הסקרים דייקו, וסטלה הביסה את מינה

בבוקר יום הבחירות פניתי באתר זה בקריאה נרגשת לאחי השמאלנים, וניסיתי לשכנע אותם להצביע למרצ. הזהרתי אותם שלא ליפול קורבן למסע שטיפת המוח המכוון להטעות את הציבור, ולגרום לו להאמין שיש חשיבות כלשהי לגודלן של המפלגות המנהיגות את המחנות - הליכוד והעבודה.

בסיומו של המאמר כתבתי: "המתח הזה יישמר בדיוק עד היוודע תוצאות הבחירות. כשלאחר מכן, ובלי תלות במספר המנדטים שיקבלו הליכוד והעבודה, אם יהיה ברור שמחנה הימין-דתיים מונה יותר משישים מנדטים, יתחיל סיפור המתח החדש. ובמקום לדון בשאלה מי ירכיב את הממשלה, ידונו כל הפרשנים בשאלה האם נתניהו ירכיב ממשלת ימין צרה, או ממשלת אחדות עם הרצוג".

וכך בדיוק היה. ולמרות שעל-פי כל המדגמים היה כמעט שוויון בין הליכוד לעבודה, היה ברור לכולם שנתניהו הוא ראש הממשלה הבא.

מספר שבועות לפני הבחירות הציגה בפנינו אילה חסון את קואליצית הרצוג, והכניסה אליה את לפיד ומרצ וכחלון וליברמן ואגודת ישראל. וכשחנן קריסטל צעק שליברמן אמר שהוא לא ילך עם מרצ, ושאגודת ישראל אמרה שהיא לא תיכנס לממשלה עם לפיד, השיבה לו חסון: "אז הם אמרו". אבל במוצאי יום הבחירות היא אפילו לא העזה לנסות להרכיב את הקואליציה הזו, ולעומת זאת סיפרה לנו שכל העיתונאים חיים במדינת תל אביב, ולא מכירים את עם ישראל.

גודל המחנות

והרי קואליצית הרצוג על-פי חסון מונה גם היום, לאחר ספירת קולות החיילים, 62 מנדטים. ונשאלת השאלה מדוע איש לא מספר לנו היום על כישוריו המופלאים של הרצוג בחיבור קואליציות, ועל קשריו הנהדרים עם אנשי אגודת ישראל, ועל שנאתם האיומה של ליברמן וכחלון לנתניהו שתגרום לכך שהם יהיו מוכנים לעשות הכל כדי להדיח אותו?

והתשובה היא פשוטה: כולם ידעו שרק גודל המחנות יקבע את זהותו של מרכיב הממשלה, וכולם נרתמו למשימה של הונאת הציבור. ואפילו אילה חסון, שהיא לדעתי דווקא ההגונה שבהם (ולכן אני צופה בתוכניתה), לא נרתעה מלהשתתף בתרמית הזאת.

וכשמבינים שרק גודל המחנות קובע, ניתן להשוות את תוצאות הסקרים האחרונים שנערכו לפני הבחירות לתוצאות הבחירות עצמן. בשבועות האחרונים סקרתי באתר זה את תוצאותיהם של חמישה מכוני סקרים, ועתה ניתן לדרג אותם על-פי קרבתם לתוצאות הבחירות: במקום הראשון טלסקר שקלעה בול - 53:67, במקומות 2-3 רפי סמית וקמיל פוקס שחזו את התוצאה 54:66, ובמקומות 4-5 פאנלס ושותפות גבע-צמח שחזו את התוצאה 56:64.

מסתבר אפוא שסטלה קריוף האלמונית מטלסקר הביסה את מלכת הסקרים מינה צמח, שלאמיתו של דבר גם היא הייתה רחוקה רק שלושה מנדטים מהתוצאה האמיתית.

שני מנדטים

וכשהסקרים כה קרובים לתוצאות האמת, לא נותר לנו אלא לשאול מדוע היו אנשי התקשורת כה מזועזעים מתוצאות אלה. והתשובה הפשוטה היא שמרוב שהם רימו את הציבור, ומרוב שהם התרכזו בקרב המדומה נתניהו-הרצוג, ולא ניסו אפילו להסתכל על המאזן שבין המחנות, הם הצליחו לרמות גם את עצמם.

וכל התרמית הזו התפוצצה ברגע אחד, כבלון שתקעו בו סיכה, ביום ג' בשעה עשר בערב.

ולסיום שני חישובים. הראשון, מה היה קורה לו ישי היה מקבל עוד 15,000 קולות ועובר את אחוז החסימה? התשובה היא שהוא היה מקבל ארבעה מנדטים, שאת מחירם היו משלמים האחרונים שנכנסו לכנסת ברשימות של הליכוד, העבודה, כחלון ולפיד. מחנה הימין-דתיים היה עולה אפוא בשני מנדטים, והתוצאה הסופית הייתה 51:69.

והחישוב השני: מה היה קורה לו הסכימו הערבים לחתום על הסכם עודפים עם שנואי נפשם היהודים ממרצ, והעבודה הייתה חותמת על הסכם עם לפיד. התשובה המפתיעה היא שלא היה חל שום שינוי! חלוקת המנדטים הייתה זהה לחלוטין לחלוקה הנוכחית! ומי שזוכר כיצד כל השדרנים והפרשנים, שאין להם שמץ של מושג מימינם ומשמאלם, דיברו על כך שהסכמי העודפים האלה עתידים להוסיף למחנה השמאל-ערבים שניים עד שלושה מנדטים, יכול עכשיו להבין עד כמה אפשר לסמוך על הפרשנויות שלהם.