המחנה הציני קיצץ את הק' מהקיצוני, הוסיף צ' ליוני והינה הוקוס פוקוס הוא מחנה ציוני. אי-אפשר לתבוע אותו על התחזות, כי בפוליטיקה הכל מותר. מה בדיוק ציוני במחנה הקיצוני? הוא מוכן לשלם "מחיר כבד": את המתנחלים. גם אובמה ציוני, הוא מוכן לשלם "מחיר כבד": את ישראל...
תיאטרון האבסורד של מנהיגי ישראל מזכיר תיאטרון בובות: הבובה ציפי והבובון בוז'ון מוגשים לנו בעטיפת צלופן משובחת. איך קרה שהבובוז'י מוגש לנו כאופציה להיות המנהיג הנבחר של העם הנבחר? ד"ר
מילשטיין הסביר יפה את הבעיה הקשה של משבר המנהיגות.
צחקה בובה זהבה, הפנתה אליהם מבטה שמאלה ולא הבינה במה הם שונים מרק"ח,
חד"ש או מכל מפלגה אחרת בטע"מ רע"ל. כולם רוצים שלום, כולם רוצים מדינה שוויונית לכל אזרחיה הנאמנים.
האם הם מבטיחים קרקע חינם לכל הומלס? לי זה נשמע כמו שוחד בחירות. עוד מפלגת אפס: אפס זקנים עניים תוך שנה. מה שעצוב פה שזה באמת אפשרי. לפיד הוכיח שאפשר להקצות כסף לניצולי שואה. הבעיה היא שהוא עשה זאת כדי שנבחר בו. אין דבר כזה שמנהיג מגיע לשלטון כדי באמת לדאוג לנו, לעם, לציבור. אולי כחלון?
נלחמים בשבילך
הוא נלחם בשביל הכיסא, הם נלחמים בשבילי. תודה רבה לוחמים יקרים, אבל סליחה, למה כל הזמן נלחמים? תירגעו, המלחמה נגמרה, אפשר לצאת מהבונקר. יש לנו 120 לוביסטים בהנהגה, 100% מהשלטון הם נציגים שלנו, במי אתם נלחמים כל הזמן?
כל-כך התרגלנו שהמדינה היא מדינת אליטות, שברור לנו לגמרי שעלינו להתחנן למנהיגים שלנו שידאגו גם קצת בשבילנו. יש כאן תופעה של סימום המוני: המאה ה-21, אנשים משכילים, חכמים, וכולם "יודעים" שהמדינה היא מדינת אליטות.
רק לא יודעים שיודעים. לוקחים זאת כנתון ברירת מחדל, על כך אין עוררין ואין משוחחים. כזה ראה וקדש, אמן כן יהי רצון: המדינה שייכת לאליטות, מכאן הכל מתחיל, כעת הציבור מקבל את הזכות הדמוקרטית הגדולה להילחם כדי שהאליטות יזרקו לו גם עצם או שתיים.
איש לא אומר בקול רם שזו אכן ברירת המחדל. אם היו אומרים היינו מתחילים לשאול: רגע, מה פתאום? מה השתבש? חשבנו שזו המדינה שלנו, לא של המשרתים שלנו.
מה השתבש? הסברתי לא פעם ולא פעמיים: עדר של חזירים קפיטליסטים כבש לנו את המדינה, עושה בה כחפצו, ולא ניתן למנוע זאת ממנו, מכיוון שהוא משטה בנו באמצעות החוק, הדמוקרטיה והכלכלה.
חשפתי את הדרך לעשות את הבלתי אפשרי כביכול למנוע ממנו לבצע מעשים מגונים במדינה: להעלות את נושא "תרבות השלטון" לתודעה. אך לצערנו האנושות בתקופתנו אינה בשלה עדיין לעכל את המושג, אז נמשיך לשלוח את הנציגים שלנו להילחם, אבל במי?...
רק, לכאורה, לפי שעה
