נפוליאון וגם הרמב"ם. כל העשרים ושניים מופיעים בצידי הקונגרס ובמרכז ניצב דיוקנו של משה רבנו. זהו לא פרט עיצובי שולי. כך בחר הקונגרס האמריקני להציב בלב אולם החקיקה שלו את משה, נותן התורה של ישראל, כדמות המרכזית בגלריית המחוקקים של העולם, לא יזיק גם בבג"ץ ובכנסת עידכון עיצוב ברוח הזו.
הספר הראשון שנדפס במושבות האמריקניות היה לא אחר מספר תהילים. בשנת 1640 הודפס במסצ'וסטס "The Bay Psalm Book", תרגום מחורז לאנגלית של ספר תהילים. העובדה הזו מספרת לא מעט על העולם שממנו צמחה ארצות הברית ועל הזיקה העמוקה של מייסדיה לתנ"ך. בשנת 1776 מינה הקונגרס הקונטיננטלי ועדה לעיצוב הסמל הרשמי של האומה החדשה. בין חבריה היו בנג'מין פרנקלין, תומס ג'פרסון וג'ון אדמס. פרנקלין הציע סצנה מספר שמות: משה על שפת ים סוף, מטהו בידו, פרעה ומרכבותיו נבלעים במים, ועמוד אש בשמים. המוטו שנלווה להצעה היה: "מרד בעריצים הוא ציות לאלוהים".
בסופו של דבר ההצעה לא נבחרה והנשר לבן הראש הפך לסמל הרשמי של ארצות הברית. אבל עצם הבחירה במשה, ביציאת מצרים ובתבוסת פרעה מספרת איך דור המייסדים תפס את עצמו: עם שנאבק באימפריה, משתחרר משלטון עריץ ומבקש לבנות סדר מדיני חדש תחת חוק וחירות.
בשנת 1790, בעיצומה של שנתו השנייה כנשיא ארצות הברית, כותב ג'ורג' וושינגטון מכתב מיוחד לקהילה היהודית בניופורט שהוא המסד ליחס המיוחד של ארה"ב לאזרחיה היהודים: "ממשלת ארצות הברית, אינה מעניקה לשנאה הכשר ואינה מסייעת לרדיפה... אין עוד לדבר על סובלנות כאילו היא חסד שמעמד אחד מעניק לאחר, כדי שיוכל לממש את זכויותיו הטבעיות הטבועות בו". וושינגטון לא הציג את יהודי אמריקה כאורחים שזכו בחסד. הוא דיבר על זכויות טבעיות, על אזרחות ושותפות מלאה, את המכתב הוא מסיים בדברי מיכה הנביא: "מי ייתן ובני זרע אברהם היושבים בארץ הזאת ימשיכו להיות ראויים וליהנות מרצונם הטוב של יתר התושבים, בעוד כל איש ישב בבטחה תחת גפנו ותחת תאנתו באין מחריד".
בשנת 1819, שבעים ושבע שנים לפני פרסום "מדינת היהודים" של הרצל, כותב ג'ון אדמס מהאבות המייסדים של ארצות הברית ונשיאה השני למרדכי מנואל נח: "אני באמת מבקש לראות את היהודים שוב ביהודה כאומה עצמאית... אני מדמיין בליבי איך אתה עומד בראש מאה אלף מבני ישראל, צועד עמם אל יהודה, כובש את הארץ ומשיב את אומתך לשליטה בה". למייסדים האמריקנים היו כמובן מקורות השראה נוספים כמו לוק, מונטסקייה ואחרים, אולם לתנ"ך ולסיפורה של יציאת מצרים ומאבקה של האומה העברית לחירות היה מקום מרכזי מאוד בהתפתחות התרבות והאתוס האמריקני. בעיניי ככל שהאומה האמריקנית תהיה קרובה יותר אל האתוס המכונן שלה וככל שאנחנו נהיה קרובים יותר אל זה שלנו כך היחסים יהיו חזקים יותר ובנויים לא רק על אינטרסים משותפים אלא על ערכי נצח משותפים.
מזל טוב אמריקה.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| התנ"ך בלב האתוס האמריקני |
| תגובות [ 0 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

