רגע הבחירה של אנטוניה ימין

אנטוניה ימין היא עיתונאית ישראלית-גרמנייה, המשמשת מזה זמן ככתבת חדשות 12 בגרמניה. היא מתגוררת עם בן זוגה וילדתה בגרמניה, אוהבת את המדינה וקשורה אליה. כמו-כן, היא עובדת ככתבת בכירה וכמגישה בערוץ הטלוויזיה של העיתון הגרמני "בילד" (Bild). התחלתי לחשוש לחייה עוד לפני שהיא החלה לחוש חשש כזה בעצמה - אולי משום שהיא מושקעת, מרוכזת וממוקדת כולה בעבודתה ובמחויבותה לציבור. עיקר סיקורה עוסק בפוליטיקה האירופית, בעליית האנטישמיות ביבשת, בחיים היהודיים בגרמניה וביחסי ישראל-גרמניה. על עבודתה העיתונאית בנושא סיקור התפוצות זכתה בשנת 2019 בפרס מטעם ארגון "בני ברית".

במהלך הקריירה המרשימה שלה (החודש מלאו לה 38 שנים), קיימה ראיונות בלעדיים עם מנהיגים ואישים בולטים באירופה ובעולם, בהם קנצלר גרמניה לשעבר אנגלה מרקל, קנצלר גרמניה אולף שולץ, וקנצלר אוסטריה לשעבר סבסטיאן קורץ. כמו-כן, זכורים ראיונות ייחודיים שערכה, כגון הראיון עם המשרתת של אדולף היטלר ותיעוד מעמיק של תאי שטח נאו-נאציים במזרח גרמניה. במקביל לעבודתה החדשותית, היא משמשת כמנכ"לית "תגלית גרמניה", מרצה ומנחה אירועים בינלאומיים.

אף שנולדה בגרמניה, לאם גרמנייה ולאב ישראלי, בגיל שנתיים שבה המשפחה לישראל, ועל כן ניתן להגדירה כצברית. היא דוברת גרמנית רהוטה ומדייקת בחיתוך הדיבור המאפיין שפה זו. נעים לי לראות אותה, אך קשה לי לשמוע אותה.

באחרונה הצהיר קנצלר גרמניה, פרידריך מרץ, כי "חייהם של יהודים בגרמניה אינם בטוחים עוד". אם מקשיבים לאמירה זו ומהדהדים אותה באוזן הפנימית, היא מזעזעת: גלומה בה הודאה בקוצר ידו ובחוסר יכולתו לערוב לביטחונם של היהודים החיים בגרמניה. התגברות גילויי האנטישמיות, החרפתם ותדירות הישנותם הופכים לאיום ממשי על חיי היהודים. ביום שלישי השבוע, בפעם הראשונה, זיהיתי זיק של פחד בעיניה של אנטוניה בעודה מדווחת מרחוב צדדי ושקט לכאורה. היא הודתה, לשאלת הכתב, שזו הפעם הראשונה שבה היא מהרהרת באפשרות להעתיק את מקום מגוריה למקום אחר. אם וכאשר תעשה זאת - היא תמיד מוזמנת להתגורר בישראל. היא תגיע לכאן כדי להצביע בבחירות הבאות, ואולי תנצל את שהותה כאן לגישושים ראשוניים.

אישה צעירה, יפה, דיבורה שקט ועדין; ובכל זאת שד קטן, אפל כמו כל השדים, ניבט מעיניה כשהיא מישירה מבט למצלמה. אולי רעד דק ופנימי מרעיד את גופה כשהיא יודעת, ואולי אף חשה, איך הקרקע מתחילה להיסדק ולבעור מתחת לרגליה. אולי היא יודעת מה שהיא מסרבת להודות בו ואולי אף לקבל אותו: כי לא ירחק היום שבו לא יהיה לה כדאי, מכל בחינה שהיא, לשלם את מחיר הסיכון ולהמשיך לשדר בעברית לטלוויזיה הישראלית. אולי קרב היום שבו תיאלץ לבחור אם לסיים את שליחותה ושהותה בגרמניה או להמשיך בהן, לאחר שקלול הנתונים. נראה כי רגע הבחירה קרב ובא. אם מותר להציע: בואי הביתה, אנטוניה. כאן, לפי שעה, בטוח יותר. כאן, לכל הפחות, לא תסבלי מאנטישמיות ולא תהיי חשופה לסכנה הנשקפת ממנה. מוזמנת.